אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  חדשות משפטיות  > ביהמ"ש העליון: עיריית ירושלים הייתה רשאית להטיל ארנונה באופן רטרואקטיבי

צילום: אסתר ענבר

ביהמ"ש העליון: עיריית ירושלים הייתה רשאית להטיל ארנונה באופן רטרואקטיבי


22.08.2012 | עו"ד לילך דניאל

לאחר שהמחוזי ביטל את החיוב, הפך העליון את ההחלטה וקבע כי הקבלן ידע באופן פוזיטיבי שהחוב מוטל עליו, ולפיכך הייתה העירייה רשאית לחייבו למפרע, בחיוב שנעשה באופן סביר

קבלן וחברה התקשרו בהסכם קומבינציה, במסגרתו הועברה לקבלן החזקה במגרש. עם זאת, רק כעבור מספר שנים עודכנה בכך העירייה, וחייבה אותו בארנונה באופן רטרואקטיבי עבור כל השנים. ביהמ"ש המחוזי ביטל את החיוב, אך העליון קיבל את ערעורה של העירייה וקבע כי הקבלן ידע באופן פוזיטיבי שהחוב מוטל עליו, ולפיכך הייתה העירייה רשאית לחייבו למפרע, בחיוב שנעשה באופן סביר.

המשנה לנשיא (בדימ') אליעזר ריבלין קבע תחילה כי יש לדחות את ערעור העירייה בכל הנוגע להתיישנות החיובים בתקופה שמעל שבע שנים מיום הגשת התביעה כנגד המשיב.

בנוגע לטענת הרטרואקטיביות של השומה ביחס לתקופה שעד למועד עדכון העירייה בדבר החזקת המגרש ע"י המשיב, קבע בית המשפט כי זו תיבחן ממועד שליחת הודעות החיוב הרלוונטיות למשיב, מאחר ושליחת הודעת חיוב לנישום היא חלק אינטגראלי וחיוני בתהליך גבייתה של ארנונה.

נקבע, כי לאור העקרונות שנקבעו בעע"ם 4551/08 עיריית גבעת שמואל נ' חברת החשמל, החיובים שהושתו על המשיב בגין שנים אלו הם רטרואקטיביים במהותם, שכן נשלחו לו לאחר תום שנות הכספים הרלוונטיות ולפיכך גבייתם אינה מתיישבת עם תכלית הארנונה לממן את פעילותה השנתית השוטפת של העירייה. גם בנוגע לחיוב כלפי אותה שנה בה נשלחו ההודעות, קבע בית המשפט כי מדובר בחיוב רטרואקטיבי, שכן נתן ביטוי ראשון להחלטה מנהלית חדשה לשנות את זהות החייב.

נקבע, כי אין בנמצא הוראת חוק המסמיכה באופן מפורש את הרשויות המקומיות להשית ארנונה באופן רטרואקטיבי. לפיכך, קמה החזקה נגד תחולה למפרע, ויש לבחון האם ישנם טעמים טובים הסותרים אותה, הנגזרים מתכליות דיני הארנונה. לדעת בית המשפט, לא די בעיקרון של גביית מס אמת, כשלעצמו, כדי להביא לסתירת החזקה נגד תחולה רטרואקטיבית.

השופט יצחק עמית סבר, לעומת זאת, כי כלל אין לראות בחיובים שהושתו על המשיב כרטרואקטיביים, שכן לדעתו לא מדובר בהשתת ארנונה לראשונה בגין שינוי סיווג נכס או שינוי גודל השטח לחיוב, אלא בשאלה של זהות החייב בעקבות שינוי המחזיק בנכס. אשר לשאלת סבירות החיוב, קבע בית המשפט כי במקרה דנן גוברים השיקולים התומכים בסבירות החיוב ביחס לשיקולים השוללים אותה.

לאור האמור, קיבל בית המשפט את ערעורה של העירייה ביחס לחיוב בתקופה שלא התיישנה, ועד למועד שליחת הודעות החיוב הראשונות באופן רטרואקטיבי למשיב. על כן הורה בית המשפט להחזיר את התיק לבית המשפט קמא, על מנת שידון בגובה התשלום הנוסף שעל המשיב להעביר לעירייה. עוד נקבע, כי גם חיובי הארנונה שנשלחו למשיב בזמן אמת היו סבירים.

(ע"א 8417/09)

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.