הצעת חוק מס':803-10-2015-000015

סימוכין: 803-99-2017-069641

תזכיר חוק מטעם משרד המשפטים:

א.  שם החוק המוצע

הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), (פיקוח אלקטרוני – תיקונים שונים), התשע"ז- 2017

 

ב.  מטרת החוק המוצע והצורך בו

בתאריך 21/12/14  תוקן חוק הסדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996 (להלן: חוק המעצרים), והוסף בו, בפרק ב', סימן ג1 שעניינו מעצר בפיקוח אלקטרוני. בסימן האמור נקבעו כלל ההוראות הנוגעות למעצרו של אדם בתנאי פיקוח אלקטרוני, ובכלל זה הכוונת שיקול הדעת השיפוטי לגבי המועמדים המתאימים למעצר בפיקוח אלקטרוני, קביעת תוכנית הפיקוח, קביעת המנגנונים המינהליים לביצוע תוכנית הפיקוח, וההסדרים בעניין הפסקת תוכנית פיקוח.

בהצעת החוק הנוכחית מוצע לתקן מספר סעיפים בחוק המעצרים ובחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א – 1971 (להלן: חוק הנוער), ולהשלים בכך את ההסדרים שנקבעו בחוק האמור, וכן לתת מענה לנושאים שלא הוסדרו כל צרכם בחוק, בהתאם למפורט להלן.

 

עיקר 1

לסעיף 1(1): סעיף 12 לחוק המעצרים קובע את מסגרת סמכותו העקרונית של בית המשפט הדן בבקשת מעצר. במסגרת תיקון החוק והוספת סימן ג'1 כאמור, תוקן גם סעיף זה כך שהובהר בו כי בית משפט הדן בבקשת מעצר, רשאי להורות על מעצרו של אדם, "ובכלל זה על מעצרו בפיקוח אלקטרוני לפי הוראות סימן ג'1". זאת, בהתאם למעמדו של הפיקוח האלקטרוני שהוא למעשה מעצר, בהתאם לתיקון החוק, ולא חלופת מעצר כפי שהיה לפני התיקון. בהתאם לנוסח הסעיף, הכוונה היתה שבית המשפט מוסמך לעשות כאן בכפוף להוראות סימן ג'1 – קרי, לאחר שקבע כי לא ניתן להסתפק בחלופת מעצר, וכי יש לעצור את הנאשם עד תום ההליכים, כמפורט בסעיף 22ב. אולם נראה כי תיקונו של סעיף זה, הפותח את סימן ג' בפרק ב' לחוק, יצר אי בהירות לגבי מועד הפעלתו של הפיקוח האלקטרוני על ידי בית המשפט, באופן שעלול להתפרש כאילו סמכות זו נתונה גם לגבי בקשה למעצר של חשוד לפני הגשת כתב אישום. על כן מוצע למחוק את התוספת האמורה, ולהסתפק בנוסח של סעיף 21(א) המבהיר את גדר סמכותו של בית המשפט לגבי מעצר בפיקוח אלקטרוני.

 

עיקר 2

לסעיף 1(2): בסעיף 60 לחוק המעצרים נקבע לגבי מי שהיה עצור בפיקוח אלקטרוני, כי התקופה המירבית להחזקתו במעצר לאחר הגשת כתב אישום וטרם התחלת משפטו תעמוד על 60 ימים. זאת, לעומת מי שעצור במקום מעצר, אשר התקופה המירבית למעצרו עד לתחילת משפטו עומדת על 30 ימים.

בסעיף 61 לחוק המעצרים נקבע כי התקופה המירבית למעצר עד תום ההליכים בפיקוח אלקטרוני, תעמוד על 18 חודשים, לעומת תשעת החודשים הקבועים לגבי מי שעצור במקום מעצר. בדומה לכך גם בסעיף 61(ג), בו נקבעה סמכותו של בית המשפט להאריך את המעצר עד למתן גזר דין, נקבעה לגבי עצור בפיקוח אלקטרוני תקופת הארכה מירבית של 180 ימים, לעומת 90 ימים לגבי עצור במקום מעצר.

תקופות המעצר המירביות בפיקוח אלקטרוני נקבעו לפרקי זמן ארוכים יותר כאמור, בשל העובדה כי ישנו הבדל מהותי בין מעצר במקום מעצר, על כל ההשלכות הנובעות מכך - התנתקות פיזית מסביבת המשפחה והקהילה, אבדן השליטה בסדר היום, מגבלות נוקשות על סוגי הפעילויות המתאפשרות לעצור ועל החזקת חפצים, וכפיפות מוחלטת למשטר בית המעצר –  ובין מעצר בפיקוח אלקטרוני, שבמהלכו העצור נמצא בביתו (או במקום פיקוח אחר שנקבע לו), בקרב משפחתו וקהילתו, ושומר על מידה רבה של שליטה בתנאי מחייתו ובסדר יומו, בכפוף לתוכנית הפיקוח.

