אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  חדשות משפטיות  > בעקבות חקירת המשטרה: הרב יונה מצגר השעה את עצמו מכס הדיינות

בעקבות חקירת המשטרה: הרב יונה מצגר השעה את עצמו מכס הדיינות


23.06.2013 | עו"ד אורי ישראל פז

שרת המשפטים ציפי לבני נענתה להשעיה: "הדבר ראוי ונכון בנסיבות וחיוני לשמור על כבודו של מוסד הדיינות". סנגוריו מכחישים את החשדות המיוחסים לרב הראשי, ביניהם קבלת שוחד במאות אלפי דולרים והלבנת הון ברכישת מספר דירות – תמורת קידום אינטרסים ברבנות

שרת המשפטים ציפי לבני קיבלה הבוקר את מכתבו של הרב הראשי לישראל, יונה מצגר, שבו הוא מודיע כי ישעה את עצמו מכל תפקידיו הנובעים מתפקידו כרב הראשי, לרבות תפקידיו השיפוטיים כדיין בבית הדין הרבני הגדול בירושלים. הרב מצגר ציין במכתבו לשרה לבני כי נוכח החקירה המשטרתית נגדו הוא משעה עצמו מכל תפקידיו, לרבות כדיין וכן מחברותו בוועדה למינוי דיינים – הנובעים מתפקידו כרב ראשי.

הרב מצגר הוסיף וציין כי בחקירתו הוא הכחיש ומכחיש את כל החשדות המיוחסים לו, הוא מאמין בחפותו ומקווה שהחקירה תסתיים במהרה. הרב מצגר הוסיף כי הוא מבין שהשעייתו העצמית היא הצעד הנכון מבחינה ציבורית.

"הודעת הרב מצגר על השעייתו מתפקידיו, לרבות אלה השיפוטיים כדיין היא הדבר הראוי והנכון בנסיבות הפרשה" אמרה השרה לבני, שקיבלה את החלטת הרב. "גם אם נותר זמן קצר עד לסיום כהונתו, יש לכך חשיבות רבה לשמירת מוסד הדיינות", הוסיפה השרה לבני, העומדת בראש הוועדה למינוי דיינים.

כזכור, הרב מצגר נחקר באזהרה, ביום חמישי, במשך 10 שעות, בחשד לביצוע עבירות שוחד, מרמה, גניבה בידי מורשה, מרמה והפרת אמונים ועבירות על חוק איסור הלבנת הון. בתום החקירה, שוחרר הרב מצגר למעצר בית למשך חמישה ימים. נאסר עליו לצאת מהארץ וליצור קשר עם מעורבים בפרשה. הוא גם התחייב להתייצב לחקירה לכשיידרש, והורחק ממשרדו בשבועיים הקרובים.

בנוסף לרב מצגר נעצרו שלושה חשודים נוספים המעורבים בפרשה: חיים איזנשטט, שמחה קרקובסקי ובן ציון ציוני. איזנשטט הוא נהגו ועוזרו האישי של הרב מצגר ונחשב לאיש אמונו. השניים הנוספים הם מנהלי עמותות בבני ברק "בית התבשיל" (המפעילה בתי תמחוי) ו"צדקה ומשפט". במשטרה חושדים כי השלושה היו שותפים פעילים לעבירות שבהן חשוד הרב מצגר. שופט בית משפט השלום בראשון לציון, ירון לוי, האריך את מעצרם של השלושה בחמישה עד שבעה ימים.

חוקרי היחידה הארצית לחקירות הונאה (יאח"ה) חושדים כי מסלול השוחד של הרב מצגר עבד דרך גלגולי כספי תרומות לעמותות שונות תמורת עזרתו לפונים או המלצותיו לקידום ענייניהם ברבנות. לטענת המשטרה, הפונים שידעו כי לרב אסור לקבל תשלום על שירותיו, תרמו סכומי כסף גדולים לעמותות הצדקה ובתמורה סייע להם הרב מצגר בענייניהם. בעלי העמותות נהגו להעביר לידי הרב מצגר, בתמורה לתרומות עבור שירותיו, כ-50% מסכומי הכסף שקיבלו בזכותו. את מאות אלפי השקלים שלטענת המשטרה שילשל הרב מצגר לכיסו הלבין הרב ברכישת מספר דירות שאותן רשם על שמם של בני משפחתו. 

בג"ץ בענייני הרב מצגר: "אם בארזים נפלה שלהבת"

אין זו הפעם הראשונה שבה הרב מצגר נחקר באזהרה. ב-2005 הוא נחקר בחשד שקיבל טובות הנאה בסך עשרות אלפי שקלים ממלון "מצודת דוד" בירושלים, שבו התארח עם בני משפחתו. יחד עמו נחקר ראש לשכתו, מאיר רוזנטל, ואנשי צוות נוספים. אולם, היועץ המשפטי לממשלה דאז, מני מזוז, החליט אז שלא להגיש כתב אישום נגד הרב מצגר.

