אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  חדשות משפטיות  > שופטי בג"ץ: העתירות נגד ועדות הקבלה ביישובים הקהילתיים לא בשלות להכרעה

צילום: Getty images Israel

שופטי בג"ץ: העתירות נגד ועדות הקבלה ביישובים הקהילתיים לא בשלות להכרעה


18.09.2014 | עו"ד אורי ישראל פז

בדעת רוב פסק בג"ץ כי אין מקום לדון בחוקתיות החוק המאפשר ליישובים קטנים להתנות את צירופם של תושבים באישור ועדת קבלה, בטרם נבחן יישומו בפועל. באגודה לזכויות האזרח מחו: "ועדות הקבלה פעלו עוד לפני החוק וגרמו עוול והשפלה; עתירות פרטניות נדחו בטענה שהחוק ייבחן עקרונית"

העותרים לפסילתו של חוק חדש שחוקקה הכנסת יצטרכו לחכות פרק זמן של מספר שנים עד שיוכלו לעתור נגדו בבג"ץ, לאחר שניתן יהיה לבחון את יישומו של החוק הלכה למעשה, כך פסק עקרונית הנשיא אשר גרוניס, במסגרת פסק דין שניתן בהרכב מורחב של תשעה שופטי בג"ץ, אשר דחו אמש (יום ד', 17.9) שתי עתירות שהגישו ארגוני זכויות אדם, בראשם ארגון עדאלה והאגודה לזכויות האזרח, נגד הסדר ועדות הקבלה שקבעה הכנסת בשנת 2011.

החוק האמור מאפשר לישובים קטנים בנגב או בגליל, הממוקמים על אדמות מדינה, להתנות את צירופם של תושבים חדשים לישוב באישור של ועדת הקבלה, המורכבת בין היתר מנציגי אותו ישוב. החוק קובע רשימת עילות בגינן רשאית הוועדה לסרב לקבל מועמד לישוב, בהן כי המועמד אינו מתאים לחיי חברה בקהילה או כי ישנו חוסר התאמה של המועמד למרקם החברתי תרבותי של הישוב. החוק גם אוסר על חברי ועדות הקבלה לדחות מועמד מטעמי גזע, דת, מין, לאום, מוגבלות, מעמד אישי, גיל, הורות, נטייה מינית, ארץ מוצא, השקפה או השתייכות מפלגתית פוליטית.

טענה היפותטית

בדעת רוב של הנשיא אשר גרוניס, המשנה לנשיא מרים נאור והשופטים אליקים רובינשטיין, אסתר חיות וחנן מלצר, הוחלט לדחות את העתירות בשל כך שאינן "בשלות" להכרעה. זאת, בניגוד לדעתם החולקת של השופטת בדימוס עדנה ארבל והשופטים סלים ג'ובראן ויורם דנציגר, אשר סברו כי יש לבטל את סעיפי החוק המאפשרים לוועדת הקבלה לסרב לקבל מועמד ליישוב. וכן בניגוד לעמדתו החולקת של השופט ניל הנדל, שסבר כי יש לבטל את ההוראה הקובעת את הרכב ועדת הקבלה.

בפסק דינו עמד השופט גרוניס בהרחבה על "דוקטרינת הבעיה הבלתי בשלה", העשויה להצדיק במקרים מתאימים דחייה של עתירה כאשר טרם התקבלה החלטה מנהלית מכוח החוק הרלוונטי העומד לביקורת שיפוטית, וכאשר אין בנמצא עותרים קונקרטיים ולמעשה טרם התברר כיצד החוק ייושם החלכה למעשה.

הנשיא גרוניס הבהיר בחוות דעתו כי עילת הבשלות אינה בבחינת עילה חדשה שנוספה בתקופה האחרונה למשפט הישראלי, וכי אין מדובר ב"טכניקת הימנעות" מדיון בעתירות חוקתיות. חשיבותה של עילה זו טמון בכך שבית המשפט במשאביו המוגבלים לא יעסוק בבירורן של טענות היפותטיות ותיאורטיות.

