אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  חדשות משפטיות  > עיריית בת-ים תשלם 115 אלף שקל בגין פיטורי עובדים תוך אפליה מחמת גיל

בניין עיריית בת ים

עיריית בת-ים תשלם 115 אלף שקל בגין פיטורי עובדים תוך אפליה מחמת גיל


18.07.2012 | עו"ד לילך דניאל

העירייה העדיפה לפטר עובדים בעלי עלות העסקה גבוהה יחסית, וכאלו היו עובדים ותיקים ומבוגרים; הפיטורים בוצעו בניגוד לעקרון "אחרון נכנס ראשון יוצא" שבתוכנית ההבראה

התובעים, עובדים לשעבר בעיריית בת-ים, טענו כי פוטרו מהעירייה שלא כדין. בית הדין האזורי לעבודה מצא כי הפיטורים היו פיטורי צמצום שלא נעשו בגין שיקולים זרים למיניהם, אולם העירייה פעלה תוך אפליה מחמת גיל בכך ששקלה את עלות העסקתם וזכאותם לגמלת פרישה, וכן הפרה את העיקרון שנקבע בתוכנית ההבראה, לפיו העובדים האחרונים שנקלטו יהיו המועמדים הראשונים לפיטורים.

בתקופה הרלוונטית לתביעה נקלעה העירייה למצב כלכלי קשה ולגרעון כספי מצטבר ניכר, בגינו נדרשה ע"י משרד הפנים ליישם תוכנית הבראה שכללה קיצוץ בעלויות שכר ופיטורי עובדים. בשנת 2004 נערך בין הסתדרות העובדים הכללית ובין מרכז השלטון המקומי הסכם עקרונות לצורך יישום תוכניות הבראה של רשויות מקומיות. ההסכם כלל מספר הוראות שהתייחסו להליך פיטורי צמצום ברשויות המקומיות, ולהתחייבות הרשויות להימנע מהגדלת מצבת כח האדם שלהן ישירות ובעקיפין.

נקבע מנגנון שלבי להפחתת תקנים ופרישת עובדים, הן מרצון והן ע"י פיטורים. על פי ההסכם, ייקבע תחילה מספר העובדים שיצומצמו; לאחר מכן יוצע לעובדים הסדר לפרישה מוקדמת מרצון, ובהמשך, בהיוותר חובה במספר העובדים שיש לצמצמם, תוקם ועדה פריטטית ברשות סמנכ"ל מרכז השלטון המקומי ויו"ר הסתדרות המעו"ף, על מנת להכריע בחילוקי דעות באשר לזהות המפוטרים ומספרם, כאשר העובדים שנקלטו אחרונים יהיו המועמדים הראשונים לפיטורים.

במסגרת יישום הסכם העקרונות לעיל, הגיעה העירייה להסכמה עם נציגות עובדיה על הליך פרישה מרצון של 190 עובדים, אולם בכך טרם הושגו יעדי תוכנית ההבראה. העירייה העבירה לנציגות העובדים רשימת שמות של עובדים נוספים המועמדים לפיטורים. משהנתבעת ונציגות העובדים לא הגיעו להסכמה, הועבר הנושא לדיון בפני ועדה פריטטית, ועניינם של חלק מהמועמדים לפיטורים הועבר להכרעה בפני בוררת מוסכמת בהתאם להוראות הסכם העקרונות.

בסופו של יום אישרה הבוררת את פיטוריהם של עשרה עובדים, מתוכם חלק פרשו מרצון, ובסופו של דבר הוחלט על פיטוריהם של מספר עובדים, ובכללם ארבעת התובעים. טענתם המרכזית של התובעים הייתה כי על אף שהעירייה יצרה מצג כאילו היו פיטוריהם חלק מצמצומים שנעשו במסגרת תוכנית ההבראה, הרי שהעירייה הרחיבה את מצבת כוח האדם שלה בדרכים עקיפות. עוד נטען, כי העירייה עשתה שימוש במצג של פיטורי צמצום כדי להביא לסיום העסקתם משיקולים זרים, שכללו רצון לנקום במי מהם שעמד בעבר על זכויותיו, וכן רצון לקדם עובדים אחרים משיקולים אישיים.