בשל הבדלים אלה נקבע כי ככלל, אין מקום להכפיף את המעצר בפיקוח אלקטרוני למגבלות הזמנים שנקבעו לגבי מעצר במקום מעצר, ושנועדו להגביל את התקופה שבה העצור, שהוא עדיין בחזקת חף מפשע, נאלץ להתמודד עם ההשלכות הקשות של מעצר בבית המעצר. ואולם, מאחר שקיים קושי להתמיד בתנאי מעצר בפיקוח אלקטרוני לתקופת זמן בלתי-מוגבלת, נקבע בחוק המעצרים כי תיקבע מיגבלה גם על התקופה המירבית למעצר בפיקוח אלקטרוני, והיא תעמוד על התקופות המירביות שנקבעו בסעיפים האמורים כמפורט לעיל.

עם זאת, סעיפי החוק האמורים אינם מתייחסים, בנוסחם כיום, למצב דברים שבו הנאשם נמצא ב"מעצר משולב": קרי – נאשם שבמהלך ניהול המשפט בעניינו נמצא תקופה מסויימת במעצר במקום מעצר, ותקופה נוספת הוא במעצר בפיקוח אלקטרוני. (אם משום שראשית היה במעצר בפיקוח אלקטרוני שהופסק מסיבות שונות, או משום שהיה קודם לכן במקום מעצר ולאחר מכן הוחלט על הקלה בתנאי מעצרו). בהעדר כל קביעה בחוק לגבי התקופה המירבית ל"מעצר משולב" מסוג זה, למעשה נוצרה לאקונה בשאלת אופן חישוב תקופת המעצר בטרם ישוחרר העצור ממעצרו, או יובא להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק.

 

שאלת אופן חישוב המעצר המשולב הגיעה לפתחו של בית המשפט העליון בבש"פ 4206/16, מדינת ישראל נ' טחימר.

בית המשפט נדרש לשאלה בדבר הכללת תקופת מעצר בפיקוח אלקטרוני במניין תקופת המעצר המירבית לפי החוק המעצרים, והאופן שבו יש לחשב את ימי המעצר בפיקוח אלקטרוני לצורך כך. בית המשפט הכריע, ברוב דעות, כי בהעדר הסדרה מפורשת בחוק לעניין זה, יש לגזור את ההכרעה בעניין ברוח סעיפי החוק האחרים, בהם קבע המחוקק כי גם תקופת המעצר בפיקוח אלקטרוני תהיה מוגבלת בזמן, וכי פרקי הזמן לעניין פיקוח אלקטרוני הם כפולים מפרקי הזמן שנקבעו לעניין מעצר במקום מעצר. לפיכך, נקבע כי קביעת יחס של 1:2 בין ימי מעצר במקום מעצר לימי מעצר בפיקוח אלקטרוני, לגבי מעצר משולב, עולה בקנה אחד עם ה"כימות הערכי" שערך המחוקק בין ימי המעצר השונים. היינו, לפי שיטה זו – שני ימי מעצר בפיקוח אלקטרוני יחושבו כיום מעצר אחד לצורך חישוב תקופת המעצר המירבית במעצר משולב, לפי סעיפים 60-62 לחוק.

בית המשפט ציין כי הכרעה זו נובעת מהצורך להשלים את הלאקונה בחוק, ברוח ההסדרים שנקבעו בו. לצד זאת, ציין בית המשפט כי "... מוטב שהמחוקק יאמר את דברו. אך כל עוד הדבר לא נעשה, נראה כי אין מנוס מכך שבית המשפט יתייחס לסוגיה על פי מיטב שיקול דעתו. הייתי מציע שמלאכת החקיקה תהיה מלאה, ותתייחס לכל השלבים השונים במהלך המשפט, הן ביחס לבגיר והן ביחס לקטין". [הש' הנדל, עמ' 37 לפסק הדין].

 

 

 

 

בהצעת החוק הנוכחית מוצע להשלים את הלאקונה בחוק על ידי קביעה פוזיטיבית של המחוקק באשר לאופן חישוב תקופות המעצר גם במקרה של מעצר משולב, ולהחליף את "הלכת טחימר", שנוצרה כתוצאה מחסר בחוק,  במודל חקיקתי ברור ומפורש.

על פי המודל המוצע, תקופת המעצר המירבי בפיקוח אלקטרוני תיקבע בנפרד מתקופת המעצר במקום מעצר, ושתי תקופות אלה תחושבנה בנפרד. קרי: כאשר עצור נמצא חלק מתקופת המשפט במעצר במקום מעצר, וחלקה במעצר בפיקוח אלקטרוני – תקופת המעצר במקום מעצר תחושב על פי התקופות הקבועות זה מכבר בסעיפים 59 עד 62 לחוק, ואילו התקופות המירביות למעצר בפיקוח אלקטרוני ייקבעו בהתאם לסעיף 22ד1 המוצע, המסדיר זאת בנפרד. לשם השוואה, כאשר נאשם נמצא במשך חלק מתקופת המשפט במעצר במקום מעצר, ובחלקה הוא משוחרר בערובה בתנאי מעצר בית (ללא פיקוח אלקטרוני) – הרי שבמקרה כזה תקופות המעצר המירביות לשהייתו במקום מעצר - מוגבלות בהתאם לקבוע בחוק, ואילו לגבי תקופת מעצר הבית (כאשר הוא משוחרר בערובה) אין כל מגבלה, ואין היא באה כלל בחישוב התקופות לעניין התמשכות ההליך. בניגוד למצב זה, ועל אף הדמיון שבין שחרור למעצר בית ובין מעצר בתנאי פיקוח אלקטרוני בבית המפוקח – מוצע לקבוע מגבלת זמן גם לגבי השהות במעצר פיקוח אלקטרוני. זאת, בשל המגבלות המשמעותיות המוטלות על העצור בהתאם לתכנית הפיקוח, והקושי להתמיד בה לאורך זמן, כפי שמלמד הנסיון המצטבר בתחום זה.

