אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  דעות ונתוחים  > פסק הדין הזה עבר לכם מתחת לרדאר

צילום: גטי ישראל

פסק הדין הזה עבר לכם מתחת לרדאר


11.09.2017 | עו"ד לילך דניאל

האם בג"ץ מתכונן ל"יום פקודה"? פסק הדין שניתן בשבוע שעבר בעניין התקציב הדו-שנתי טומן בחובו פוטנציאל עצום לעתיד פסיקתו של בית המשפט, אבל במקום לעורר רעש תקשורתי גדול הוא זכה לדיווחים מנומנמים שהתמקדו בטפל ולא בעיקר. פרשנות

"בג"ץ החליט: אסור לחוקק תקציב דו שנתי בהוראת שעה". זו תמצית הדיווחים שנשמעו ברוב כלי התקשורת הגדולים לאחר פסק הדין שניתן בבג"ץ בשבוע שעבר בנושא התקציב הדו-שנתי. אלו העדיפו להתמקד בעיקר במשמעות הפוליטית הנובעת מהדברים ובביקורת שהשמיע בית המשפט על יחסי הכנסת והממשלה, אך פספסו את הקביעות האמתיות והמעניינות בפסק הדין.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

אין זה פלא. פסק הדין שניתן בהרכב של שבעה שופטים מחזיק 72 עמודים שרובם יהיו קשים להבנה לאדם שאינו משפטן מאחר שהם מדברים בשפה משפטית "יבשה" שעניינה חוקי יסוד, חוקה, תיקונים לחוקה וכיוצא באלה. בקצרה, בג"ץ אכן קבע שהכנסת עשתה "שימוש לרעה" בסמכותה המכוננת כאשר תיקנה את חוק יסוד: משק המדינה שוב ושוב (ושוב) בהוראת שעה וקבעה כי התקציב יהיה דו-שנתי ולכן הוציא "התראת בטלות" למקרה שבו תבקש הכנסת לעשות זאת פעם נוספת.

יהיה מי שיאמר שמדובר בפסיקה מוצדקת, ושאכן אסור לתקן חוק יסוד באמצעות הוראת שעה אך במידה שהחוק יתוקן בדרך קבע – הכל ישכון על מקומו בשלום. האמנם? כאן נכנסת לתמונה דוקטרינת "התיקון החוקתי שאינו חוקתי" שהיא לב לבו של פסק הדין. הדוקטרינה, שלא אומצה עד כה במשפט הישראלי, אומרת כי לבית המשפט סמכות לבצע ביקורת שיפוטית גם על חוקי יסוד ולפסול כאלה הנוגדים עקרונות יסוד וערכי יסוד של המדינה. מדובר בעליית מדרגה של ממש, מאחר שעד כה נכון היה בית המשפט לפסול חוקים "רגילים" הסותרים את חוקי היסוד, כעת הזרקור מופנה אל חוקי היסוד עצמם, המצויים במדרג הנורמטיבי הגבוה ביותר בפירמידת החקיקה של המדינה, ולמעשה מהווים את חוקתה הבלתי רשמית.

לא פחות חשוב מבנק המזרחי

"אין באמור ללמד כי כל תיקון קבע לחוק היסוד – בשונה מהוראת שעה – בהכרח יעמוד חוקתית", כתב המשנה לנשיאה הפורש רובינשטיין, "אם ימצא בית משפט זה כי תיקון שנעשה לחוק היסוד פוגע בצורה חמורה במשטר הדמוקרטי, אין לשלול את האפשרות כי הדבר יוביל למסקנה החריגה שמדובר בתיקון חוקתי שאינו חוקתי ולכן יש לפסלו". עוד הוסיף רובינשטיין "בעיניי דומה, כי במישור הערכי יש בישראל מקום ל"הנצחת" ערכים חוקתיים בסיסיים לדוגמה, יסודות כמו הבסיס היהודי – והדמוקרטי – של המדינה על פי הכרזת העצמאות וחוקי היסוד שלזכויות, או פגיעה בליבת זכויות האדם". מלבד רובינשטיין, גם חלק מהשופטים האחרים שבחרו להתייחס לסוגיה הסכימו כי בבוא העת יהיה מקום לדון בהחלת הדוקטרינה, בפרט כאשר על הכף תהא מונחת השמירה על גרעין אופייה היהודי והדמוקרטי של המדינה.

