אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  חדשות משפטיות  > די בעזיבה פיזית של דירה ציבורית כדי לשלול זכאות לרכישתה, גם ללא כוונת נטישה

צילום: Getty images Israel

די בעזיבה פיזית של דירה ציבורית כדי לשלול זכאות לרכישתה, גם ללא כוונת נטישה


29.01.2013 | עו"ד לילך דניאל

ביהמ"ש העליון דחה ערעור שהגישה קשישה כבת תשעים נגד ההחלטה שלא לאפשר לה לרכוש דירת עמידר שבה התגוררה בתנאים מסובסדים, כיוון שעזבה אותה לצרכי אשפוז. "פרשנות מרחיבה הבוחנת את כוונת הדייר פוגעת בנזקקים הממתינים לדיור ציבורי"

בית המשפט העליון דחה ערעור שהגישו קשישה כבת תשעים ובנה החסוי, כנגד פסיקה שקבעה כי הם אינם זכאים לרכוש דירת עמידר בה התגוררו בתנאים מסובסדים, מאחר שהם נטשו את הדירה לתקופות ארוכות. השופט נעם סולברג קבע כי אין מקום לבחינה סובייקטיבית של כוונת הנטישה אלא די בעזיבה פיזית. זאת, בעיקר לאור הביקוש העצום והתור הארוך של נזקקים הממתינים לדיור ציבורי.

המערערים, אם כבת תשעים ובנה החסוי, התגוררו יחדיו בשכירות בדירת עמידר בירושלים. בשנת 2008 פורסם מבצע "דירה משלי", שהעניק לדיירי דיור ציבורי שהתגוררו לפחות חמש שנים בדירה וענו על תנאים מסוימים הנחות ברכישת דירת מגוריהם. המערערים הגישו בקשה לרכוש את הדירה בהתאם לתנאי המבצע, אך בקשתם נדחתה מהטעם שהם אינם ממלאים אחר תנאיו, בין היתר מאחר שהם נטשו את הדירה.

עתירה מנהלית שהגישו המערערים נגד ההחלטה נדחתה בנימוק שהמערערים הפרו הפרה יסודית את חוזה השכירות, בכך שנטשו את הדירה ולא התגוררו בה במשך תקופות ארוכות. בית המשפט לעניינים מנהליים הכיר בכך שהסיבה לנטישת הדירה נבעה ממצבה הרפואי של האם, אולם קבע כי אין בכך כדי להצדיק חריגה משמעותית מהכללים ומתן אפשרות לרכישת הדירה, גם במקרה שבו עמידר נאותה לאפשר למערערת להמשיך להתגורר בה לפנים משורת הדין. לשיטת בית המשפט, חריגה מתנאי המבצע תפגע במי שזכאי לדיור ציבורי וממתין תקופה ארוכה לדירה.

על ההחלטה הוגש ערעור לבית המשפט העליון אשר קבע תנאי המבצע נוסחו בצורה חד משמעית ועולה מהם כי אין מקום לבחינה סובייקטיבית של כוונת הנטישה. פרשנות זו נתמכת גם בתכלית המבצע, שכן הדיור הציבורי הוא מצרך יקר ונדיר שבו הביקוש עולה לאין ערוך על ההיצע, ועל כן פרשנות מרחיבה של תנאי המבצע, הבוחנת באופן סובייקטיבי את כוונותיו של הדייר, סותרת את הצורך בצמצום תנאי הזכאות לרכישה.

במקרה זה, התרשם בית המשפט כי מה שעמד בבסיס הדברים היה רצון ילדיה של המערערת לזכות בדירה בירושה ביום מן הימים, ולא בעיה אמיתית של דיור. עוד הוסיף בית המשפט כי נכון עשתה עמידר שאפשרה למערערת להמשיך להתגורר בדירה עד לאריכות ימיה לפנים משורת הדין, ונכון עשו המשיבים כולם כשהביטו בראיה רחבה לא רק על המערערים, אלא על כלל הנזקקים לדיור הציבורי, הממתינים שנים ארוכות לתורם.

לתוצאה זו הסכים גם השופט עוזי פוגלמן, כנגד דעתה החולקת של השופטת דפנה ברק-ארז, שסברה כי אין לקבל פרשנות הרואה ביציאתה של המערערת את ביתה לצורכי אשפוז ושיקום כ"נטישה", שכן היא עזבה את ביתה מתוך כוונה לשוב אליו.

 

(עע"ם 5017/12)

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.


טעינה