הנשיא התווה אמות מידה להפעלתה של עילת הבשלות בעתירות חוקתיות המוגשות לבית המשפט העליון, וקבע כי בשלב הראשון יש לקבוע אם הונחה בפני בית המשפט התשתית העובדתית הנחוצה לשם הכרעה בשאלות שמעוררת העתירה. כך, ככל שהשאלה הנדונה בעתירה היא משפטית ביסודה, מענה עליה יצריך מערך עובדתי מצומצם, ולהיפך. במילים אחרות, השאלה היא עד כמה נחוץ יישום של החוק לצורך בחינת חוקתיותו. בשלב השני של הבחינה, נדרש בית המשפט לבחון האם יש טעמים המצדיקים את בירור העתירה גם כאשר לא הוצגה תשתית עובדתית מספקת, כלומר גם לפני שהחוק יושם. במסגרת שלב זה יש לבדוק אם קיים אינטרס ממשי בבירור העתירה במועד שהוגשה.

במקרה של חוק ועדות הקבלה פסק הנשיא כי לא ניתן להכריע בשאלות החוקתיות שהעלו העותרים בעת הנוכחית ובהליך הנוכחי. כל עוד לא יושם החוק ובטרם התקבלו החלטות מכוחו, הרי שהפגיעה של החוק בזכויות היסוד היא בגדר אפשרות בלבד, שאין לדעת בשלב המוקדם בו אנו מצויים אם אומנם תתממש. בהקשר זה ציין הנשיא, כי הטיעון המרכזי בעתירות הוא כי הסעיפים הכלליים בחוק, המאפשרים דחיית מועמד בשל אי התאמה לחיים קהילתיים או למרקם החברתי תרבותי של הישוב, יהוו כסות להפליה בפועל.

לדעת גרוניס, קריאה בלבד של לשון החוק אינה תומכת במסקנה זו, שהרי החוק כולל סעיף מפורש האוסר הפלייה. לפיכך, הוכחה של מנגנון מוסווה של הפלייה תהיה אפשרית רק לאחר יישומו של החוק.

הנשיא גרוניס הדגיש בחוות דעתו כי דחיית העתירות אין משמעה הבעת עמדה לגבי חוקתיותו או אי חוקתיותו של החוק. משמעותה של ההכרעה היא כי בעת הנוכחית לא עומדת בפניי בית המשפט תשתית עובדתית מספקת להכרעה בשאלות החוקתיות כבדות המשקל, ויש להמתין ליישומו של החוק בעתיד.

מנגנון המנציח מציאות מפלה

השופט ג'ובראן בדעת מיעוט הכיר בכך שהליך קבלה ליישוב כשלעצמו אינו בבחינת רע מכל רע, ובכוחו, לעתים לסייע בפיתוחה ובשימורה של התיישבות זו או אחרת, בפרט כאשר מאפייניה הייחודיים ממלאים חלק משמעותי מזהותם של בניה ובנותיה. עם זאת, הבהיר השופט ג'ובראן כי במציאות הקיימת בישראל, הגדר המשפטית שיוצרות ועדות הקבלה נעוצה בקרקע שהיא מושא למחלוקות באשר לאופייה ההתיישבותי ובאשר ללגיטימיות ההדרה ממנה לשימורו של אופי זה. כך, שיקול הדעת שניתן לוועדת הקבלה הוא רחב, ופותח פתח להדרה משיקולים לא רלוונטיים. על רקע הפסיפס ההתיישבותי הקיים, והניסיון שנצבר ברבות השנים של הפעלת שיקול דעת בידי ועדות הקבלה, מצא השופט ג'ובראן כי מדובר במנגנון שמעגן ומנציח מציאות מפלה.

השופט ג'ובראן הדגיש כי המציאות המפלה שנוצרה היא תוצאה של הפרקטיקה הקיימת בוועדות הקבלה עצמן. כן הדגיש השופט ג'ובראן כי בתיקון לפקודה אמנם נקבעו מנגנוני ביקורת ופיקוח שמטרתם למנוע הפליה, אך מצא כי במציאות הדברים אין בכוחם לרסן את שיקול הדעת המופרז של ועדות הקבלה. משכך, קבע השופט כי יש להורות על בטלותם של סעיפי החוק המעגנים את שיקול הדעת האמור.

