אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  חדשות משפטיות  > ביהמ"ש: חוק הספאם לא חל על מסרים פוליטיים גם אם הם כרוכים בהוצאה כספית

צילום: Getty images Israel

ביהמ"ש: חוק הספאם לא חל על מסרים פוליטיים גם אם הם כרוכים בהוצאה כספית


25.01.2017 | עו"ד לילך דניאל

עורך דין שקיבל 7 מסרים פוליטיים מח"כ אראל מרגלית הקוראים לו להתפקד למפלגת העבודה עתר לפיצוי בגין משלוח דבר פרסומת. ביהמ"ש מחק את התביעה על הסף וקבע כי המחוקק יכול היה לאסור באופן גורף גם על מסרים פוליטיים, אך בחר שלא לעשות כן, ככל הנראה מתוך כוונה שלא להצר את גבולות פעילותם של חברי הכנסת עצמם

בית משפט השלום בתל אביב דחה את תביעתו של עו"ד דורון תמיר, שקיבל 7 מסרים פוליטיים מחבר הכנסת אראל מרגלית, לפיצוי מכוח סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), המכונה גם חוק הספאם. השופט אריאל צימרמן קבע כי משלוח מסרים פוליטיים מטעם מפלגות או חברי כנסת אינו משום "דבר פרסומת" האסור מכוח החוק, גם כאשר הם כרוכים בהוצאת כספים כלשהם, וכי אין לראות בדבר כחוסה תחת סעיף ההטרדה הפלילית שבחוק התקשורת.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

סמוך לאחר הבחירות לכנסת ה-20 שנערכו בחודש מרץ 2015, קיבל התובע לטלפון הנייד ולדואר האלקטרוני שלו שבע הודעות כתובות שנשלחו על ידי ח"כ אראל מרגלית מסיעת המחנה הציוני, שכללו מסרים ועמדות בענייני השעה שאין חולק כי הם פוליטיים, כמו גם קריאה להתפקדות למפלגת העבודה, קישור לאתר אינטרנט המכיל מסרים פוליטיים וקריאה להתפקדות למפלגה. לאור האמור, עתר התובע לחייב את מפלגת העבודה בפיצוי בסך של 1,000 שקל עבור כל הודעה, בגין משלוח "דבר פרסומת" כהגדרתו בחוק, קרי "מסר המופץ באופן מסחרי, שמטרתו לעודד רכישת מוצר או שירות או לעודד הוצאת כספים בדרך אחרת".

 מפלגת העבודה טענה מצדה טענה כי יש לדחות את התביעה מחמת היעדר יריבות שכן כל ההודעות נשלחו מטעם ח"כ מרגלית. עוד הוסיפה כי החוק אינו חל על שיגור מסרים פוליטיים, כך שאין כל בסיס לתביעה לקבלת פיצוי בגין ההודעות האמורות.

השופט אריאל צימרמן מחק את התביעה על הסף בהיעדר עילה והבהיר כי המחוקק יכול היה להחליט לאסור באופן גורף גם על משלוח מסרים מכל גורם שהוא, ובכלל זאת מטעם אלו המעורבים בפוליטיקה, אולם בחר שלא לעשות כן. כמו כן, סקירת ההיסטוריה החקיקתית של סעיף 30א לחוק מובילה למסקנה זהה, שכן בוועדה המשותפת למדע ולכלכלה שישבה על המדוכה הובהר כי החוק לא חל על מסרים פוליטיים וההגבלה היא מסחרית בלבד. גם כאשר הגיע החוק לקריאה שניה ושלישית במליאת הכנסת ביאר יו"ר הוועדה המשותפת דאז כי בכל הנוגע להגדרת "דבר פרסומת" הרי שמדובר בהפצה למטרות מסחריות בהיקף נרחב לקבוצה גדולה של נמענים וההסדר החדש לא יחול על תרומות או הודעות שתכנן פוליטי. מכאן, שהמחוקק לא ביקש להגביל את יכולתם של פוליטיקאים להמשיך במשלוח מסרים בתפוצה נרחבת לציבור, גם אם הדבר כרוך בהוצאת כספים בידי הנמענים. השופט הוסיף כי זו גם הייתה מסקנתם העקבית של בתי המשפט לתביעות קטנות שהעמיקו בסוגיה זו בעבר.

השופט התייחס לטענת התובע כי המסר הפוליטי במקרה זה היה משולב בקריאה למעשה הכרוך בהוצאת כספים (התפקדות למפלגה), שנסמכה על פסקי דין שקבעו כי גופים שפעלו למטרות חברתיות אך אגב כך הוסיפו בקשה לתרומות חבים בפיצוי לפי החוק. בעניין זה צוין כי חוק התקשורת תוקן לאחרונה באופן שדבר פרסומת יכלול מעתה לא רק מסר "המופץ באופן מסחרי" כי אם גם "מסר המופץ לציבור הרחב שמטרתו בקשת תרומה או תעמולה". על כן, עד לתיקון החוק לא ניתן היה להטיל עיצומים על מסרים הנשלחים על ידי גורם ללא כוונת רווח, בין אם עמותה ובין אם מפלגה, וגם לאחר התיקון עדיין אין הוא חל על מסרים פוליטיים גם אם הם כרוכים בהתפקדות למפלגה, כשנושא זה עלה גם בהצעת החוק וגם במהלך הדיונים בה. השופט הדגיש עוד כי עמותות ומפלגות לא חד הן, שכן מטרות חברתיות ומטרות פוליטיות הן שונות זו מזו. עוד הודגש כי אין המדובר בקביעה נורמטיבית כי אם בשיקוף של ההפרדה שעורך המחוקק וייתכן שהדבר הוא בחירה של המחוקקים, שביקשו שלא להצר את גבולות פעילותם שלהם.

בנוסף, הבהיר בית המשפט כי מובן שאם פלוני יחליט להרכיב באופן מלאכותי את דבר הפרסומת על גבי מסר פוליטי לא יתקשה הנמען בזיהוי אותו יצור כלאיים, ובית המשפט לא יהסס להכריז על דבר הפרסומת ככזה. מנגד, כאשר הקריאה להתפקדות למפלגה היא חלק אינטגרלי מהמסר הפוליטי המצב הוא שונה. בעניין זה ציין השופט כי שינוי חברתי בא מכוחה של פעילות חברתית ושינוי פוליטי בא מכוחה של פעילות פוליטית. התפקדות למפלגה, נקבע, היא דרך מרכזית להשפיע ומהווה המשך טבעי וישיר, גם אם לא מתחייב, להיענות למסר הפוליטי. משכך, העובדה שהתפקדות זו כרוכה בתשלום סמלי אין משמעה שהקריאה לה הופכת את המסר ל"דואר זבל" או ל"דבר פרסומת" שהמחוקק התכוון לאסרו.

לבסוף, נדחתה טענת התובע לפיה משלוח המסרים מהווים הטרדה פלילית באמצעות מתקן בזק, ונקבע כי התביעה לוקה בהיעדר יריבות שכן לא מפלגת העבודה היא ששלחה את ההודעה ואין בסעיף 30 לחוק הוראה "מגשרת" כמו בסעיף 30א המחילה את האיסורים גם על מי שהמסר נועד לעודד את עסקיו.

התובע יישא בשכר טרחת עורך דינה של מפלגת העבודה בסך של 11,700 שקל וכן בהוצאות המשפט שלה בסך של 3,000 שקל.

 

תא"מ 15137-06-16

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.