החלטת היועץ מזוז הועלתה בשבט הביקורת של שלושה שופטי בית המשפט העליון. השופט אדמונד לוי קבע אז כי "היבטים מרכזיים בגרסה שהציג הרב מצגר אינם יכולים לעמוד מול חומר הראיות המוצק שפרשׂ היועץ מזוז. חלק מן ההסברים שנמסרו מפיו של הרב ובשמו נראים בעיני, על פניהם, תמוהים ואף מופרכים". לדבריו, התנהגותו של הרב מצגר, "אף אם אינה עולה כדי עשייה פלילית, היא קלוקלת ופסולה מן הבחינה הציבורית".

הרב מצגר נבחר לתפקידו כרב הראשי באפריל 2003. הוא מונה לכהונת דיין בבית הדין הרבני הגדול, ואלמלא תוקן ב-2008 חוק הרבנות הראשית בעקבות הפרשה שבה נחשד, הוא היה מכהן כיום גם כנשיאו של בית הדין הגדול חרף עננת החשדות נגדו בשלל פרשיות.

ב-2005 נפתחה נגד הרב מצגר חקירה פלילית, בחשד כי שהותו עם בני משפחתו בחופשות החגים במלון "מצודת דוד" בירושלים על חשבון המדינה היתה בניגוד לחוק. המדינה מימנה כנהוג הוצאות שכר דירה של הרב מצגר בירושלים מתוך הכרה בכך שתפקידו יחייבו לשהות בבירה עם בני משפחתו בפסח ובסוכות. אך הוא העדיף לחגוג את החגים בבית המלון המפואר "מצודת דוד", וציפה שהמדינה תשלם גם על שהותו במלון וכך תשא בכפל הוצאות עבור מגוריו בבירה. בניגוד לרב, שבהוצאות האירוח שלו התבקשה המדינה לשאת, על שהייתם ב"מצודת דוד" של רעייתו וילדיו היה עליו לממן בעצמו. אך התברר שהמלון גבה מהמשפחה עבור אירוחם בחגי הסוכות והפסח ב-2004, בתנאי פנסיון מלא, תשלום נמוך במיוחד שלא עלה בקנה אחד עם תעריפיו המקובלים. המלון אף איפשר למצגר לשלם את חובו באיחור ניכר מהמקובל.

כשר אבל מסריח

במקרה נוסף התעקש הרב מצגר לחגוג את חג הפסח במלון, למרות שהדירה שהשכירה עבורו המדינה היתה פנויה חודש מראש. להגנתו טען כי לא עמד לרשותו די זמן לצורך הכשרתה של הדירה לפסח. בפועל, ערך בדירה את קבלת הפנים המסורתית לפסח, באירוח בן כשלוש שעות בו הגיש לאורחיו דברי מאכל ומשקה. "קשה מאוד להלום את ההסברים שניתנו", אפיין השופט רובינשטיין את הסבריו של הרב מצגר לפרשה. "ועוד קשה גם למהדר בהלכות פסח להלום, כי לא ניתן היה להשתמש בדירה בפסח לאחר שהיתה פנויה חודש ימים מראש, והיה צורך איפוא לילך למלון".

משנשאל הרב מצגר על כל אלה בחקירותיו, היו תשובותיו סותרות, מתחמקות ורצופות התפתלויות – אפיינו שופטי בג"ץ. הוא הטיל את האחריות על עוזריו, שלטענתו טיפלו בכל הסוגיות ללא מעורבותו. בסופה של החקירה, היועץ מזוז קבע שאין די ראיות להרשעה בפלילים של הרב מצגר, אך בדו"ח ציבורי חריף שפירסם המליץ לשר המשפטים, פרופ' דניאל פרידמן, כמי שיושב בראש ועדת המינויים לדיינים, לכנס את הוועדה לדון בהמשך כהונתו של הרב מצגר כדיין. אמנם בין חברי הוועדה היו מי שסברו שמעשים מסויימים של הרב מצגר אף אם הם לא פליליים הרי שהם "חרגו מהראוי" (כך סבר השר פרידמן ולדעתו הצטרף עו"ד שמואליאן). אולם רוב חברי הוועדה החליטו להמשיך את כהונתו של הרב מצגר כדיין.

בתגובה עתרה עמותת אומ"ץ לבג"ץ בדרישה להפסקת כהונתו של הרב מצגר, בין השאר בטענה כי "החלטת הוועדה שלא להדיח את מצגר פוגעת באמון הציבור בבתי המשפט ובבתי הדין הרבניים", שכן "מצגר הוכיח, במעשיו, שהוא רודף כבוד ונטול כל רגישות לטוהר המידות ולהיותו דמות הצריכה לשמש מופת לציבור. לכן פסול הוא מכהונה בכל מישרה שיפוטית". היועץ מזוז השיב אז לעתירה כי הראוי להפסיק את כהונתו של הרב מצגר לאור אופיו ומהותו של תפקיד הדיין ונורמות ההתנהגות המצופות ממנו. לטענת מזוז לבג"ץ, גם בנושאים אחרים מתעוררים סימני שאלה רבים באשר להתאמתו של הרב מצגר לכהן בתפקיד רב ראשי ודיין בבית הדין הגדול.