השופט דנציגר הצטרף לעמדת המיעוט והעיר כי והעיר כי אין חולק שבחירתו של כל אדם לחיות בסביבה מסוימת ובקהילה בעלת צביון מסוים הינה בחירה טבעית ולגיטימית שמהווה חלק מהאוטונומיה האישית של כל אדם. עם זאת, מדובר בסוגיה מורכבת המערבת הקצאת קרקעות ציבוריות לטובת אותם ישובים קהילתיים.

השופט רובינשטיין הצטרף לעמדת הרוב שביטא הנשיא גרוניס, וקבע כי רק בכור הניסיון ייבחנו סעיפי החוק הנתקפים, תוך הדלקת נורות מהבהבות לעניין הגינות הליכי הקבלה. אין להידרש לשאלת נחיצות החוק, שכן אין זה מתפקידו של בית המשפט לבחון את תבונת המחוקק, אלא לבחון את חוקתיות החוק, לפי תכנו ותולדותיו, תוך שאין הדלת ננעלת להתפתחויות משפטיות בעקבות היישום. בחוות דעתו, מפנה השופט רובינשטיין לדיוני ועדת החוקה בכנסת שבה נדון החוק, מהם עולה כי בעוד שמציעי התיקון ותומכיו נתנו בו טעם של הגנה על קהילתיות, פיתוחה ושימורה, מתנגדיו ראו בו מרשם להדרה של אוכלוסיות מסוימות.

השופט רובינשטיין ציין כי אף שאין להקל ראש בחששות שהביעו העותרים כי עמימות החוק וייצוג היתר של היישוב בוועדות יאפשרו אפליה בפועל, אולם קבע כי אין מקום לפסול את דבר החקיקה אפריורית על סמך חששות אלו, תוך העמדת הכנסת מעיקרא כעוכרת מיעוטים שונים, ומבלי שיהיו לכך "עדויות בשטח". "יש להיזהר מהדבקתן מראש של תוויות אי-הגינות על ועדת הקבלה וועדות ההשגה, ובמשתמע על המחוקק שמאחוריהן, בלא בחינה בכור המעשה", קבע השופט רובינשטיין. "לא לנו לעת הזאת לשים את העגלה לפני הסוסים, לבנות בניין של הפליה שהיסודות טרם הונחו ובוודאי לא הונחו הכתלים. הזמן ייצור את הבשלות הראויה, וככל שיוברר חלילה כי החששות נתקיימו, לא אלמן ישראל, ובית משפט זה אף הוא לא יצא לגמלאות".

סלקציה משפילה של השכנים

השופט הנדל פסק כי ניתן להחיל בנסיבות העניין את דוקטרינת "הבשלות החלקית", שלפיה בנקודת זמן מסוימת, חלקים מהעתירה יהיו בשלים להכרעה בעוד שאחרים יהיו בוסריים מדי. דוקטרינה זו מקובלת במשפט האמריקאי, והיא מקיימת את התכליות שביסוד דוקטרינת הבשלות הכללית יעילות דיונית, שמירה על אמון הציבור ברשות השופטת וטיוב ההכרעה השיפוטית. בחינה של סוגיית הרכב ועדת הקבלה מעלה לדעת השופט הנדל כי היא עומדת בתנאים שנקבעו לבשלות חלקית, ונכון לדון בכך בשלב זה.

עוד קבע השופט הנדל כי הרכבה הנוכחי של הוועדה מקנה מעמד של רוב לבני היישוב הקהילתי אליו מבקש המועמד להתקבל. קיומו של רוב זה משפיע על תהליכי הבחירה של מועמדים ועלול ליצור הפליה בלתי מודעת ו"אפקט מצנן" לאנשים העלולים שלא לפנות אליה כלל או שלא לערער על החלטותיה גם אם קיימת אפשרות לכך. תימוכין לעמדה זו ניתן למצוא במחקרים מתחום הפסיכולוגיה החברתית, שלפיהם קבוצת אנשים שואפת "לשכפל" את עצמה ולבחור בחברים הדומים לה, בעוד שקל לה לפתח תחושות ניכור וסלידה ביחס לשונים ממנה.

