אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  חדשות משפטיות  > צעיר בן 22 נמצא ללא רוח חיים על פסי הרכבת כשגופתו חצויה? בטח התאבד

צילום: אורן פלס

צעיר בן 22 נמצא ללא רוח חיים על פסי הרכבת כשגופתו חצויה? בטח התאבד


19.11.2012 | ליאור שדמי שפיצר

ביהמ"ש מתח ביקורת חריפה על התנהלות המשטרה והנהלת רכבת ישראל שביצעו בדיקה שטחית ורשלנית של נסיבות המוות וקבעו כי מדובר בהתאבדות. הרכבת תפצה את הורי המנוח לפי חוק הפלת"ד

גופתו של צעיר בן 22 נמצאה על פסי הרכבת בסמוך לחדרה, כשהיא חצויה לשניים. המשטרה הגיעה למסקנה שמדובר בהתאבדות וככל הנראה סברה שאין טעם לטרוח ולנהל חקירה של ממש בעניין. זו התמונה המצטיירת מפסק דינו של בית משפט השלום בחדרה, אשר מתח ביקורת חריפה על התנהלות המשטרה והנהלת רכבת ישראל.

הוריו של הצעיר הגישו תביעה נגד רכבת ישראל וחברת הביטוח הפניקס לפיצוי לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. הנתבעות טענו כי החוק אינו חל מאחר שהמנוח התאבד, ולחילופין מדובר במעשה פלילי שגם הוא יוצא מכלל תחולתו של החוק.

הפניקס והרכבת הסתמכו בטענותיהן על הודעת משטרת ישראל שהגיעה למסקנה עוד באותו יום כי מדובר בהתאבדות וסגרה את תיק החקירה. אלא שבמהלך הדיון התבררה טיבה של אותה חקירה. "לאחר ששמעתי את חקירות העדים התבררה תמונה עגומה ביותר, לפיה הפעולות שביצעה המשטרה היו כה שטחיות עד שקשה אפילו לכנותן בשם 'חקירה'. כך גם ה'בדיקה' שערכו נציגי הרכבת", קבעה השופטת הדסה אסיף.

השופטת אסיף מתחה ביקורת חריפה על התנהלות המשטרה, שמחדליה הרבים בחקירת האירוע מעידים לדבריה על זלזול ורשלנות. "חרף העובדה שאדם קיפח את חייו ונמצא מת על פסי הרכבת כשגופתו מחולקת לשני חלקים, היו פעולות החקירה שטחיות ורשלניות, וקשה להשתחרר מהרושם כי ה'מסקנה' לפיה מדובר בהתאבדות היתה ההנחה שעל פיה התנהלו מראש", כתבה השופטת בפסק הדין.

בין היתר ציינה השופטת כי אין בתיק החקירה דו"ח מז"פ, אין תיעוד מסודר של הזירה או של החפצים שנמצאו בה, כגון שעון, פלאפון ופרטי לבוש, לרבות תמונותיהם וזהותו של מי שהגיע ראשון לזירה ומצא אותם. בנוסף, לא נעשה כל ניסיון לברר מתי פגעה הרכבת במנוח, שכן המשטרה לא ניסתה אפילו לאתר את הרכבת שפגעה בו ולא טרחה לאתר ולחקור את נוסע הרכבת שדיווח על הגופה. מהגופה עצמה לא נלקחו דגימות דם לצורך בדיקת הימצאות סמים, תרופות או אלכוהול שהיו יכולים אולי לשפוך אור על הנסיבות שבגינן מצא המנוח את מותו תחת גלגלי הרכבת. לא נעשתה בדיקה של שיחות הטלפון שלו או של מעשיו בשעות שקדמו למותו שיכלו גם הם להוסיף מידע לפתרון התעלומה.

בנסיבות כאלה, קבעה השופטת, לא ברור כיצד יכולה היתה המשטרה להגיע למסקנה כי פגיעת הרכבת במנוח אירעה כאשר הוא שכב על המסילה – ולא, למשל, כאשר חצה את הפסים, התעלף או מעד ונפל על הפסים, נפל או נדחף מהרכבת ונדרס על ידה, או אפילו היה כבר מת כשהרכבת דרסה אותו, שאף לא אחת מאפשרויות אלה נבדקה בדיקה של ממש על ידי המשטרה.

גם החקירה שניהלה רכבת ישראל היתה רצופה מחדלים עד כי לא ניתן לסמוך על קביעותיה. חוקר התאונות הראשי כלל לא טרח להגיע למקום האירוע, לא ראה את הגופה ולא עיין בדו"ח הרפואי שתיאר את מצבה. צוותי הרכבת התבקשו לבדוק כל אחד את חזית הרכבת שבה נסע על מנת לאתר סימנים לפגיעה, כאשר לא ברור כלל איזה חלק ברכבת פגע במנוח וגרם למותו, ומבלי לבדוק את הרכבות שנעו במסילה באותו לילה.

משכך, קבעה השופטת אסיף כי לא ניתן לקבוע, אף לא ברמת ההסתברות הנדרשת להליך אזרחי, כי אכן מדובר בהתאבדות או במעשה מכוון אחר המוציא את האירוע מתחולתו של חוק הפלת"ד. השופטת חייבה את הנתבעות לפצות את הוריו של המנוח בסכום של כ-700 אלף שקל, הכוללים הפסד השתכרות בגין השנים האבודות, הוצאות קבורה ומצבה ופיצוי על כאב וסבל.

השופטת ביקשה להעביר עותק מפסק הדין למבקרת הפנים של רכבת ישראל, לקצין החקירות הראשי במטה הארצי המשטרה ולמפקד תחנת המשטרה בחדרה.

 

(ת"א 8735-07-10)

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.