חדשות

בית משפט השלום בטבריה דחה את בקשתו של ראש העירייה רון קובי, לתת צו למניעת הטרדה מאיימת נגד מבקר העירייה, שלטענתו של קובי הפעיל דף פייסבוק המכפיש אותו ומסית נגדו. נקבע, כי לא הוכח שהמבקר הוא זה שעומד מאחורי העמוד האמור וכי לא הונחה תשתית לקיומו של בסיס סביר להניח כי הוא עלול לשוב לפגוע בשלוות חייו, בפרטיותו, בגופו או בחירותו של קובי

המבקש, רון קובי, הוא ראש עיריית טבריה ואילו המשיב הוא מבקר העירייה. לטענת קובי, בינו לבין המבקר קיים סכסוך אישי שהחל עוד בטרם נבחר לראשות העירייה, אשר הוליד הליכים משפטיים שונים בין הצדדים. לדברי קובי, המבקר, שהוא חברו הטוב של ראש העירייה הקודם, לא השלים עם התמודדותו לראשות העירייה ועשה כל שלאל ידו להתערב במערכת הבחירות. כך, בין היתר, הקים לפי הנטען דף פייסבוק פיקטיבי בשם "מדינה 433" המנוהל כבלוג, ובו הוא מעלה מדי יום תכנים שנועדו לפגוע בקובי.

עוד מוסיף קובי וטוען כי הוא בחר שלא להתייחס למהלך זה מצד המבקר, אולם בשלב מסוים הועלו בדף תכנים מסיתים המאיימים על חייו. כך לדוגמא, פרסום שעסק בנושא התחבורה הציבורית בעיר בסופי השבוע, אשר הסית את הציבור הדתי כנגד קובי וגרר תגובות קשות וחמורות נגדו. בנוסף, כונה קובי בדף בין היתר "ראש העיר המטונף", "המיץ של הזבל", "פסיכופט", "חולה נפש", "מסוכן לישראל" וכו'.

בהמשך לכך, לטענתו של קובי, הודיעה לו משטרת ישראל כי הוא מאוים בדרגת הסיכון הגבוהה ביותר ומשכך הוגדר כאישיות מאובטחת. לשיטתו, פעולות ההסתה הקיצוניות בהן נוקט המשיב כלפיו ושמהוות איום ברור עליו, תרמו לכך באופן משמעותי.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

בכל הנוגע לזהות המפרסם בדף טען קובי כי המשיב הותיר "טביעת אצבע" שלו בדמות צילום מסך ממחשב ביתי שצורף לאחד הפוסטים, כאשר אחת הלשוניות הפתוחות באותו מחשב הייתה של כתובת הדואר האלקטרוני הפרטית של המשיב. מכך הסיק קובי כי מי שעומד מאחורי דף הפייסבוק המדובר הוא לא אחר מאשר המשיב, ולכן הגיש בקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת שיורה למשיב להימנע מלהפעיל את הדף, אם בעצמו או אם באמצעות אחרים. עוד ביקש קובי כי בית המשפט ימנה מומחה בתחום המחשבים אשר יבחן האם המשיב הוא שהעלה את הפרסומים בדף.

המשיב התנגד לבקשה, הכחיש בכל תוקף את הדברים המיוחסים לו והבהיר כי הוא אינו הגורם המפעיל את הדף או האחראי על הפרסומים שבו. המשיב אישר כי צילום המסך אכן בוצע על ידו אך טען כי מאז העבירו לגורמים רבים בעירייה, לרבות ראש העירייה, הגזבר והיועמ"ש. בנוסף התנגד המשיב למינוי המומחה למחשבים וטען כי אין מדובר בהליך בירור משטרתי אלא בבקשה למתן צו מניעת הטרדה מאיימת, ועל כן הנטל לבסס את הטענה לפיה הוא האחראי לפרסומים בדף מוטלת על קובי עצמו.