יחד עם זאת, מוצע שלא לכרוך יחד את תקופות המעצר השונות לצורך חישוב משך המעצר המירבי. זאת, משום שכל שיטת חישוב הכורכת יחד את שני סוגי המעצרים, ביחסים שונים (בין אם לפי היחסים שנקבעו בפסק הדין בעניין טחימר ובין בשיטת חישוב אחרת), יוצרת מנגנון מסורבל לחישוב מועד סיום המעצר או הארכתו, וגוררת אי בהירות לגבי התאריך בו יש להביא את העצור בפני בית המשפט להארכת מעצרו או לשחרורו. זאת, מאחר  שמועד זה עשוי להשתנות ללא הרף לאורך תקופת המעצר, בהתאם להחלטות השיפוטיות בנוגע למעצר בבית מעצר או בפיקוח אלקטרוני, או הפסקת המעצר בפיקוח אלקטרוני בשל הפרת תנאי הפיקוח והחזרת העצור לבית מעצר. כל החלטה כזו, כאמור, משנה באחת את חישוב המועדים ומצריכה דריכות תמידית של כל הצדדים להליך.

גם מבחינה מהותית, השוני המהותי בין אופיים של שני סוגי המעצר, כמפורט לעיל, מצדיק התייחסות נפרדת לכל אחד מהם, כפי שגם היום תקופת מעצר-בית אינה נספרת בחישוב משך המעצר המירבי.

 

לסעיף 22ד1(א)(1)-(2): לאור כל האמור, מוצע לקבוע תקופה מירבית של 14 חודשים למעצר בפיקוח אלקטרוני בטרם הכרעת דין לגבי  בגיר, ותקופה של 10 חודשים לקטין (כמפורט להלן לגבי תיקון חוק הנוער בסעיף 2 המוצע). תקופה זו היא קצרה יותר מהתקופה המירבית הקבועה בנוסח הנוכחי של החוק, אשר עומדת על 18 חודשים (סעיף 61), כאשר העצור שוהה במהלך התקופה כולה בתנאי פיקוח אלקטרוני. ואולם בית המשפט שלערעור רשאי להאריך תקופה זו בתקופות נוספות שלא יעלו על 120 ימים כל אחת (ולגבי קטין – 60 ימים כל אחת), מטעמים שיירשמו, כאשר מכלול הנסיבות מצריך זאת.

מוצע כי הסמכות להורות על הארכת התקופה, כאמור, תהיה נתונה לערכאת הערעור. באופן זה מתקיימת ביקורת אפקטיבית של ערכאה גבוהה יותר על התמשכות ההליך ועל תקופת מעצרו של המפוקח, אך מבלי להביא כל הארכה והארכה בפני בית המשפט העליון כפי שנקבע בסעיף 62 לגבי הארכות של מעצר במקום מעצר. אלא, רק מפוקחים שהדיון בעניינם מתנהל בבית המשפט המחוזי – יובאו להארכת מעצרם בפני בית המשפט העליון, ואילו מפוקחים שעניינם נדון בבית משפט השלום, יובאו להארכת מעצר, במקרה הצורך, בבית המשפט המחוזי. על החלטת בית המשפט המחוזי בעניין זה ניתן יהיה להגיש בקשה למתן רשות ערר בפני בית המשפט העליון, כאמור בסעיף 22ד1(4) המוצע.

 

כפי שהוסבר לעיל, תקופה זו – של מעצר בפיקוח אלקטרוני – תימנה בנפרד מהתקופה בה שהה הנאשם במעצר במקום מעצר, ואשר המגבלות לגביה קבועות בסעיף 61(א) לחוק. כלומר, לגבי נאשם ששהה במעצר עד תום ההליכים במקום מעצר במשך תשעה חודשים, ולאחר מכן בית המשפט הורה על המשך מעצרו בפיקוח אלקטרוני – יימנו מעתה 14 חודשי מעצר נוספים בפיקוח אלקטרוני. (זאת, בניגוד למצב שבו עצור ששהה בבית מעצר תשעה חודשים ולאחר מכן שוחרר בערובה בתנאי מעצר בית – עשוי לשהות במעצר בית תקופה בלתי-מוגבלת עד לסיום משפטו, וכן בניגוד להלכת טחימר בה תקופת המעצר האלקטרוני תשוקלל עם תקופת המעצר בבית מעצר לצורך חישוב תקופת המעצר המירבית).

