אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  חדשות משפטיות  > רשויות הכיבוי יפצו בני זוג שביתם הוכתם בצבע במהלך כיבוי אווירי

צילום: sylvain pedneault

רשויות הכיבוי יפצו בני זוג שביתם הוכתם בצבע במהלך כיבוי אווירי


20.03.2017 | עו"ד לילך דניאל

הרשות הארצית לכבאות והצלה תפצה בני זוג שביתם הוכתם בצבע עקב הטלת חומר מעכב בעירה במהלך כיבוי אווירי של שריפה

בית משפט השלום קיבל במלואה תביעה שהגישו בני הזוג יונה ממבשרת ציון וחייב את רשות הכיבוי הארצית ורשות הכיבוי במחוז ירושלים לפצותם לאחר שביתם הוכתם בצבע כתוצאה מהטלת חומר מעכב-בעירה במהלך כיבוי אווירי של שריפה שפרצה בשנת 2012 ביער עין-חמד. נקבע, כי הערכתם של מפקדי הכיבוי שלפיה היה מקום בשלב ראשון לנסות להשתלט על האש באמצעות מים וקצף אינה סבירה ולכן האיחור בשימוש במעכב הבעירה היה בנסיבות המקרה מיותר ורשלני ויצר סיכון כפול - הן של שריפת בתי השכונה והן של צביעתם בחומר מעכב-הבעירה עקב הטלת החומר על קו הבתים, במקום להטילו בשטח הפתוח בשלב מוקדם של השריפה. סך הפיצוי שנפסק: כ-87 אלף שקלים. בית המשפט דחה את טענות פרקליטות מחוז ירושלים אשר יצגה את שרותי הכבאות.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

כזכור, ביולי 2012 פרצה שריפה ביער עין חמד. לצורך הלחימה בהתפשטות האש ומניעתה, נדרשה הפעלת מטוסי כיבוי אשר הטילו בין היתר חומר מעכב בעירה בצבע אדום. חלק מהחומר האמור הגיע אל בית התובעים במבשרת ציון וגרם להכתמתו בצבע אדום. נוכח האמור, הגישו התובעים, אשר יוצגו על ידי עו"ד ד. דוגה, תביעה כספית נגד הרשות הארצית לכבאות והצלה במשרד לביטחון פנים ורשות כיבוי והצלה של מחוז ירושלים. לטענת התובעים, הטלת מעכב-הבעירה על ביתם הייתה בבחינת טעות ורשלנות, שכן ביתם נמצא במרחק של שתי שורות מבנים ועשרות מטרים ממקום השריפה. עוד טענו כי הטלת החומר על ביתם אף מהווה הפרה של חובה חקוקה הקבועה בחוק הרשות הארצית לכבאות והצלה. לדבריהם, החומר שרוסס על ביתם גרם להכתמת קירות המבנה, השבילים והמעקות בצבע אדום וכי על פי חוות דעת שמאי מטעמם הצבע ניתן להסרה על ידי חברה המתמחה בהסרת כתובות גרפיטי באמצעות חומרים אקולוגיים בעלות של 87,750 ₪ כולל מע"מ.

המדינה מצדה טענה כי דובר באחד מאירועי השריפה הקשים שאירעו באזור, שהיה בעל פוטנציאל נזק גבוה מאד וכלל מספר גורמים מצטברים שהקשו על ההתמודדות עמו כגון הקרבה לבתי מגורים, תוואי השטח בין שכונות מגורים, הקושי להגעה של רכבי הכיבוי, תנאי מזג האוויר החם והיבש, כיוון הרוח ועוצמתה ועוד. בנסיבות אלה, ועל מנת להציל את בתי השכונה ולמנוע סכנה לנפש, הוחלט במהלך האירוע על הטלת חומר מעכב-בעירה. עוד הוסיפה המדינה כי פעלה כדין בהתאם לסמכותה וחובתה לכיבוי מהיר ויעיל של השריפה וכי דובר בהחלטה מבצעית מובהקת שהתקבלה בזמן אמת על ידי הגורמים המקצועיים והמוסמכים, בהתאם לשיקול דעתם ועל פי תמונת המצב שהייתה בפניהם. בנוסף, לדעת המדינה, גם בחוכמה לאחר מעשה ההחלטה להטיל את מעכב הבעירה הייתה החלטה נכונה שמנעה אסון.

