אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  חדשות משפטיות  > פסק דין תקדימי: עבודות שירות וקנס לבני זוג באשמת החזקה בתנאי עבדות

צילום: אתר הרשות השופטת

פסק דין תקדימי: עבודות שירות וקנס לבני זוג באשמת החזקה בתנאי עבדות


10.06.2012 | רון פז

לצד שלילת החירות ותשלום שכר מזערי, התחשב בית המשפט בתקדימיות ההרשעה: "העובדה שגבולות עבירה זו לא שורטטו בעבר ע"י ביהמ"ש הינה סיבה מקלה לעניין העונש"

 

בית המשפט המחוזי בירושלים גזר לראשונה את דינם של בני זוג שהורשעו בעבירת החזקה בתנאי עבדות. השניים ירצו 4 חודשי מאסר בפועל בעבודות שירות, ישלמו פיצויים בסך 30 אלף שקלים וקנס בגובה של 4,000 שקלים.

מדובר בבני זוג שהעסיקו במשק ביתם עובדת פיליפינית, מבלי שהרשו לה לצאת מביתם ללא השגחה במשך שנה ועשרה חודשים, ותוך החזקת דרכונה בידיהם. עוד התברר, שהשניים שילמו לה (בהסכמתה) שכר עבודה בסך 150 דולר בחודש בלבד.

מניעת יציאתה של המתלוננת מהבית לא נעשתה בצורה של איסור מפורש, אלא בדרך של הפניית איומים, אזהרות, התחמקויות ותירוצים, בכל פעם שהמתלוננת פנתה וביקשה לצאת לבדה בצורה חופשית. יצוין שהמתלוננת הייתה בת 20 בעת החלה עבודתה אצל בני הזוג, ולה זו עבודתה הראשונה בארץ.

בהכרעת הדין נקבע כי תנאי המחיה שסופקו למתלוננת בבית הנאשמים היו ירודים למדי, שכן היא

שוכנה במשך כל התקופה בחדרון מקלחת ושירותים, לתוכו הוכנסה גם מיטה. היא הועסקה מהבוקר עד לשעות הערב המאוחרות, שבעה ימים בשבוע, בעבודות שונות של ניקיון וטיפול בילדים.

לצד זאת נקבע בהכרעת הדין, כי מלבד מניעת יציאתה החופשית של המתלוננת מהבית התייחסו

אליה הנאשמים בצורה הוגנת בסך הכול: היא לא הושפלה על ידם, לא בוזתה או הועבדה בפרך, לא

נעשה נגדה שימוש באלימות מילולית או פיזית ולמעשה היחסים בינה לבין הנאשמים היו יחסים

קורקטיים בין מעסיק לעובד. הנאשמים סיפקו למתלוננת טיפול רפואי כאשר נזקקה לכך, ובמהלך

כל התקופה קנו עבורה מוצרי מזון מיוחדים שביקשה וכן מתנות כגון בגדים ומוצרי קוסמטיקה,

מיוזמתם.

עבירת העבדות בדין הישראלי היא חדשה (משנת 2006), וכוללת שלוש חלופות: הראשונה - החפצה קניינית של הקורבן, זהה לעבירת העבדות כפי שמקובלת במקומות אחרים בעולם. שתי החלופות הנוספות, שליטה ממשית ושלילת חירות, דומות יותר לעבירה חמורה פחות הידועה בעולם כשיעבוד כפוי. במקרה שלפנינו נמצא כי התנהגות הנאשמים אינה נכללת בגדרי החלופה החפצה

קניינית, אך נכנסת בצורה ברורה לחלופה של שלילת חירות. ביהמ"ש פסק כי יש להביא חומרה פחותה זו בחשבון גם לצורך קביעת העונש, ואין להטיל את העונש המינימלי של 4 שנים הקבוע בחוק בגין עבדות.

 

שיקול משמעותי נוסף שניתן לטובת הנאשמים נוגע לתקדימיות ההרשעה. "סעיף 375 א בו הורשעו הנאשמים נוסף לספר החוקים הישראלי בשנת 2006, ופסק דין זה הוא המקרה הראשון שבו נערך דיון ביסודותיו ושבו הוחלט כי יש להרשיע בו את הנאשמים. מעשיהם של הנאשמים נעשו אמנם לאחר כניסתו לתוקף של סעיף החוק ומכאן שיש לומר כי לנאשמים ניתנה אזהרה הוגנת, אולם ברור כי העובדה שגבולותיה של עבירה זו לא שורטטו בעבר על ידי בתי המשפט הינה סיבה מקלה לעניין העונש, שאף יש בה כדי להוות טעם מיוחד המצדיק חריגה לקולא מעונש המינימום שנקבע בחוק", נימק ביהמ"ש את החלטתו להסתפק בעונשי מאסר קצרים שיומרו לעבודות שירות ולפיצוי נמוך מהפיצוי שדרשה התביעה (130 אלף שקל, כהשלמת שכר המתלוננת לשכר המינימום). (תפ"ח 13646-11-10)

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.