אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  חדשות משפטיות  > ביהמ"ש: גם מי שגר ביישוב קטן יהיה זכאי לקבל סיוע בשכר דירה

צילום:istock

ביהמ"ש: גם מי שגר ביישוב קטן יהיה זכאי לקבל סיוע בשכר דירה


18.06.2013 | עו"ד אורי ישראל פז

השופט יגאל מרזל ביטל נוהל של משרד השיכון שמנע מהמתגוררים ביישובים קטנים לקבל סיוע בשכר דירה. הנוהל, שביטולו ייכנס לתוקף בעוד שנה, יאפשר לתושבי 47% מהיישובים בארץ לממש את זכאותם לסיוע בשכר דירה

בשורה משמחת לזכאי הסיוע לשכר דירה ממשרד השיכון: בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים ביטל היום את הנוהל המפלה של משרד הבינוי והשיכון שמנע מזכאים לקבל סיוע בשכר דירה ביישובים שבהם שוק השכירות הוא "קטן".

השופט ד"ר יגאל מרזל ביטל את הסעיף המצמצם משמעותית את רשימת הזכאים לסיוע בשכר דירה ממשרד השיכון המתגוררים ביישובים שבהם פחות מאלף תושבים או מספר קטן יחסית של עד 30 דירות להשכרה או פחות מ-5% מהדירות ביישוב. "משמעות הנוהל היא שב-47% מהיישובים בארץ לא ניתן לממש את הסיוע בשכר הדירה", אפיין השופט מרזל. "המגבלה שקבע משרד השיכון בנוהל היא בעלת השפעה רוחבית ממשית על יישובים רבים וכפועל יוצא מכך על זכאים רבים".

סיוע אפקטיבי

העתירות הוגשו על ידי שתי עותרות, יחד עם האגודה לזכויות האזרח, שהסיוע בשכר דירה נשלל מהן במשך שנים ארוכות. עתירה אחת הגישה איריס שריג, אם חד-הורית לילד צעיר, שמשרד השיכון הכיר בה כזכאית לקבל סיוע בשכר דירה למגורים בקיבוץ זיקים. שריג ביקשה לגור בקיבוץ שבו גדלה בשל העזרה שהיא מקבלת מאימה, ובגלל ששכר הדירה בקיבוץ נמוך משכר הדירה ביישובים סמוכים. אולם, בקשתה נדחתה בגלל שביישוב זיקים שוק שכירות קטן מדי, לפי הקריטריונים שנקבעו בנוהל של משרד השיכון.

עתירה נוספת הגישה, אם חד הורית לילדות קטנות, שהוכרה כזכאית לסיוע בשכר דירה. היא ביקשה לגור ביישוב דבורייה, הסמוך לבני משפחתה כדי להיעזר בהם בגידול הילדים, וגם בגלל ששכר הדירה ביישוב הזה נמוך משכר הדירה ביישובים הסמוכים לו. משרד השיכון דחה גם בקשתה בשל אותה הוראה בנוהל.

העותרות טענו בפני בית המשפט כי צמצום היישובים שניתן לקבל בהם סיוע בשכר דירה לפי נהלי משרד השיכון מנוגד לדין, פוגע בצורה לא-מידתית בזכות לדיור ובזכות לבחור את מקום המגורים. עוד נטען בעתירה כי הקריטריונים שנקבעו נטולי תשתית עובדתית מספקת. כמו כן נטען כי מדובר בהוראה מפלה בעיקר כלפי הציבור הערבי, שכן מהנתונים שהוצגו לבית המשפט חלק משמעותי מהיישובים בהם מתגוררת האוכלוסייה הערבית, מודרים מהאפשרות לקבל סיוע בשכר דירה בשל הקריטריונים שבנוהל.

משרד השיכון טען מנגד כי הוראת הנוהל היא סבירה ומידתית ואיננה מפלה. לטענת המשרד, התכלית העיקרית של הוראת הנוהל היא שהסיוע הניתן לזכאים יהיה אפקטיבי, והנוהל בא למנוע מתן סיוע כספי לשוכרים שבפועל יועבר ישירות לכיסי המשכירים – בשל אופי העסקאות בשוק שכירות קטן או בהיעדר שוק שכירות תחרותי. הנוהל בא גם למנוע, לטענת משרד השיכון, חוזים פיקטיביים וכן עלייה לא מבוקרת של מחירי השכירות ביישובים.

מימוש תכליות אלה, לפי משרד השיכון, מצריך בהכרח צמצום של היישובים שניתן לקבל בהם את הסיוע הכלכלי, ליישובים שיש בהם שוק שכירות מפותח ועמוק. עוד טען משרד השיכון שאין הפליה של הציבור הערבי, היות שבחלק משמעותי מיישובי הציבור הזה אין שוק שכירות ולכן מדובר בשוני רלוואנטי ולא בהפליה אסורה.