לצד זאת, יודגש כי לגבי שני סוגי המעצר (כל אחד בפני עצמו), יימנו התקופות באופן מצטבר, קרי: כל התקופות שבהן שהה הנאשם בבית מעצר יצטרפו יחד לצורך חישוב תשעה חודשים לפי סעיף 61, וכן כל התקופות שבהן שהה הנאשם בפיקוח אלקטרוני יצטרפו יחד לצורך חישוב 14 חודשים לפי סעיף 22ד1 המוצע, גם אם תקופות אלה לא היו רצופות.

 

לסעיף 22ד1(א)(3): בהמשך לאמור לעיל, מוצע לקבוע כי כאשר נאשם שהה במעצר בפיקוח אלקטרוני תקופה של 14 חודשים, ולאחר מכן הורשע בדין – רשאי בית המשפט שהרשיעו להאריך את מעצרו בפיקוח אלקטרוני עד למתן גזר דין, לתקופה שלא תעלה על 120 ימים, ובית המשפט שלערעור רשאי להאריך תקופה זו בתקופות של 90 ימים נוספים, מטעמים שיירשמו. הסדר זה מקביל להסדר הקבוע בסעיף 61(ב) לגבי נאשם שהיה עצור בבית מעצר – שם רשאי בית המשפט להאריך את מעצרו בבית מעצר של הנאשם ב- 90 ימים. התקופה המוצעת של 120 ימים היא ממושכת יותר בשל טיבם השונה של סוגי המעצר, כמפורט לעיל, אך יחד עם זאת היא קצרה יותר מהתקופה של 180 ימים שנקבעה מלכתחילה בסעיף 61 לגבי פיקוח אלקטרוני, ושאותה מוצע לבטל כעת. זאת, בין היתר משום שתקופת ההארכה הקבועה כאן עשויה להצטרף לכל תקופה של מעצר במקום מעצר שקבע בית המשפט, כפי שהוסבר לעיל, ולא תחושב יחד עמה, ועל כן מוצע לקצרה במידה מסויימת.

תקופה זו ניתנת להארכה על ידי ערכאת הערעור, כמוסבר לעיל, וזאת – לתקופות נוספות של עד 90 ימים כל אחת, ומטעמים שיירשמו.

 

לסעיף 22ד1(א)(4): מוצע לקבוע כי כל אימת שבית המשפט המחוזי הורה על הארכת המעצר בפיקוח אלקטרוני (בשל היותו ערכאת ערעור על הליך המתנהל בבית משפט שלום), כמפורט בסעיפים הקודמים, ניתן להגיש בקשת רשות ערר לבית המשפט העליון, ובכך, במקרים המתאימים, תהיה למעשה ערכאת ביקורת נוספת על החלטת הארכת המעצר בפיקוח אלקטרוני.

 

לסעיף 22ד1(א)(5): בהמשך לאמור לעיל, מוצע להבהיר כי תקופות המעצר בפיקוח אלקטרוני יימנו בנפרד מתקופות המעצר במקום מעצר, לצורך חישוב תקופת המעצר המירבית על פי החוק. יחד עם זאת, מוצע לקבוע כי על בית המשפט הדן בהארכת מעצר לפי סעיפים 61(ג) או 62 לחוק, ישקול גם את התקופה בה שהה הנאשם במעצר בפיקוח אלקטרוני, במסגרת שיקוליו לעניין הארכת מעצר במקום מעצר, וכן בית המשפט הדן בהארכת מעצר בפיקוח אלקטרוני – ישקול גם את התקופה בה שהה העצור במעצר במקום מעצר. זאת, כדי להבטיח כי בית המשפט רואה לנגד עיניו את מכלול הנתונים הנוגעים לנאשם ולמעצרו בתקופת ניהול ההליך, לצורך קבלת ההחלטה המיטבית בעניינו, בנסיבות העניין.

 

לסעיף 1(3) [תיקון סעיף 22ו(ג)]: סעיף 22ו(ג) מסדיר את סמכותו של המנהל לאשר חלון פיקוח חד פעמי לצרכים המפורטים בסעיף, שהם צורך רפואי דחוף שאינו סובל דיחוי, וכן התייצבות לפני הממונה לצורך עריכת שימוע. בשני המקרים האלה נמצא כי יש הצדקה לאפשר חלון פיקוח שלא באמצעות הוראה של בית המשפט. מוצע להוסיף לסעיף זה גם אפשרות לפתוח חלון לצורך הגעת המפוקח אל סוהר שהוסמך לערוך בירור בעניין חשד להפרת תנאי תכנית הפיקוח, בנסיבות שבהן סבר המנהל שלא ניתן לקיים את הבירור במקום הפיקוח, מטעמים מיוחדים שיירשמו. פתיחת חלון מסוג זה תידרש, למשל, בנסיבות שבהן ישנו מידע אודות מתיחות במקום הפיקוח (על רקע פלילי, או בקשר עם ההפרה שבירורה נדרש), אשר עלולה לגרום לסיכון ממשי של גורמי הבירור אם יגיעו למקום.

