אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  חדשות משפטיות  > ביהמ"ש ביטל הסכם ממון שנחתם בשל חרדת הנטישה של האישה והפחד מגירושים

צילום: Getty images Israel

ביהמ"ש ביטל הסכם ממון שנחתם בשל חרדת הנטישה של האישה והפחד מגירושים


12.06.2013 | ליאור שדמי שפיצר

השופט ישעיהו שנלר קבע כי אף שהאישה הבינה את משמעות ההסכם שהעניק לבעל זכויות מפליגות על חשבונה, ההסכם נחתם על רקע סחטנות ומניפולציה רגשית שהפעיל עליה כדי שתזרים כספים לעסקיו הכושלים

בית המשפט המחוזי בתל אביב ביטל הסכם ממון בין בני זוג לאחר שקבע כי האישה חתמה על ההסכם, שתנאיו פעלו לרעתה באופן חריג ובלתי סביר, בשל מצוקתה הרגשית והנפשית ולמרות הבנתה את משמעותו הכלכלית עבורה. השופט ישעיהו שנלר קיבל את קביעת בית המשפט לענייני משפחה כי חרדת הנטישה שממנה סבלה האישה, לצד האיומים של בן זוגה כי יפרק את הנישואים אם לא תחתום על ההסכם, פגעו ביכולת השיפוט שלה באופן המצדיק את התערבותו של בית המשפט.

בני הזוג חתמו על הסכם ממון כשלוש שנים לאחר נישואיהם, ובו נקבע כי כל הנכסים שהיו לכל אחד מהם לפני הנישואים – הכוללים את הדירות שבבעלות האישה ואת החברות שבבעלות הבעל – לא יהיו ברי איזון בערכם הנומינלי במקרה של פקיעת הנישואים, אולם השבחה בערכם של הנכסים תהפוך לרכוש משותף.

כעבור ארבע שנים חתמו השניים על הסכם ממון נוסף הקובע כי עם פקיעת הנישואים יהיה כל צד זכאי למחצית שווים של כלל נכסי בני הזוג, לרבות נכסים שהיו למי מהם לפני הנישואים או שקיבלו בירושה או במתנה במהלכם. בנוסף נקבע בהסכם כי הסכם הממון הראשון בטל.

לטענת האישה, לבקשתו של הבעל היא נאלצה לקחת הלוואות ולשעבד את דירתה כדי להזרים כספים לעסק שלו שנקלע לקשיים, כביטוי לנאמנותה כלפיו.

לאחר החתימה על ההסכם השני ולאחר שהחברות נקלעו לקשיים נוספים נטלו בני הזוג הלוואה בסכום של 150 אלף שקל בשוק האפור. בסמוך לכך, עזב הבעל את הבית ועבר להתגורר בבית חברתו, לימים גם אם בתו, ואשתו היא שנאלצה לשלם לבדה את החזרי ההלוואות.

בתביעה שהגישה לבית המשפט לענייני משפחה טענה האישה כי חתימתה על שני ההסכמים נבעה מסחטנות ומניפולציה רגשית שהפעיל עליה הבעל, במטרה להציל את נישואיה לאחר שהוא איים לפרקם אם לא תיענה לדרישותיו.

למרות זאת, עתרה האישה לביטול ההסכם השני בלבד, שלטענתה נחתם למראית עין בלבד ומבלי שהיתה כוונה ליצור בכך יחסים משפטיים מחייבים, ולחילופין עתרה לביטולו מחמת עושק.

בית המשפט לענייני משפחה קיבל את תביעתה של האישה וקבע כי למרות הבנתה הקוגניטיבית את משמעות ההסכם השני, חרדת הנטישה שלה והפחד מהאפשרות של גירושים פגעו ביכולת השיפוט שלה והביאו אותה לחתום על הסכם המקנה לבעל זכויות מפליגות שהוא אינו זכאי להן על פי הדין, תוך כרסום בעתודות הכלכליות שלה ושל ילדיה.

הבעל ערער על פסק הדין וטען כי מדובר בפסיכולוגית מצליחה שהגיעה להישגים מקצועיים רבים ולא סבלה מחולשה שכלית או רגשית בעת כריתת ההסכם. עוד טען הבעל כי לא ניתן היה לנצל מצוקה שלא היתה ידועה לו אלא התגלתה בטיפול פסיכולוגי רק כעבור ארבע שנים.

לבסוף טען הבעל כי מאחר שהאישה לא תקפה את ההסכם הראשון, לא היה מקום לתקוף את ההסכם השני, שכן מדובר לכל היותר בטעות בכדאיות העסקה, לאור המצב הכלכלי הקשה שאליו נקלע.

בית המשפט המחוזי דחה את הערעור וקבע כי בעניין זה הוכחו יסוד הניצול והמצוקה המרכיבים את עילת העושק, וכן הוכחו תנאיו הבלתי סבירים של ההסכם במבחן האובייקטיבי. השופט שנלר ציין כי תנאי ההסכם היו אכן גרועים במידה בלתי סבירה מהמקובל וכי לא רק שהאישה נקלעה לחובות בגין העסק, אלא שזכויותיה רוקנו מכל וכל כך שלמעשה לא נותר בידה דבר ממה שהביאה לנישואים כרכוש וזכויות שלה בלבד. עוד ציין השופט את התנהגותו הסחטנית של הבעל, שדרש מאשתו להוכיח את נאמנותה בגילוי חיצוני של היבטים רכושיים, ולאחר מכן נטל הלוואה מהשוק האפור בזמן שכבר היה בקשר אינטימי עם חברתו וזמן קצר אחר כך עזב את אשתו והותיר אותה להתמודד לבד עם חובותיו.

 

(עמ"ש 1015-08)

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.


טעינה