פ ס ק - ד י ן, ~
פ ס ק - ד י ן
השופט חיים ארמון
1. התובע הגיש לנתבע תביעה לתשלום דמי אבטלה (נ/1). בטופס התביעה נרשם כי התובע עבד עד ליום 15/6/93. התובע לא מילא את החלק האמור לציין אם פוטר או התפטר ובחלק הטופס המיועד לרישום סיבת עזיבת העבודה נרשם: "ראה מכתבים".
2. במכתב הנתבע מיום 27/8/93 נרשם כי התובע אינו זכאי לדמי אבטלה בגין התקופה שמיום 16/6/93 ועד יום 13/9/93 מאחר שהפסיק לעבוד מרצונו, בלי הצדקה לכך, לפי סעיף 127ח(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשכ"ח-1968 (היום סעיף 166(ב) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 שייקרא להלן: "החוק").
3. כנגד דחיית התביעה לתקופה האמורה - הגיש התובע את התובענה שבפני. בכתב התביעה כתב התובע שהוא הגיש לנתבע מכתב פיטורים וכי הוא פוטר כפי שניתן ללמוד ממכתב הפיטורים. כן ציין התובע כי הוא הגיש נגד מעבידו תביעה לפיצויי פיטורים וקיבל פסק דין בהעדרו של המעביד. בכתב ההגנה חזר הנתבע על טענתו שהתובע הפסיק את עבודתו מרצונו, ללא הצדקה, וטען אף כי פסק הדין שניתן בהעדר המעביד, אינו מחייב את הנתבע ואינו מהווה ראיה לפיטורים.
4. סעיף 166(ב) לחוק אומר:
"מי שהפסיק את עבודתו מרצונו, בלי שהיתה הצדקה לכך, לא יהיה זכאי לדמי אבטלה בעד 90 הימים הראשונים מיום הפסקת העבודה; השר, באישור
...
המסמך לעיל חלקי. תוכלו לרכוש את המסמך המלא בחנות תקדין אונליין.
| הצדדים במסמך זה: | עותמאן אבו אלהיג'א
ע"י מר יוסף דיאב
ממועצת פועלי טמרה
|