כב' השופט עבאס עאסי קבע כי דין התביעה להתקבל. ראשית ציין בית המשפט כי דומה שאין חולק כי המדינה נושאת בחובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי התובעים, שכן היא הייתה צריכה ויכולה לצפות כי ביצוע רשלני של פעולות הכיבוי עלול לגרום להם נזק. לגופו של עניין שוכנע בית המשפט כי כבר מתחילת האירוע ניתן היה להבחין שמדובר באירוע חריג בעוצמתו שנשקפת ממנו סכנה לבתי מגורים בשכונות הסמוכות, ולכן הצדיק הזעקה של כוחות מתוגברים, לרבות כוח כיבוי אווירי. אשר לסבירות ההחלטה לשימוש בחומרי הכיבוי השונים ועיתוי השימוש בחומרים אלה, קבע בית המשפט כי ניתן לקבל כמסקנה סבירה את גרסתם של העדים מטעם המדינה, לפיה מעכב-בעירה אפקטיבי יותר אף בתקיפה ישירה של האש, בשים לב להסברים שנתנו בעניין זה לעומת עמדתו הבודדת של המומחה מטעם התובעים.

עם זאת, סבר בית המשפט, דווקא בהינתן מסקנה זו עולה ומזדקרת לה שאלת עיתוי השימוש בחומר מעכב-הבעירה, שכן על פי גרסתם של העדים מטעם המדינה כבר בתחילת האירוע הייתה קיימת הערכה ברורה שמדובר באירוע שריפה חריג בעוצמתו אשר נשקפה ממנו סכנה לבתי השכונות הסמוכות ומשום כך אף הוזעקו כוחות כיבוי מתוגברים. בנסיבות אלה, ובצל התנאים הקשים ששרו במקום, קבע בית המשפט כי היה צריך לקבל את ההחלטה לשימוש במעכב-בעירה בשלב הראשון של המאבק בשריפה וללא כל דיחוי. כפועל יוצא, הערכתם של מפקדי הכיבוי שלפיה היה מקום בשלב ראשון לנסות להשתלט על האש באמצעות מים וקצף, אינה סבירה ואינה מתיישבת עם ההערכות הנוספות שלהם לגבי עוצמת האש והסכנה הנשקפת ממנה, ולגבי היעילות של המים והקצף לעומת מעכב-הבעירה. אשר על כן קבע בית המשפט כי האיחור בשימוש במעכב הבעירה היה בנסיבות המקרה מיותר ורשלני וכי הוא יצר סיכון כפול - הן של שריפת בתי השכונה והן של צביעתם בחומר מעכב-הבעירה עקב הטלת החומר על קו הבתים, במקום להטילו בשטח הפתוח בשלב מוקדם של השריפה.

זאת ועוד, העדים מטעם המדינה, שהם מומחים בתחום, לא נתנו כל הסבר או שיקול לגיטימי נגדי לעיכוב זה בהטלת מעכב הבעירה, שיכול להצדיק את שיקול הדעת שהופעל על ידם כשיקול דעת סביר. לדעת בית המשפט, העיכוב בהטלת החומר יצר אך ורק סיכונים נוספים ומיותרים ולא הפיק כל תועלת אפשרית שיכולה להצדיק את העיכוב במסגרת שיקול דעת של מקבלי החלטות מטעם רשויות הכיבוי. משכך, כאמור, המסקנה המתבקשת היא שמדובר בטעות רשלנית של מקבלי ההחלטות מטעם המדינה וכמדיניות משפטית סביר כי המדינה תישא במחיר טעות זו ולא התובעים.

אשר לשאלת הקשר הסיבתי בין ההתרשלות לבין הנזק שנגרם לבית התובעים, קבע בית המשפט כי בנסיבות המקרה סביר להניח שאילו מעכב-הבעירה היה מוטל בשלב הראשון, כשהאש הייתה עדיין רחוקה משכונת הקסטל, החומר לא היה מגיע אל ביתם של התובעים שנמצא בחלק פנימי של השכונה. לפיכך, יש לקבוע כי התקיים קשר סיבתי בין ההתרשלות באיחור בהטלת מעכב-הבעירה על קו הבתים לבין הנזק שנגרם לביתם של התובעים על ידי הכתמתו בצבע אדום של מעכב-הבעירה.

בסופו של יום, התביעה התקבלה במלואה כאמור ועל יסוד חוות דעת השמאי מטעם התובעים, שלא נסתרה משהמדינה לא הביאה שמאות נגדית מטעמה. הנתבעים ישלמו לתובעים סך של 87,750 ₪ בתוספת ריבית והצמדה מיום הכנת השמאות וכן הוצאות משפט שכוללות אגרת משפט, עלות חוות דעתו ועדותו של המומחה בסך 5,850 ₪, שכר השמאי בסך 1,755 ₪ וכן שכר טרחת עורך דין בשיעור 20% ומע"מ.

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.