אישור

הדפס  הדפס
  שלח לחבר
facebook google+
ראשי  >  חדשות משפטיות  > עיריית תל אביב תפצה את משפחתו של משתתף בן 40 שנפטר במהלך מרוץ חצי מרתון

צילום: Getty images Israel

עיריית תל אביב תפצה את משפחתו של משתתף בן 40 שנפטר במהלך מרוץ חצי מרתון


28.07.2014 | עו"ד אורי ישראל פז

השופט מנחם קליין קבע כי מארגני המרוץ התרשלו בכך שלא דרשו הצגת אישור רפואי, אך ציין גם את האשם התורם של המנוח, שהתעלם מהתסמינים המאפיינים מכת חום ולא הביא בחשבון את השלכות הליקויים הבריאותיים שמהם סבל

בצעד חסר תקדים משפחתו של משתתף כבן 40 במרוץ "חצי מרתון" שהתמוטט וקיפח את חייו תפוצה בכ-900 אלף שקל. כך פסק השופט מנחם קליין מבית משפט השלום בתל אביב, שקיבל את תביעת הנזיקין שהגישו רעייתו וילדיו של דוד שלמוביץ גולה נגד עיריית תל אביב, מפיקת המרוץ חברת "כפיים שיווק וקידום מכירות" וחברת הביטוח הראל. פסק דין יחייב את מארגני המרוצים העממיים לשנות לחלוטין את הנהלים של קבלת המשתתפים.

 

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

 

המרוץ, שנערך ב-8 לאפריל 2011, התפרס על פני 21 קילומטרים, כאשר לטענת התובעים הדבר נבע מהתרשלותם של מארגניו. בני משפחתו של שלמוביץ טענו כי היעדר דרישה מטעם מארגני המרוץ לאישור כשירות רפואי פיזי מהווה הפרה של חובת הזהירות כלפי הרצים. את הטענה הזאת ביססה התביעה על האנלוגיה שבין דרישת אישור לצורך אימון במכון כושר לדרישת אישור להשתתף במרוץ על דרך הקל וחומר. התביעה הציגה פרקטיקה מקובלת במספר עיירות בעולם, כגון פריז, ברלין ואמסטרדם, שם קיימת דרישה פוזיטיבית להצגת אישור רפואי, או לחילופין בדיקה רפואית במכון מוסמך. עוד נטען כי לא היה על הנתבעות להסתפק באישור אינטרנטי של המנוח על הימצאותו של אישור רפואי בידיו.

אנלוגיה לאישור הנדרש בחדר כושר

מנגד טענו עיריית תל אביב והחברות הנתבעות כי דרישת אישור פוזיטיבי בניגוד להסתפקות בהצהרה בכל הקשור למרוצי "חצי מרתון" איננה מקובלת באף מדינה, ומכאן ניתן להסיק כי היא איננה נחוצה. כמו כן, מאחר שחוק הספורט משנת 1988 לא חל על מרוצי חובבנים שאינם חוסים תחת איגוד ספורטיבי כלשהו, ממילא דרישת הצגת בדיקה רפואית איננה חלה בענייננו.

השופט קליין אימץ את עמדת המשפחה ולאחר שעיין בטענות הצדדים ובחוות הדעת של המומחים ועדויותיהם, קבע כי על עיריית תל אביב "אכן קמה החובה לוודא ולפקח באופן פוזיטיבי על הימצאותו של אישור רפואי אצל כל אחד ממשתתפי המרוץ, ההסתפקות בהצהרה האינטרנטית המעוגנת בלחיצת כפתור 'האני מסכים' אין בה די כדי להביא למודעות המשתתפים במרוץ את חשיבות מצבם הבריאותי וההשלכות האפשריות ככול שמצבם אינו מאפשר את המאמץ המתבקש במהלך המרוץ".