משרד השיכון התבסס בין השאר על נתוני המחקר של הכנסת, מהם עולה כי רשויות מקומיות רבות במגזר הערבי אינן עומדות בתבחינים שדורש משרד השיכון לקבלת סיוע בשכר דירה. שכן, שיעור המתגוררים בשכירות במגזר הערבי נמוך משמעותית בהשוואה למגזר היהודי. לפי הנתונים, ברשויות מקומיות במגזר היהודי 31.4% מתגוררים בשכירות לעומת 2.1% בלבד ברשויות המקומיות במגזר הערבי.

אפקט מפלה

בית המשפט המחוזי קיבל כאמור את העתירות ודחה את טענות משרד השיכון. השופט מרזל פסק כי הוראת הנוהל בטלה ובלתי חוקית, מכיוון שאיננה מבוססת על תשתית עובדתית מספקת, ולכן היא לא-סבירה ולא-מידתית. נפסק כי יש בנוהל משום הפליה, הן של ציבור הנזקקים הרחב והן של בני הציבור הערבי. "קביעה של תבחינים בלא ביסוס מספיק עלולה להביא לשרירות", קבע השופט מרזל.

בית המשפט עמד על כך שגם אם התכליות שהנוהל ביקש להשיג הן תכליות ראויות, הייתה חובה על משרד השיכון לבסס את התנאים הספציפיים בדבר גודל היישובים הזכאים לסיוע והיקפי שוק השכירות, על נתונים בדוקים ומבוססים. חובה זו, קבע השופט מרזל, הייתה מוגברת בנסיבות המקרה לאור פסיקת בית המשפט העליון לפני למעלה מעשור, לפיה על משרד השיכון לאסוף נתונים ולבחון על-פיהם את אותה הוראה שבנוהל.

החובה המוגברת של משרד השיכון נבעה גם מכך שבמשך השנים לא הוחלו הקריטריונים המצמצמים שבנוהל על 414 יישובים שנכללו ב"אזורי עדיפות לאומית א' ". דבר שאיפשר למשרד השיכון לבחון את תוקף הנחות היסוד שבנוהל בחינה אמפירית – מבלי שהדבר נעשה למרות זאת. השופט מרזל קבע בהמשך לכך כי הוראת הנוהל לא מבוססת דיה על נתונים כלכליים, ולכן גם איננה מבססת הבחנה רלוואנטית בין המבקשים לגור ביישובים השונים. לבסוף קבע בית המשפט כי גם הנתונים המספריים שהוצגו לבית המשפט מצביעים על "אפקט מפלה" כלפי הציבור הערבי.

בשים לב להשלכות הרוחב התקציביות של ביטול הוראת הנוהל, הורה בית המשפט על השעיית הכרזת הבטלות לפרק זמן של שנה מהיום. ביטול הנוהל ייכנס לתוקף רק בעוד שנה (ביום 18.6.2014). עם זאת, לגבי שתי העותרות שריג וקאות'ר, הנוהל המבוטל לא יחול יותר באופן מיידי, כך שהבקשות שהן הגישו לסיוע בשכר דירה בקיבוץ זיקים וביישוב דבורייה – יתבררו לגופן כבר עתה, מבלי שיידחו בשל מקום המגורים בלבד. משרד השיכון אף ישלם לכל אחת מהעותרות הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 15 אלף שקלים.

תגובות

ממשרד הבינוי והשיכון נמסר בתגובה ל"תקדין" כי "פסק הדין של בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים בנוגע ליישובי שכר דירה, טרם התקבל בלשכה המשפטית במשרדנו. עם הגעתו של פסק הדין, נלמד אותו".

לדברי א', העותרת תושבת הקיבוץ, "אחרי למעלה משנתיים של סחבת ומאבקים מתישים בבירוקרטיה של משרד השיכון, אני מברכת על פסיקת בית המשפט. לא ביקשתי שום מתנה. אני אזרחית משלמת מסים וזכאית על פי חוק לסיוע. לא ברור למה אני, ששוכרת דירה בסמיכות לאמי, לא יכולה לממש את הסיוע, בעוד שאדם שמתגורר במרחק של כמה קילומטרים ממני, מקבל אותו. הקריטריונים שקבע משרד השיכון התבררו כחסרי בסיס".

לדברי עו"ד טלי ניר, מנהלת המחלקה לזכויות חברתיות כלכליות באגודה לזכויות האזרח, "בשנים האחרונות משרד השיכון הולך ומחסל את מאגרי הדיור הציבורי שלו, כאשר התחליף לסיוע לחסרי דיור השרויים במצוקה כלכלית היא סיוע בשכר דירה. לא סביר שאישה המוגדרת על פי מצבה הכלכלי והאישי כזכאית לסיוע, ומבקשת לגור בסמוך למשפחתה, לא תוכל לעשות זאת בגלל נימוקים שאפילו לא הוכחו כנכונים. באופן לא מפתיע, המדיניות של משרד השיכון פוגעת ביתר שאת באזרחים ערבים ובנשים, וטוב עשה בית המשפט כשפסל אותה".

 

(עת"מ 1036-12-11)

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.