היכולת לרכוש סטטוסים על ידי בעלי מקצוע כדי לפגוע בעסק או אדם הופכת את רשת האינטרנט לנפיצה במיוחד עבור בעלי עסקים. הלינץ' הציבורי ברשת, שהיה במקור כלי בידי האזרח הקטן והנרמס מול התאגיד המרושע, התפתח לתעשייה כלל לא תמימה שכל מטרתה הוא חיסול כלכלי
הרשת סערה בימים האחרונים עקב פרסומים באתרים השונים לפיהם עמוד הפייסבוק "סטטוסים מצייצים" מכר סטטוסים כפרסומות סמויות תמורת אלפי ועשרות אלפי שקלים, זאת מבלי ליידע את הגולשים כיאות ובניגוד לחוקים של פייסבוק עצמה. בעקבות כך, הודיעה פייסבוק אתמול על הורדת העמוד מהרשת החברתית לצמיתות.
אינני מצוי בפרטים ביחס ל"סטטוסים מצייצים", וייתכן שכלל לא נמכרו בדף זה סטטוסים פוגעניים, אולם תופעה שכזו שבה מועלים סטטוסים שכל מטרתם לחסל מתחרים עסקיים, רווחת וידועה בארץ ובעולם – עוד הרבה לפני פרוץ הפרשה הנוכחית.
תופעת ה"שיימינג" ברשת הולכת ותופסת תאוצה. אם בתחילת הדרך היה נדמה שהיא מהווה כלי בידי האזרח הקטן והנרמס, אל מול התאגיד המרושע והדורסני, התפתחה במקביל תעשייה כלל לא תמימה – שכל מטרתה היא חיסול כלכלי.
הקלות הבלתי נסבלת שבה מעלה גולש סטטוס פוגעני נגד עסק או אדם, ועושה לו "שיימינג" (הבכה או ביוש) יוצרת מצב מתמשך של לינצ'ים ציבוריים וגזירת דין ללא משפט.
לפני מספר חודשים סערה הרשת לאחר שנטען שברמן שעבד בבר תל אביבי מוכר אמר לחיילות במדים שאינן רצויות במקום, וכי "לא אוהבים פה את הצבא", ובעקבות כך נקראו קריאות להחרים את הבר. בדיעבד התברר כי הדברים נאמרו בבדיחות הדעת שלא הובנה כהלכה, אולם הנזק התדמיתי נעשה – והבר חווה שפל בלקוחות.
במקרה אחר, פורסם פוסט בפייסבוק לפיו בעל מכולת מאזור הדרום לא החזיר עודף כנדרש. בעל המכולת הכחיש את הנאמר, הגיש תביעת דיבה וזכה בסך של 10,000 שקל פיצויים. האם הוחזר כבודו האבוד, לאחר שהוכפש קבל עם ועדה?
במקרה אחר שהובא לשולחני, פורסם כי מוסד מוכר ומצליח בתחום ההוראה "נסגר", על אף שלא היו דברים מעולם. מובן כי פרסומים שכאלה עלולים לגרום, ואף גורמים בפועל, נזק תדמיתי חסר תקדים לאותו מוסד והוא נקט בצעדים מתאימים נגד המכפישים.
היכולת לרכוש סטטוסים על ידי בעלי מקצוע כדי לפגוע בעסק או אדם הופכת את רשת האינטרנט לנפיצה במיוחד עבור בעלי עסקים, קטנים כגדולים. קשה לבנות מוניטין, אך קל להרוס אותו באבחה אחת, תוך הסתתרות מאחורי גבו של אזרח מן השורה – שהעלה כביכול סטטוס נקמני.
לבעיה החריפה הזו קיימות תרופות משפטיות. הרבה מאד נפגעים מהשנים האחרונות פנו לבתי המשפט, מצאו סעד לפגיעה ופיצויים ראויים, וכן, חשוב מכל – קיבלו הכרה מחודשת בשמם הטוב.
כל אדם או בעל עסק הרואה עצמו מוכפש יכול לפנות בבקשה לסעד זמני לבית המשפט ולדרוש את הסרתו של הפרסום המכפיש. כמו כן, ניתן לפנות לאתר המאחסן (פייסבוק, אתר הפורומים וכיו"ב) כדי לדרוש את הסרת הפרסום.
אם מדובר במנוע חיפוש המשלים שורות חיפוש בצורה עצמאית - ובעצם העלאתן קיימת הכפשה קשה – גם כאן אין מה לומר נואש. לכאורה מדובר ברובוט המשלים חיפושים רווחים של גולשים, אולם עדיין לא מדובר במכה משמיים, וצעדים משפטיים מתאימים יכולים להסיר את החרפה.
מעבר להורדת ההכפשה, ניתן במידת הצורך, ואף מומלץ למי ששמו הטוב הוא הדבר היקר לו ביותר, להגיש תביעת פיצויים בשל הסטטוס הפוגעני ולהיפרע כספית מהמפרסם – תהליך ארוך יותר, אך לעיתים קרובות משתלם.
כולי תקווה שיתברר לבסוף שב"סטטוסים מצייצים" נמכרו רק סטטוסים פרסומיים תמימים ומועטים, אך מהודעת פייסבוק עולה שככל הנראה הדף הפופולארי לא יעלה שוב לרשת. חרף זאת, אני סמוך ובטוח שדפים דומים, אולי אפילו של אותם מפעילים ימשיכו לעורר עניין רב בקרב הגולשים בישראל. כלל שיתברר שקיימים דפים ברשת שנמכרו בהם הכפשות בתשלום – הדבר בהחלט יכול לפתוח פתח לתביעות על פגיעה בשם ותביעות נזיקיות מצד הגופים שנפלו קורבן למעשה.
עו"ד שלומי ויינברג משמש יו"ר ועדת לשון הרע במחוז תל אביב והמרכז בלשכת עורכי הדין, עוסק בתחום לשון הרע ברשת האינטרנט
לקריאה נוספת, ראו:
התותחים רעמו, המוזות לא שתקו. חכו עכשיו לגל תביעות לשון הרע שבדרך
תג מחיר סלחני על פרסום לשון הרע פוגע בפייסבוק: 10,000 שקל בלבד
פיצוי לגבר שהואשם ב"אונס אפור" במסגרת ויכוח בפייסבוק על המרכז לאמנות הפיתוי