בנוסף, מוצע לתקן טעות שנפלה בסעיף קטן (ג)(1)(ב) לגבי זהותו של הסוהר הבכיר המוסמך לקיים שימוע. בהתאם לקבוע בסעיף 22ח(3), מדובר בסוהר בכיר המוסמך לתפקיד זה בידי השר לביטחון הפנים ולא בידי נציב בתי הסוהר. זאת, בהתאם לפרקטיקה (המעוגנת בפקודת בתי הסוהר) על פיה השר הוא הגורם המסמיך סוהרים בכירים למילוי תפקידים שונים, כפי שהובהר בדיוני הכנסת בנושא זה. על כן מוצע לתקן בהתאם את הנוסח בסעיף 22ו(ג) כאמור.

 

 

עיקר 3

לסעיף 1(4) [תיקון סעיף 22ח]: סעיף 22ח(ב)(1) לחוק קובע את סמכותו של הממונה להורות על הפסקת המעצר בפיקוח אלקטרוני והחזרת המפוקח למעצר במקום מעצר, בשל הפרה של תנאי הפיקוח כמפורט בסעיף. במהלך תקופת הפעלת הפיקוח האלקטרוני במתכונתו החדשה לאחר חקיקת החוק בנושא, הסתבר כי ישנם אירועים נוספים המצריכים מתן סמכות כאמור לממונה, בנסיבות שבהן לא ניתן, הלכה למעשה, להמשיך בתכנית הפיקוח. על כן מוצע לתקן את הסעיף ולהוסיף שני סוגי אירועים נוספים בהם תהיה לממונה הסמכות האמורה:

(1) כאשר המפוקח עצמו מבקש להפסיק את המעצר בפיקוח אלקטרוני. למשל מכיוון שהשהות במקום הפיקוח עם בני הבית נעשית בלתי-אפשרית עבורו מסיבות שונות, או מסיבה אישית אחרת. מאחר שמעצר בפיקוח אלקטרוני מותנה ממילא בהסכמת המפוקח, בהתאם להוראות סעיף 22ב(א)(1) לחוק – הרי שאם המפוקח מבקש להפסיק את תכנית הפיקוח, ממילא אין עוד מקום להמשיך בה. יחד עם זאת, בהעדר סמכות מפורשת – הממונה אינו רשאי להורות על העברתו של המפוקח למקום מעצר עד להחלטת בית המשפט בעניינו, ולשם כך מוצע לתקן את הסעיף כאמור. עם זאת, לגבי מפוקח שהוא קטין, מוצע לקבוע כי לא יורה הממונה על הפסקת הפיקוח האלקטרוני אלא לאחר שהתייעץ עם קצין מבחן בטרם קבלת ההחלטה. סייג זה נועד לוודא כי הפיקוח האלקטרוני לא יופסק בשל גחמה או משבר רגעי של הקטין המפוקח, נוכח ההשלכות המשמעותיות של הפסקת תכנית הפיקוח והעברתו למעצר במקום מעצר. קצין המבחן יוכל לשוחח עם הקטין ועם בני המשפחה ולהתרשם לגבי הסיבות שבשלן ביקש הקטין לסיים את הפיקוח האלקטרוני, ולראות האם ניתן לסייע לקטין בדרך כלשהי שתאפשר את המשך תכנית הפיקוח ותייתר את העברתו למעצר בבית מעצר.

(2) כאשר המפוקח אינו יכול לשהות עוד במקום הפיקוח שנקבע לו, למשל בשל סיומו של חוזה שכירות בדירת הפיקוח, או בשל בעיה אחרת שהתעוררה. במקרה כזה, מאחר שהממונה אינו מוסמך להורות על שינוי בתנאי הפיקוח או להעביר את המפוקח למקום פיקוח חלופי, יש להסמיכו להעביר את המפוקח למעצר במקום מעצר, עד לביקורת השיפוטית בעניינו לפי סעיף 22ח(ג), אז יוכל בית המשפט לקבוע הוראות מתאימות לגבי המשך המעצר. על הפסקת הפיקוח האלקטרוני מסיבה זו יחולו הוראות סעיף 22ח(ב)(3)ו- (4) לעניין מתן זכות טיעון למפוקח וסמכות מעצר עד לקבל החלטה בעניינו. הפסקת תכנית הפיקוח מסיבה זו, לגבי קטין, תובא לידיעתו של קצין מבחן כאמור בסעיף 22ח(ב1)(2) המוצע.

עוד מוצע לקבוע בסעיף 22ח(ב1)(2)], המוצע, כי כאשר הופסק הפיקוח האלקטרוני לגבי קטין בשל הסיבות שפורטו, יובא דבר ההפסקה לידיעתו של סניגורו של הקטין ללא דיחוי (בנוסף ליידוע קצין המבחן כמפורט לעיל),  וכן מוצע לקבוע בסעיף 22ח(ג)(2א) המוצע כי הוא יובא בפני בית המשפט בתוך 24 שעות מהפסקת המעצר. זאת, מכיוון שהפסקת הפיקוח בנסיבות אלה אינה תוצאה של הפרת תנאי הפיקוח, ולפיכך יש מקום לזרז את הביקורת השיפוטית שתאפשר, במקרים המתאימים, שינוי או התאמה של תכנית הפיקוח לנסיבות המשתנות, ותאפשר קיצור של התקופה בה שוהה הקטין במקום מעצר.

