אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  חדשות משפטיות  > פוליסת הביטוח כללה תנאי של קיום כספת שהופר; החברה תשלם מחצית מהנזק

כספת ביתית

פוליסת הביטוח כללה תנאי של קיום כספת שהופר; החברה תשלם מחצית מהנזק


24.07.2012 | עו"ד לילך דניאל

בביטוח לתכולת הדירה הכולל תכשיטים, התנתה חברת שירביט את הפוליסה בשמירת התכשיטים בכספת; ביהמ"ש קבע כי החברה עמדה בחובת הבלטת ההגבלה, אך לא וידאה כי המבוטח מבין את התנאי וממלא אחריו

בית משפט השלום קיבל חלקית תביעה של מבוטח שטען כי חברת הביטוח לא יידעה אותו בדבר חובתו לשמור תכשיטים בכספת לצורך הבטחת הכיסוי הביטוחי. נקבע כי החברה הבליטה את התנאי בפוליסה ויידעה את התובע בדבר קיומו, אולם לא וידאה כי הוא מבין וממלא אחריו. עם זאת, החברה חויבה רק במחצית משווי התכשיטים שנגנבו, מאחר ונמצא כי המבוטח התעלם מהמכתבים שנשלחו אליו ע"י החברה.

התובע בוטח אצל שירביט חברה לביטוח בפוליסה לביטוח דירה בה התגוררה אמו בשכירות. בשלב מסוים, ביקש התובע לצרף לביטוח תכשיטים שלא בוטחו, ולפיכך הגיע לדירה סוקר מטעם חברת הביטוח, לצורך הערכת שוויים. לפוליסה נוסף סעיף לידו סומן כי הוא סעיף חדש, לפיו תנאי מוקדם לכיסוי נזקי פריצה או גניבת התכשיטים הינו הימצאותם בכספת בבית כל עת שלא עונדים אותם. תנאי זה חזר והופיע בכל חידושי הפוליסה לאחר מכן. חרף דרישה זו, הוחבאו התכשיטים בחדר הממ"ד בדירה ומקצתם בחדר השינה ובחדר הארונות.

באחד הימים במהלך תקופת הביטוח אירעה פריצה לדירה והתכשיטים נגנבו. לפיכך מילא התובע טופס תביעה לתשלום תגמולים מחברת הביטוח, אשר דחתה את דרישתו מן הטעם שהתכשיטים שנגנבו לא הונחו בכספת כנדרש. עוד טענה חברת הביטוח, כי קיימות סתירות מהותיות בין הצהרותיו השונות של התובע בפני המשטרה ובפני חברת הביטוח, לרבות בעניין כמות הפריטים שהוצהרה. לפיכך הגיש התובע את התביעה דנן.

לטענת התובע, הוא מילא אחר כל הנחיות החברה בהזמינו לדירה שמאי וחוקר, להם מסר את מלוא הפרטים על נזקי הפריצה. עוד נטען, כי הואיל ובחדרי הדירה שרר אי סדר רב ביום הפריצה, נבצר היה ממנו לעמוד על היקפו המדויק של הנזק ומיד לאחר שהתברר לו ההיקף האמיתי הודיע על כך לחברת הביטוח.

עוד טען התובע, כי פרט לעצם ציון התנאי בפוליסה, החברה לא עשתה די על מנת להסב את תשומת לבו לדרישה בדבר התקנת כספת ושמירת התכשיטים בתוכה. לגרסתו, לא הסוקר שביקר בדירה לשם הערכת התכולה, ולא הנציגה הטלפונית של חברת הביטוח עמה שוחח לשם הרחבת הכיסוי הביטוחי על התכשיטים, לא ציינו בפניו דבר באשר לצורך לשמור את התכשיטים בכספת. התובע טען כי אף שאל מפורשות את נציגת החברה האם הכללת הרחבת הכיסוי על התכשיטים מצריכה שינוי כלשהו במיגון, אולם לטענתו נענה כי די אין צורך בתוספת כלשהי. לטענתו התוודע לראשונה לקיומו של התנאי רק בעקבות דחיית תביעתו ע"י החברה. לפיכך, טען התובע, הוא זכאי למלוא תגמולי הביטוח.