יש לציין כי לא מדובר בפעם הראשונה שלא מדובר בפעם הראשונה שבה הכיר בית המשפט ב"ערכי על" העומדים בבסיס שיטת המשפט שלנו. למעשה, עוד בפסק הדין ירדור משנות השישים קבע השופט זוסמן כי ישנם עקרונות העומדים מעל לחוק ומעל לחוקה וגם בפסק הדין בעניין בנק המזרחי נדונה האפשרות כי תיקון חוקתי עלול להיחשב בלתי חוקתי. הדבר לבש צורה קונקרטית יותר לפני מספר שנים בבג"ץ בר-און, שדן בגלגול קודם של אותה הוראת שעה שביקשה לשנות את מהותו של תקציב המדינה מתקציב חד-שנתי לדו-שנתי. באותו מקרה קבעה הנשיאה דאז ביניש כי "קיימים עקרונות יסוד העומדים בבסיס קיומנו כחברה וכמדינה אשר פגיעה בהם תעורר שאלות קשות של סמכות, ובכלל זה ספקות אם בשינוי החוקה מדובר או בכינונה של חוקה חדשה. במקרה כזה – ומוטב שלא יתרחש לעולם – יידרש בית המשפט להכריע אם חרגה הכנסת מסמכותה המכוננת ופגעה ביסודות בסיסיים של המדינה כמדינה יהודית ודמוקרטית".

הפסיקה הנוכחית, כך לדעתי, לוקחת צעד נוסף ומהווה תשובה ניצחת לכל אותם קולות המבקשים להגביל את כוחו של בית המשפט, לקראת אותו יום בו יבוא לפתחו אותו "חוק הלאום" אותו מקדמת שרת המשפטים, שבבסיסו מתן עדיפות לערכיה היהודיים של המדינה על פני ערכיה הדמוקרטים תוך הפרת האיזון השברירי בין שני הקצוות. אופציה נוספת היא אותו חוק "עוקף בג"ץ" שעולה לכותרות חדשות לבקרים, או כפי שציין השופט הפורש ג'ובראן – "גם פגיעה היורדת לשורש סמכותה וכוחה של אחת מרשויות השלטון לאזן ולבקר את רעותיה אפשר בהחלט שתצדיק צעד זה" של פסילת חוק יסוד.

למעשה, מדובר בפסיקה הטומנת בחובה פוטנציאל עצום לעתיד פסיקתו של בית המשפט לא פחות מזה שהיה בפס"ד בנק המזרחי, אך כמו בנק המזרחי בשעתו גם פסק הדין הנוכחי עבר "מתחת לרדאר" והקביעות האמתיות שבו נותרו כלואות בפוסטים של מומחי משפט חוקתי ברשתות החברתיות ולא בתקשורת הממוסדת, שהעדיפה להתמקד בעיקר במשמעות הפוליטית הנובעת מהדברים ובביקורת שהשמיע בית המשפט על יחסי הכנסת והממשלה על אף שמדובר בקביעות שכל אזרח במדינה חייב להיות מודע להן.

ולסיום, אי אפשר שלא להתייחס גם לאמירת האגב של השופטת ענת ברון בפסק הדין שעסק בנישואי זוגות חד מיניים שאף הוא לפני כשבועיים, לפיה "לא מן הנמנע כי תגיע העת שבה לא יעמוד לה עוד כוחה של הוראת שמירת הדינים לבלום תהליכים חוקתיים". האם בית המשפט צועד לעבר עתיד חוקתי חדש? ומה יהיה ההשפעות של כך על יחסיו מול רשויות השלטון האחרות? ימים יגידו.

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.