 

לתיקון המוצע לסעיף 22ח(ג1): מוצע לקבוע הוראות לגבי מצב דברים שבו הממונה מורה על הפסקת מעצר בפיקוח אלקטרוני בשל אחת מהעילות המפורטות בסעיף, והחזרתו של המפוקח לבית מעצר – אולם מדובר בעצור שכבר שהה במעצר במקום מעצר תקופה ממושכת המגיעה כדי התקופה המירבית המותרת להחזקתו במעצר במקום מעצר, לפי הוראות סעיפים 60 ו – 61, לפי העניין. בנסיבות אלה, כדי לא לסכל את אפשרות האכיפה של הממונה בעקבות הפרת משטר הפיקוח או בשל אי-היתכנות להמשך תכנית הפיקוח, מוצע לקבוע כי ניתן להחזיר את המפוקח למעצר במקום מעצר בהתאם לסמכות הממונה ולסמכות בית המשפט לפי הוראות סעיף 22ח, ואולם יש להביא את העצור בתוך 30 ימים לפני בית המשפט העליון לצורך דיון בהמשך מעצרו, לפי הוראות סעיף 62.

 

עיקר 4

לסעיף 1(5) [תיקון סעיף 60]: נוכח שינוי מודל החישוב של תקופות המעצר המירביות והפרדת תקופות המעצר במקום מעצר ובפיקוח אלקטרוני זו מזו, מוצע לתקן את סעיפים 60 עד 62, ולהתאימם למודל החדש שבסעיף 22ד1 המוצע, כמפורט לעיל. בסעיפים 61 ו - 62, כמפורט להלן, מוצע להפריד בין התקופות כאמור, ולבטל את המודלים שנוצרו כתוצאה מהתיקונים שהוכנסו בסעיפים אלה עם חקיקת חוק הפיקוח האלקטרוני, ובעקבות פסק הדין בעניין טחימר. לעומת זאת, סעיף 60 עוסק בתקופת מעצר קצרה יחסית, שלפני תחילת המשפט, שלגביה אין צורך ביצירת הסדר ייחודי, וניתן לאפשר גם חישוב משולב. לפיכך, התיקון המוצע לסעיף זה נועד להבהיר רק מהו המצב המשפטי לגבי "מעצר משולב" – נושא שלא הוסדר במועד חקיקת סימן ג'1 האמור, ושאליו התייחס פסק דין טחימר. מוצע להותיר על כנן את תקופות המעצר המירביות הקבועות הסעיף, ואולם להוסיף כי לעניין תקופת מעצר משולבת –  תעמוד תקופת המעצר המירבית על 60 ימים. כלומר, בניגוד למודל הקבוע בסעיף 22ד1 המוצע בנוגע להצטברות התקופות הנפרדות של מעצר במקום מעצר ומעצר בפיקוח אלקטרוני, הרי שלגבי התקופה שלפני תחילת המשפט – תקופת המעצר המירבית במעצר מלא תישאר 30 ימים, ואילו תקופת מעצר בפיקוח אלקטרוני תישאר 60 ימים גם אם בחלק מהתקופה שהה המפוקח במקום מעצר, ומניין הימים לא יחל להיספר מחדש מרגע העברתו למעצר בפיקוח אלקטרוני.

 

לסעיף 1(6) [תיקון סעיף 61]: נוכח השינויים המוצעים בהצעת החוק הנוכחית בכל הנוגע לחישוב תקופות המעצר בפיקוח אלקטרוני, בהתאם להוראות סעיף 22ד1 המוצע, בנפרד מתקופת המעצר במקום מעצר, מוצע למחוק את ההתייחסות לתקופת מעצר בפיקוח אלקטרוני בסעיף 60(א) ו – (ג), ולהבהיר כי התקופות הקבועות בהם נוגעות למעצר במקום מעצר בלבד, ואילו לגבי תקופת המעצר בפיקוח אלקטרוני יחולו הוראות סעיף 22ד1 כאמור.

בהקשר זה, מוצע לתקן את סעיף קטן (ג) וכן להוסיף את סעיף קטן (ד): על פי הקבוע כיום בסעיף קטן (ג), אם הרשיע בית משפט את הנאשם בדין לאחר ששהה במעצר במקום מעצר תקופה המצטרפת כדי תשעה חודשים, רשאי בית המשפט להאריך את מעצרו ב - 90 ימים נוספים עד למתן גזר דין, ולאחר תקופה זו – אם טרם ניתן גזר דין, ישוחרר הנאשם מן המעצר (אלא אם כן יוארך המעצר עוד לפי הוראות סעיף 62). מאחר שתקופות המעצר בשני סוגי המעצר מחושבות כעת בנפרד לפי המודל המוצע, ואינן מצטברות, מוצע להוסיף את הסיפא של סעיף קטן (ג) ולהבהיר כי אם לא ניתן גזר הדין בתוך המועד האמור, רשאי בית המשפט גם להורות על העברתו של הנאשם למעצר בפיקוח אלקטרוני, ובהתאם לאמור בסעיף קטן (ד) - תקופת המעצר בפיקוח אלקטרוני תימנה בהתאם לקבוע בסעיף 22ד1 המוצע, קרי – 14 חודשים במצטבר (ולגבי קטין – עשרה חודשים). דהיינו, אם כבר שהה הנאשם במהלך משפטו בפיקוח אלקטרוני – תימנה תקופה זו בחישוב משך המעצר הנותר בפיקוח אלקטרוני. ובהתאם לכך – גם הארכת התקופה תיעשה בהתאם למנגנון הקבוע באותו סעיף.