עם זאת, מזוז הודה כי על פי החוק הסמכות להחליט על הפסקת כהונתו של הרב מצגר ניתנה לוועדה לבחירת דיינים, ומאחר שזו לא קיבלה את עמדתו ולא החליטה על הפסקת כהונתו – הרי שהוא איננו סבור כי על בג"ץ להתערב בהחלטה. מה גם שלוועדה שיקול דעת נרחב הנובע מהרכבה של הוועדה הכוללת את נציגי הכנסת, הרבנות וביה"ד הגדול, וגם שני נציגים מלשכת עורכי הדין. וכך נותרה אומ"ץ בודדה במערכה.

בג"ץ: איפה זלמן הצנוע?

השופט לוי נזכר בנוסטלגיה למנהיגי ציבור בעבר שאינם עוד במחיצתנו. "עודי נדרש לעובדותיה המצערות של הפרשה ובעיני רוחי עלו, כמו מאליהן, דמויותיהם של פרנסי ציבור שלימים עברו ובהם, דרך משל, שר החינוך לשעבר, זלמן ארן, שהיה ידוע בצניעותו המופלגת וביושר התנהלותו. סופר עליו שאם נדרש ללון בתל אביב, הוא מעולם לא לן בבית מלון. לאחר שובו לממשלה, כבר הפך מלון 'דן' לאכסניה של האח"מים. אבל ארן היה מאוהב בקיטון הדל ובמיטת הסוכנות העלובה שלא עלו פרוטה לאיש, שעמדו לרשותו מימי קדם בבית פעילי ההסתדרות הסמוך לבית הוועד הפועל. בימינו, גם פשוטי עם היו בורחים משם, אפילו אם היו משלמים להם. דומה כי כך נוהג שליח הציבור, שגדולתו אינה בתואר המשרה או בהידור הנלווה לה, כאז כן היום, כי אם באישיותו ובאופן בו בוחר הוא לנהל את אורחותיו".

גם החלטת היועץ מזוז שלא להגיש נגד הרב מצגר כתב אישום נידונה ברותחין על ידי השופט לוי. לדעתו, היה על מזוז להעמיד את מצגר לדין משמעתי. "גרסת הרב מצגר מתקשה הייתה לצלוח את מבחנה של חקירה נגדית, לוּ הועמדה למבחן כזה… אינני שותף כלל ועיקר לעמדתו של היועץ ולפיה בעייתי הוא להעמיד אדם לדין משמעתי מקום בו עומד הוא בראש המערכת שבה נהוגים כללי המשמעת". לו הוגש כתב אישום, לדעת השופט לוי, "אפשר בהחלט שהתמונה העובדתית שהיה בכוחה של ערכאה שיפוטית לשרטט, הייתה שונה מזו שעליה הסתמכה ועדת המינויים. אפשר שיסודותיה היו מוצקים יותר וירידתה לפרטים – מדויקת יותר. אפשר שבעקבות כך הייתה המסקנה המצטיירת, והיא פרי עיון מדוקדק בעצים לעצמם וביער כולו כאחד, הייתה שונה".

השופט רובינשטיין הצטרף אמנם לפסיקתו של השופט לוי, אך תמה יחד עם השופט דנציגר על שהוועדה לא נימקה עד היום את החלטתה. "גם אם דיוני הוועדה חסויים, ברי כי ישנם סוגי החלטות המחייבים הנמקה פומבית, מטעמים ציבוריים ולאור השמש המחטא. בהיעדר הנמקה, אין זה נהיר אם שאלה הוועדה את עצמה מה השלכות החלטתה כלפי אמון הציבור; האם נתנה דעתה לתכונות הנדרשות מדיין, מדין תורה, ומכוח ההלכה והמשפט העברי… הייתכן כי יובאו לפני הוועדה דברים כדורבנות על פרשת הדירה, על כל היבטיה והסתעפויותיה, והחלטת רוב הוועדה לא תידרש לכך? חוששני, בסופו של יום, כי דעת הרוב עשתה מלאכתה כמי שכפאה שד, כמי שמבקש לנער מעליו מטרד – כאומרת, הניחו לי, על מה ולמה קפץ עלי רוגזו של היועץ המשפטי לממשלה". לדעת רובינשטיין, "יתכן כי אילו נימקה הוועדה את דבריה היינו מוצאים בהכרעתה הפקת לקחים והנחיות לעתיד, כדי להסיר מכשול, וזאת גם אם ההכרעה היתה שאין מקום להעברת הרב מדיינותו; 'אם בארזים נפלה שלהבת…' ".

 

(בג"ץ 2365/08)

 

סנגוריו מכחישים בשמו

סנגוריו של הרב, עוה"ד פרופ' דוד ליבאי ואלעד רט, מסרו בתגובה ל"תקדין" כי "הרב הראשי משתף פעולה עם חוקרי המשטרה, והוא מכחיש את החשדות המיוחסים לו".

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.


טעינה