חברת הביטוח טענה מאידך כי אינה חייבת בתשלום התגמולים הואיל והתובע לא עמד בתנאי המוקדם לכיסוי הביטוחי של שמירת התכשיטים בכספת. עוד טענה, כי היא פטורה מהתשלום גם מכוח סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, שכן התובע מסר פרטים כוזבים ביחס להיקף הפריטים שנגנבו בפריצה. לטענת החברה, הפריטים שהתובע טען כי נגנבו כלל לא נגנבו, ויתכן אף שכלל לא היו בדירה בעת הפריצה.

בית המשפט קבע כי אין מחלוקת במקרה דנן שבפוליסה צוין במפורש שתנאי לתחולת הכיסוי הביטוחי הוא שמירת התכשיטים בכספת. בנוסף, אין מחלוקת כי התכשיטים שנגנבו לא הוחבאו בכספת, וכזו כלל לא הותקנה על ידי התובע.

שני תנאים מצטברים להתנערות מאחריות ביטוחית

בית המשפט ציין, כי סעיף 3 לחוק חוזה ביטוח ופסיקת בית המשפט העליון שפירשה אותו, מטילים על חברת הביטוח חובה להסב את תשומת לבו של המבוטח להגבלות החבות שלה ולהבטיח שהמבוטח אכן יוכל להיות מודע לסייגים אלו באמצעות הבלטת הסעיף והכללתו במקום מיוחד בפוליסה. אכן, מעיון בפוליסה בה בוטח התובע למד בית המשפט כי התנאי הובלט על ידי החברה בפסקה נפרדת, תחת הכותרת "תנאים והרחבות", בכתב גדול ומרווח, בצבע צהוב זוהר ובפרק מיוחד, כך שלא ניתן שלא להבחין בו. לפיכך, קבע בית המשפט כי בכך עמדה החברה בחובתה להבלטת ההגבלה שנקבעה על ידה.

יחד עם זאת, הוסיף בית המשפט, בית המשפט העליון לא הסתפק בחובה "טכנית" זו, אלא הוסיף (בע"א 4819/92, אליהו חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' ישר) כי לאור הנסיבות המיוחדות המאפיינות את ההתקשרות בחוזה ביטוח, על החברה מוטלות חובות גילוי ווידוא, מכוחן עליה להסב באופן אקטיבי את תשומת לבו של המבוטח לכך שהכיסוי שניתן לו מותנה בתנאים, ולוודא כי הוא אכן הבין זאת, ולא להסתפק בסימון התנאי בפוליסה. עפ"י הפסיקה, רק מילוי שתי החובות האמורות גם יחד יאפשר לחברת הביטוח להסתמך על הסייג שקבעה בפוליסה ולהשתחרר מחובת השיפוי במקרה של אי עמידה בתנאי.

במקרה דנן, בעוד החברה עמדה בחובת הגילוי להביא לידיעת התובע את דבר קיומו של התנאי, החברה לא הביאה עדים להראות כי עמדה גם בחובת הווידוא, על מנת לסתור את טענת התובע כי לא נאמר לו ע"י הנציגה הטלפונית וע"י הסוקר שעליו להוסיף מיגונים. בית המשפט ציין כי החברה לא הביאה איש מהשניים הללו לעדות, ולפיכך על הדבר לעמוד לחובתה.

בנוסף, ציין בית המשפט, החברה לא טענה ולא הביאה כל ראיה שדרשה אי פעם מהתובע אישור על התקנת כספת בדירה, ולפיכך לא עמדה החברה בחובתה לוודא כי התובע מבין את התנאי וממלא אחריו. לדעת בית המשפט, חובת הוידוא במקרה דנן נדרשת ביתר שאת, הואיל ודובר בתוספת לפוליסה קיימת בה יש נטייה שלא להתעמק. לפיכך קבע בית המשפט, משהפרה את חובותיה, חברת הביטוח לא יכולה לפטור עצמה מאחריות לפיצוי התובע.

עם זאת, בית המשפט סבר כי יש לייחס מידה מסוימת של אחריות גם לתובע. נמצא כי התובע לא טרח לקרוא אף לא אחד ממסמכי החברה שנשלחו אליו, ולפיכך הרושם המתקבל הוא שהוא גילה אדישות וזלזול לנאמר בהם. לפיכך נקבע כי יש לייחס לתובע "אשם תורם" בשיעור של 50%, ועל כן על החברה הוטל לשאת במחצית מעלות התכשיטים בלבד, בסך 37,000 שקל.

(ת"א 3500-06-09)

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.