 

לסעיף 1(7) [תיקון סעיף 62]: סעיף זה מסדיר את האפשרות להאריך תקופות מעצר, מעבר לתקופות המירביות הקבועות בסעיפים 59 עד 61, על ידי שופט של בית המשפט העליון כמפורט בסעיף. מוצע לתקן את הסעיף בהתאם למתכונת החדשה לעניין אופן חישוב תקופות המעצר כמפורט לעיל. בהתאם לכך, מוצע למחוק את ההתייחסות למשך מעצר בפיקוח אלקטרוני מהסעיף, שכן לגביו יחולו הוראות סעיף 22ד1 כאמור. לצד זאת, יובהר כי בית המשפט העליון רשאי, בין היתר, להורות על העברתו של עצור למעצר בפיקוח אלקטרוני, ולאחר שהועבר עצור למעצר בפיקוח אלקטרוני – תחול תקופת המעצר המנויה בסעיף 22ד1, קרי – תקופה של 14 חודשים שתחושב באופן מצטבר, ותכלול את כל התקופות שבהן שהה העצור בפיקוח אלקטרוני במהלך המשפט. וככל שתידרש הארכה נוספת של תקופה זו – ההארכה תיעשה בהתאם לאופן הארכת המעצר בפיקוח אלקטרוני המוסדרת בסעיף 22ד1.

סעיף 62(ב) מסדיר את סמכותו של שופט בית המשפט העליון להאריך את המעצר לתקופות ממושכות יותר, של 150 ימים בכל פעם, בנסיבות המפורטות בסעיף. גם לגבי סעיף זה, בדומה לסעיפים הקודמים, מוצע להפריד בין מעצר במקום מעצר ובין מעצר בפיקוח אלקטרוני, שהרי הארכת תקופות המעצר בפיקוח אלקטרוני נעשית בהתאם להוראות סעיף 22ד1, הן מבחינת משך התקופות והן מבחינת סמכות ההארכה, שאינה נעשית בהכרח על ידי בית המשפט העליון.

יחד עם זאת, מאחר שהסעיף מאפשר הארכת המעצר לתקופות ממושכות יותר מהתקופות המנויות בסעיף 22ד1 לגבי מעצר בפיקוח אלקטרוני, מוצע לקבוע, בסעיף קטן (ג), כי אם התקיימו הנסיבות המפורטות בסעיף קטן (ב), רשאי שופט של בית המשפט העליון להאריך גם את תקופת המעצר בפיקוח אלקטרוני בתקופות של עד 150 ימים בכל פעם. זאת, משום שאחרת נוצרת אנומליה: בעוד שמעצר במקום מעצר, שהוא קשה ומכביד יותר ממעצר בפיקוח אלקטרוני – ניתן להאריך לתקופות של עד 150 ימים בהתאם לאמור בסעיף, הרי שסעיף 22ד1 אינו מאפשר תקופות כאלה, ולפיכך דווקא מעצר בפיקוח אלקטרוני, שהוא קל יותר, יוארך לתקופות קצרות יותר גם אם נתוניו של התיק מצריכים מעצר ממושך יותר. על כן מוצע להחיל את הסמכות האמורה גם לגבי מעצר בפיקוח אלקטרוני, ולהשאירה, גם לגבי מעצרים אלה, בידי בית המשפט העליון, נוכח התקופות הממושכות שבהן מדובר.

 

לסעיף 1(8) [תיקון סעיף 62א]: סעיף 62א מסמיך את בית המשפט להאריך את תקופת המעצר של נאשם עד ל – 72  שעות, כדי לאפשר לתובע שהודיע על כוונתו לעשות כן, להגיש בקשה לבית המשפט העליון להאריך את מעצרו לפי סעיף 62. מוצע לתקן את הסעיף כך שיחול בהתאם לנוסחים המעודכנים, הן לגבי מעצר במקום מעצר והן לגבי מעצר בפיקוח אלקטרוני, בין אם מדובר בעצור שעומד להשתחרר ממעצר (מכל הסוגים), ובין אם מדובר בעצור הנמצא במקום מעצר ועומד לעבור למעצר בפיקוח אלקטרוני. בכל אחד מהתרחישים האלה, אם סבר התובע ששחרור העצור ממעצר או שהעברתו ממעצר במקום מעצר למעצר בפיקוח אלקטרוני תגדיל את הסיכון לציבור או את החשש מפני בריחתו של העצור, הוא רשאי לבקש את הארכת מעצרו של הנאשם (במקום מעצר או בפיקוח אלקטרוני, לפי העניין), ובהתאם להוראות הסעיף – בית המשפט מוסמך לצוות על מעצרו של הנאשם לתקופה מוגבלת, לצורך הגשת בקשה כאמור.