השופט סאמר ח'טיב דחה את טענתו של קובי לפיה משהודה המשיב שמדובר בצילום מסך של המחשב שלו אשר הועבר לגורמים שלישיים, הרי שמדובר בטענת "הודאה והדחה" שיש בה כדי להעביר אליו את נטל השכנוע. לדברי השופט, אין מדובר במקרה מובהק של 'הודאה והדחה', בו מודה המשיב בכל עובדות העילה באופן המצדיק את שינוי סדר הבאת הראיות. במקרה זה, ציין השופט, המשיב אמנם אישר כי המדובר בצילום מסך של המחשב שלו משנת 2016 אך הכחיש את המיוחס לו בבקשה וטען כי הוא אינו הגורם שמפעיל את הדף או העומד מאחורי הפרסומים שבו, לרבות הפרסום לו צורף צילום המסך. טענות אלה, לדעת השופט, מצדיקות כי הבירור ייעשה בדרך הרגילה, דהיינו – כי קובי יביא ראיותיו תחילה.

לגופו של עניין ציין השופט כי קובי לא הציב תשתית ראייתית ממשית כלשהי לבקשתו ולא הרים את הנטל להוכיח טענותיו על מנת לחסות תחת הגנתו של החוק למניעת הטרדה מאיימת. כך, לא הוכח כי המשיב הטריד את קובי או נקט איומים כלפיו ואין בהודאתו של המשיב לפיה מדובר בצילום מסך של המחשב האישי שלו כדי לבסס את הטענה כי הוא הגורם העומד מאחורי דף הפייסבוק "מדינה 433" ומפעיל אותו, טענה שהוכחשה מכל וכל על ידו. בהקשר זה, נתן השופט אמון בגרסת המשיב, שלא נסתרה, לפיה צילום המסך הועבר לידיהם של צדדים שלישיים עוד בשנים 2016-2017 ומשכך הוא איננו יודע כיצד הוא הגיע לדף.

עוד הוסיף השופט כי כל שהובא לפני בית המשפט הוא השערותיו או חשדותיו של קובי, אך ברור שאין די בכך כדי להיעתר לבקשתו למתן צו למניעת הטרדה מאיימת ואין כל יסוד לייחס למשיב את הפרסום לו צורף צילום המסך בדף, לא כל שכן את יתר הפרסומים בדף. בנוסף, גם בעובדה שהמשיב עשה "לייק" לאחד הפרסומים שהועלו בדף כדי לשנות ממסקנה זו.

השופט הוסיף כי המבחן לקיומה של הטרדה מאיימת לפי החוק הוא מבחן אובייקטיבי ולא סובייקטיבי, ולכן גם אם קובי חש חשש ממשי לבטחונו האישי או לשלוות חייו, אין די בתחושותיו הסובייקטיביות – שאין להן בסיס כדבעי בראיות אובייקטיביות – כדי להצדיק מתן צו מניעת הטרדה מאיימת כנגד המשיב.

למעלה מן הצורך, הפנה השופט לפסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט המחוזי, בו נקבע שרק במקרים חריגים בהם מדובר בפרסום באמצעי התקשורת הפוגע באופן קיצוני בשלוות חייו של המבקש או עלול לסכן את שלומו או בטחונו, ישקול בית המשפט מניעת פרסום עתידי בדרך של מתן צו למניעת הטרדה מאיימת כנגד המפרסם. זאת, משום שהחוק למניעת הטרדה מאיימת לא נועד מלכתחילה לבירור סוגיות הנוגעות לאמיתות הפרסום, לחשיבותו הציבורית, למעמדו של מושא הפרסום, ועוד כהנה סוגיות שחייבות להתברר בטרם יינתן צו האוסר את הפרסום.

לכן, נקבע באותה פסיקה כי נוכח מעמדו של חופש הביטוי אין להתיר פגיעה בו, אלא במקרים מצומצמים ויוצאי דופן בחריגותם, ולאחר בחינה עובדתית מעמיקה. במקרה זה, נוכח המסקנה כי כלל לא הוכח שהמשיב הוא שעומד מאחורי הפרסום הכולל את צילום המסך, לא כל שכן מאחורי יתר הפרסומים בדף, לא נדרש השופט לשאלה האם יש בפרסומים אלה הטרדה ואיומים הפוגעים באופן קיצוני בשלוות חייו של קובי או עלולים לסכן את שלומו או בטחונו או שמא ביקורת ציבורית לגיטימית. הבקשה נדחתה ללא צו להוצאות.

ה"ט 40401-02-19