כן טענו התובעים כי הפיטורים לא נעשו על פי העיקרון של "האחרון שנכנס הוא הראשון לצאת" ("LIFO"). בנוסף נטען כי גם הליך הפיטורים עצמו היה פגום, וכי חלק מהפיטורים נעשו בניגוד לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה ותוך אפליה מחמת גיל. לאור האמור, עתרו התובעים לסעד אכיפה וכן לתשלום פיצוי בגין נזק ממוני ובלתי ממוני כאחד.

עקרון ה-LIFO: "העדפה מתקנת" ביחס לעובדים המבוגרים

בית הדין לא שוכנע בכך שפיטורי העובדים נעשו שלא במסגרת פיטורי צמצום. נקבע כי העובדים לא הוכיחו ולא הביאו נתונים סותרים אודות מצבה הכלכלי הקשה של העירייה עובר לפיטוריהם. עוד נקבע, כי אף אם ניתן היה לקבל את טענת העובדים לפיה במהלך התקופה הרלבנטית קלטה העירייה עובדים נוספים, הסכם העקרונות לא אסר את הדבר באופן גורף אלא איפשר זאת בכפוף לאישורים של ועדת חריגים, ואילו העובדים לא הוכיחו כי ככל שנקלטו עובדים כאמור, הדבר נעשה ללא אישורה של ועדת חריגים.

עוד נקבע, כי טענות העובדים לפיטורים משיקולים זרים לא הוכחו. כך, העובדים לא הציגו בפני בית הדין ראיות ישירות המלמדות על העסקת "מקורבים", לא פירטו מיהם אותם מקורבים כביכול ולמי היו מקורבים בהנהלה או בוועד העובדים. כמו כן, העובדים לא הציגו תשתית עובדתית שתאפשר לבית הדין להגיע למסקנה כי הבחירה הספציפית במפוטרים נסמכה על שיקולים זרים הנעוצים בנקמנות אישית או בשיקולים פוליטיים.

אשר לטענת העובדים בנוגע לאפליה מחמת גיל ופיטורים בניגוד לעיקרון ה-LIFO, מצא בית הדין כי יש ממש בטענות אלה. נקבע, כי הראיות מצביעות על כך שהטעמים המרכזיים לבחירה בתובעים כמועמדים לפיטורים היו נעוצים בעלות העסקתם הגבוהה יחסית של התובעים, ובאפשרות לזכותם בגמלה לאחר פרישתם, כך שכפועל יוצא נשקל בין היתר עניין הגיל והוותק של התובעים.

לדעת בית הדין, עקרון ה-LIFO שנקבע בהסכם מהווה סוג של "העדפה מתקנת" ביחס לעובדים המבוגרים, והבחירה בתובעים כמועמדים לפיטורים בשל השיקול העיקרי של עלות ההעסקה וזכאותם לגמלה לא הייתה אדישה לנתון הגיל, כך שהדבר הוביל לכך שבפועל נבחרו המועמדים לפיטורים אך ורק מקרב אוכלוסיית העובדים המבוגרת, על אף שהוכח כי תוכנית הצמצום לא התמקדה בכלל אוכלוסיית העובדים המבוגרים. בנסיבות אלה קבע בית הדין, כי העירייה אכן הפלתה את התובעים מחמת גיל והפרה את עקרון ה-LIFO לגבי כולם.

אשר לסעדים שיושטו לתובעים, קבע בית הדין כי אין לנקוט במקרה דנן בסעד של אכיפה, שכן לדבריו יש להחיל באופן מצמצם את הסעד של השבה לעבודה במקרה של פיטורי צמצום שכבר מומשו. אשר לסעדים הכספיים, נקבע כי העירייה תשלם לשלושה מן התובעים 30 אלף שקל בגין נזק לא ממוני, ואילו לתובע הרביעי ישולמו 25 אלף שקל בגין פגיעה בעוצמה פחותה יותר לגביו. סה"כ הפיצוי שנקבע: 115 אלף שקל.

(תע"א 3270/07).

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.