השופט קליין הוסיף כי מקובלת עליו האנלוגיה לדרישת אישור פיזי לצורך אימון במכון כושר אשר שם המתאמנים שוהים תחת פיקוח מתמיד של מאמנים מוסמכים ובתנאי האקלים והלחות שם מותאמים למאמץ גבוה. קל וחומר שיש לקבל אישור כזה כאשר הריצה מתבצעת באוויר הפתוח ולעיתים בתנאי שמש ולחות קשים, וביחוד במרוץ שהמשתתפים בו לרוב אינם אצנים מוסמכים, ועבור חלקם, כמו עבור המנוח, זוהי הריצה הראשונה במסגרת זו. תנאים אלה מחייבים, לדעת השופט קליין, פיקוח והקפדה יתרה על יכולתם וכושרם הפיזי של המשתתפים, יותר מאשר אצל ספורטאים מוסמכים ובעלי ותק.

זמן פינוי בלתי סביר

בית המשפט גם קיבל את טענתה המשפחה של המנוח כי זמן פינויו, מרגע קבלת הודעת הקריסה – 08:26, ועד קבלתו לחדר המיון ב-09:52, מהווה זמן בלתי סביר בנסיבות העניין. כמו כן, העובדה כי לא התקיימו אמצעי קירור נאותים בשטח המרוץ או בדרך לבית החולים מנעה את הצלתו של המנוח. "גם אם נצא מנקודת הנחה שזמני הטיפול והפינוי היו נאותים, עדיין רובצת לפתחן של הנתבעות העובדה כי במהלך המסלול ובניידת הטיפול הראשוני לא נמצאו אמצעי הקירור הנדרשים, כאשר למותר לציין כי עלותם נמוכה בהרבה מתוחלת הנזק אשר לרצים", קבע השופט קליין, והצביע על הפרת חובת הזהירות של מארגני המרוץ.

גם בסוגיית הקשר הסיבתי הפנה השופט קליין את האצבע המאשימה על מארגני המרוץ: "מאחר והנתבעות הסתפקו באישור אינטרנטי בלא הצגתו של אישור פיזי, הדבר פגע במודעות המנוח להשלכות האפשריות בגין הליקויים הבריאותיים מהם סבל. אני סבור כי אכיפת הפנייה לרופא היה בה כדי לשלול מהמנוח את ההשתתפות בתחרות על ידי מעבר מדוקדק בין סעיפי האישור והליקויים הקיימים, ולמצער לפרוש מבעוד מועד בשלביו המוקדמים של המרוץ לאור המודעות הרחבה יותר שהייתה מתקבלת על ידי האמור, ומכוח כך הייתה נמנעת הטרגדיה נשואת דיוננו, העובדה כי המנוח רץ מרחק זהה בין כתליו של מכון הכושר אין בה כדי להעיד על מסוגלותו הפיזיולוגית לרוץ כן גם בתנאי האוויר הפתוח על כל מגבלותיו ללא השגחה של מדריך חדר כושר".

במאזן ההסתברויות קבע בית המשפט כי המנוח אכן סבל ממכת חום בעקבות הריצה, ולא מזיהום, כפי שטענו להגנתם מארגני המרוץ.

עם זאת, הכיר השופט קליין ב"אשם התורם" של המנוח, שכבן 40 ביום הירשמו למרוץ היה עליו לשקול את צעדיו בטרם "אישר" את קיומו של האישור הרפואי, לצד התעלמותו מהתסמינים המאפיינים מכת חום, כגון עלייה בחום הגוף, ותחושת סחרור, בחילה ובלבול. לכן הפחית השופט קליין 30% מגובה הפיצוי למשפחתו, כאשר עיריית תל אביב תישא באחריות בשיעור של 30% וחברת כפיים והמבטחת הראל יישאו באחריות בשיעור של 70%.

מכל פיצוי שייפסק יש לנכות את תמלוגי המוסד לביטוח לאומי שהתקבלו ושעתידים להתקבל בגין מותו של המנוח, בסך של 603 אלף שקל. בסופו של יום, נפסק כי המשפחה תפוצה בכ-890 אלף שקל, ולסכום זה יצורפו הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בשיעור 23.6%.

 

ת"א 5417-09-12

 
x

אהבתם? תנו לייק בפייסבוק.