 

לסעיף 2 [תיקון חוק הנוער]: סעיף 10יב לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א – 1971 (להלן: חוק הנוער), קובע תקופות מעצר מיוחדות לגבי קטינים, שהן קצרות יותר מהתקופות הקבועות בחוק המעצרים. לגבי תקופות המעצר בפיקוח אלקטרוני, כאשר נחקק סימן ג'1 בפרק ב' לחוק המעצרים, לא נקבעו תקופות מותאמות לגבי קטינים, וחלו לגביהן אותן התקופות שנקבעו בחוק המעצרים לגבי בגירים. עם ההסדרה המחודשת של תקופות המעצר בפיקוח אלקטרוני כעת, מוצע להסדיר גם נושא זה ולקבוע תקופות מעצר בפיקוח אלקטרוני קצרות יותר לגבי עצורים קטינים, אשר גם מעצר מסוג כזה – מקשה עליהם במידה ניכרת, ומצריך מידה גבוהה של משמעת ויכולת הסתגלות, אשר הולכות ונעשות מאתגרות יותר ככל שמשך המעצר מתארך.

בסעיף קטן (א) מוצע לתקן את סעיף 10יב(2) לחוק הנוער, המחליף את סעיף 61(ג) לחוק המעצרים בהסדר מותאם לעניין קטינים. מוצע לתקן את הנוסח כך שיותאם לנוסח המעודכן של סעיף 61(ג) , כנוסחו בסעיף 2(6) לחוק המוצע.

בסעיף קטן (ב) מוצע לתקן את סעיף 10יג(2) לחוק הנוער כך שההפניה בסעיף תהיה מותאמת לנוסח המתוקן של חוק המעצרים בעקבות התיקון הנוכחי.

בסעיף קטן (ג) [הוספת סעיף 10יג2] מוצע לקבוע תקופות מעצר מקוצרות בפיקוח אלקטרוני לגבי קטינים, כאמור לעיל, ובהתאם לכך לקבוע נוסח מותאם של סעיפים 22ד1(א), 22ח(ג1) ו 61(ד) לחוק המעצרים: לגבי מעצר במקום מעצר, תקופת המעצר שנקבעה בסעיף 10יד לחוק הנוער לגבי מעצר לאחר הגשת כתב אישום, היא שני שלישים מהתקופה שנקבעה לגבי הבגירים בחוק המעצרים. מוצע לשמור על פרופורציה דומה גם לגבי תקופות המעצר בפיקוח אלקטרוני (שהוא, כאמור לעיל, קל יותר מאשר מעצר בבית מעצר), כך שתקופת המעצר המירבית בפיקוח אלקטרוני תעמוד לגבי קטין על 10 חודשים. כמו כן, תקופות ההארכה של המעצר בפיקוח אלקטרוני של קטינים יעמדו על מחצית התקופות שייקבעו לפי המוצע לגבי בגירים, גם זה – בדומה לפרופורציות שנקבעו בהקשר זה בסעיפים 10יב ו – 10יג לחוק הנוער.

עוד מוצע לקבוע בסעיף10יג2(ג) המוצע, הוראות בעניין הפיקוח השיפוטי על מעצר בפיקוח אלקטרוני: סעיף יד10(ב) בחוק הנוער קובע כי לגבי קטין הנמצא במעצר בית לפרק זמן העולה על 16 שעות, או שנמצא במעצר בפיקוח אלקטרוני, יתקיים דיון בבית המשפט אחת לשלושה חודשים. זאת, במטרה להבטיח ביקורת שיפוטית בתדירות קבועה, על הנעשה עם הקטין בתקופה שבה מוטלת עליו מגבלה מסוג זה. מאחר שלפי סעיף 22ד1(א) לחוק המעצרים, כנוסחו בסעיף 10יג2(א) לחוק הנוער לעניין קטינים, משך המעצר המירבי בפיקוח אלקטרוני לגבי קטין הוא 10 חודשים, שלאחריהם יש לבקש מבית המשפט הארכות נוספות שלא יעלו על 60 ימים כל אחת (בהתאם לצורך), ממילא לאחר חלוף 10 חודשים מתחילת המעצר בפיקוח אלקטרוני, מובא הקטין בפני בית המשפט אחת ל -60 ימים לכל הפחות, והמודל הקבוע בסעיף 10יד(ב) בחוק הנוער לעניין זה, מתייתר. לכן מוצע לקבוע שהוראות סעיף זה לא יחולו לאחר שהקטין שהה 10 חודשים במעצר בפיקוח אלקטרוני, ומכאן ואילך תיערך הביקורת השיפוטית במסגרת הבקשות להארכת מעצרו.

 

ג. השפעת החוק המוצע על החוק הקיים

בהתאם למוצע, יתוקן חוק המעצרים, וכן יתוקן חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א – 1971 עם ההתאמות הנדרשות.

 

ד.  השפעת החוק המוצע על תקציב המדינה, על תקנים במשרדי הממשלה ועל ההיבט המינהלי

אין

 

ה.  נוסח החוק המוצע:

להלן נוסח החוק מוצע:

 

 

 

הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), (פיקוח אלקטרוני – תיקונים שונים), התשע"ז- 2017