השופט הנדל העיר כי הקריטריון הגורס שוויון "עיוור צבעים" אינו יכול לשמש אמת מידה בלעדית לפסילת הפליה נטענת או לפסילת העדפה מתקנת. זאת, שכן קיימים אינטרסים נוספים לאבחון בין הפליה אסורה לבין אבחנה מותרת, כגון מטרת ההוראה הנבחנת, הצורך לשמור על המרקם החברתי, עידוד הגיוון והמעורבות בחברה ועוד. בניגוד ל"הסוואה" של הטעם המפלה, אם טעמי הדחיה או ההעדפה המתקנת יהיו גלויים וההחלטה תעמוד בחובת ההנמקה, ניתן יהיה לבקר ולבדוק הדברים אם הם מוצדקים או פסולים. מכאן שבעתיד יהיה מקום לבחון כל החלטת סירוב על פי נסיבותיה, מטרותיה ונימוקיה והמרקם החברתי בו מדובר.

לדברי עו"ד גיל גן-מור, מהאגודה לזכויות האזרח, שעתרה לביטול החוק, "הלכה למעשה, בג"ץ מכשיר את החוק הפסול ואת המנגנון המשפיל. ועדות הקבלה פעלו עוד לפני שנחקק החוק וגם אחריו, וגרמו עוול, אפליה והשפלה לרבים. חוק ועדות הקבלה מפלה לרעה ערבים, חד-הוריות, חרדים, אנשים עם מוגבלויות, מזרחים, דתיים, חילוניים ועוד – כי הוא מאפשר לאנשי היישובים לערוך סלקציה משפילה של שכניהם, והכל ביישובים פרבריים הומוגניים, ללא כל אפיון ייחודי, ועל קרקעות המדינה".

לדבריו, "עתירות פרטניות נדחו בטענה שהחוק ייבחן באופן עקרוני, לכן תמוהה הטענה שיש צורך בבחינת היישום. הבעיה בחוק היא במנגנונים שלו, ואין לו יישום שאינו כרוך בפגיעה קשה בשוויון, בכבוד ובפרטיות. אישור החוק – גם אם בג"ץ משאיר פתח לביטולו בעתיד – הוא מאכזב, ומסיג לאחור את המאבק באפליה בדיור, שאותה ביקש בג"ץ עצמו למגר, לפני 14 שנה, בתקדים קעדאן".

בתנועת האיחוד החקלאי ברכו על החלטת בג"ץ לדחות את העתירות נגד תיקון 8 לפקודת האגודות השיתופיות, המאפשר ליישובים קטנים בנגב ובגליל, בהם פחות מ-400 משפחות, לקיים הליכי קליטה באמצעות ועדות קבלה. לדברי מזכ"ל התנועה, עו"ד דודו קוכמן, "הישובים הכפריים בכלל ובאזורי הפריפריה בפרט הינם ישובים שמקיימים חיי קהילה המבוססים במרביתם בתשתית חוקית קואופרטיבית המחייבת תהליכי קבלת החלטות, מעורבות פעילה בחיי קהילה ותרומה אישית. חיים בקהילה קואופרטיבית לא מתאימים לכל משפחה ואין מדובר רק בבחירה במגורים צמודי קרקע באזור כפרי, אלא בדרך חיים.  מתיישבים שבוחרים לגור בישובים אלה עושים זאת בידיעה כי מדובר בתהליכי קבלת החלטות בקהילה שמחייבות גם את המיעוט. משפחות המגיעות לקהילות אלה שמרביתן באזורים הרחוקים מהכרך עושים זאת מתוך תחושת שליחות ציונית ובשאיפה לקיום חיים קהילתיים ערכיים בישובים בעלי חזון.

"תוצרי חוסנן של הקהילות הכפריות בא לידי ביטוי ברוח ההתנדבות וכך בני ההתיישבות מתגייסים באחוזים גבוהים לשנת שירות ובאחוזים גבוהים ליחידות קרביות. לשמחתנו, הניסיון של מתנגדי החוק, שלחלקם אג'נדות פוסט ציונות שלא לומר אנטי ציוניות, לקעקע את מפעל ההתיישבות המבוסס על החוסן הקהילתי-חברתי לא צלח".

 

בג"ץ 231/11

 

לקריאה נוספת, ראו:

 

הרכב של 9 שופטים ידון היום בעתירה נגד ועדות הקבלה ביישובים הקהילתיים

 

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.