במסגרת הכרעה בערעורים הנוגעים לזכויות יוצרים בהרצאותיו של נומרולוג שחלקים מהן הופיעו בספרים, קבע בית המשפט העליון כי הרצאות שנשא מרצה בפני תלמידיו עשויות להיחשב כיצירה המקנה לבעליה זכות יוצרים, אולם במקרה של יצירה שזכתה להגנת זכות יוצרים אך לא פורסמה בדרך שניתן יהיה לאתרה גם על ידי חיפוש מדוקדק, ראוי להחיל על המפר העקיף את הגנת המפר התמים
בית המשפט העליון הכריע בערעורים הנוגעים לסכסוך על זכויות יוצרים בהרצאותיו של נומרולוג שפיתח שיטת חישובים ייחודית בתחום ושחלקים מהן מצאו דרכן לספריה של מיסטיקנית. בית המשפט המחוזי קיבל את תביעתו של הנומרולוג וחייב הן את הסופרת והן את הוצאת הספרים בפיצוי של 60 אלף שקל לאחר שקבע כי הרצאות התובע הן יצירה הראויה להגנה על פי הדין וכי המחברת עשתה שימוש בדוגמאות ובקטעים מילוליים מהן בלא שקיבלה את רשותו והסכמתו ומבלי שכללה בהם התייחסות אליו. בית המשפט העליון דחה את ערעורה של המחברת אך פטר את הוצאת הספרים מאחריות וקבע כי במקרה החריג של יצירה שזכתה להגנת זכות יוצרים אך לא פורסמה בדרך שניתן יהיה לאתרה גם על ידי חיפוש מדוקדק, וכאשר בעל הזכות לא הציג בפני המפר ראיה על ההפרה הנטענת, ראוי להחיל על המפר העקיף את הגנת "המפר התמים" הקבועה בחוק.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
המשיב בשני הערעורים, שרון רון, עוסק זה למעלה מ-20 שנה בהוראה בתחום הנומרולוגיה ומציג עצמו כמי שפיתח שיטה ייחודית ומקורית המחברת בין חישובים נומרולוגיים מוכרים ונהוגים לבין איברי גוף האדם. שיטה זו כונתה על ידי רון "השיטה הפסיכו דינאמית של גוף האדם" ולדבריו ייחודיותה באה לידי ביטוי הן באופן שבו מתבצעים החישובים, הן בדרך הפרשנות הניתנת להם והן בכך שהשיטה מכתיבה סדר מסוים של פעולות השונה מהמקובל בתחום.
לטענתו, סמוך לאחר סיום שירותו הצבאי בתחילת שנות ה-90 החל ללמד קורסים בנומרולוגיה לפי שיטתו במסגרות שונות, ולצורך כך יצר דפי מידע, דפי תרגול ודוגמאות. בין השאר, לימד רון במשך כעשור קורסים בנומרולוגיה ב"אגודה לפיתוח המודעות" בחיפה.
המערערת, אלה שונייה, היא אישה בשנות השבעים לחייה, העוסקת לדבריה למעלה מחמישים שנה בתחומי מיסטיקה שונים, בהם אסטרולוגיה, תורות שאמניות, קלפי טארוט ונומרולוגיה. בשנת 2002 נכחה שונייה בקורס שלימד רון ובסיומו הצטרפה למספר מפגשי לימוד נוספים שהתקיימו בביתו.
בשנת 2004 פרסמה שונייה באמצעות הוצאת "אסטרולוג", ספר שכתבה בשם "הנומרולוגיה של האלף השלישי" שיצא לאור בשלוש מהדורות. בהסכמים שנערכו בין שונייה לאסטרולוג הצהירה הראשונה כי בידיה כל זכויות היוצרים ביצירה, וכי המדובר ביצירה מקורית שטרם ראתה אור. לטענת רון, החל לשמוע מתלמידיו יותר ויותר כי החומרים שהוא מלמד נמצאים גם בספריה של שונייה, ולכן חקר בעניין וגילה כי חלקים רבים בספרים אלה דומים עד כדי העתקה לחומרים שאותם לימד. זאת, מבלי ששונייה קיבלה לכך את רשותו ומבלי שציינה את שמו או ייחסה לו את יצירת הקטעים המועתקים.
בעקבות האמור, פנה רון בכתב לשונייה, להוצאת אסטרולוג ולאגודה לפיתוח המודעות ודרש כי שונייה תפצה אותו עבור השימוש המפר ביצירתו, כי ההוצאות תחדלנה מפרסום ושיווק הספרים, וכי האגודה תמנע משונייה להרצות אצלה בנושא השיטה שפיתח ותחדל מקידום מכירת ספריה. משדרישותיו אלו לא נענו, הגיש רון תביעה לבית המשפט המחוזי בת"א. שונייה מצדה, הגישה בנוסף לכתב הגנתה תביעה שכנגד בה טענה כי רון הוא זה שהעתיק קטעים מספריה. בבסיס קו ההגנה שנקטה, ניצבה טענתה כי כתבה את הספר הראשון עוד טרם שפגשה ברון, וממילא טרם שהייתה לה היכרות כלשהי עם חומרי הלימוד שלו.
בית המשפט המחוזי קיבל את תביעתו של רון וקבע כי הרצאותיו הן יצירה הראויה להגנה על פי הדין וכי שונייה עשתה שימוש בדוגמאות ובקטעים מילוליים מתוך יצירתו, שעל פניהם מהווים חלק מהותי ממנה, בלא שקיבלה את רשותו והסכמתו ומבלי שכללה בהם התייחסות אליו. לדעת השופטת ברון, שכתבה את פסק הדין, חומר הראיות והעדויות מצביע בבירור על כך שלשונייה הייתה היכרות מוקדמת עם רון וכן גישה מלאה לחומרי הלימוד שלו. עם זאת, לא נמצא ביסוס לקביעה כי היא סילפה או פגמה ביצירתו באופן שפגע בשמו או בכבודו. נוכח האמור, התקבלה התביעה נגד שונייה והוצאת "אסטרולוג" והן חויבו בתשלום פיצויים בסך של 60,000 שקל בתוספת הוצאות בסך של 25,000 שקל. עם זאת, נקבע כי שונייה תשפה את אסטרולוג בגין הסכומים בהם חויבה נוכח ההסכם בין השתיים, וכן תשלם לה הוצאות בסך של 15,000 שקל.
על פסק הדין הוגשו ערעורים הן מצדה של שונייה והן מצדה של הוצאת אסטרולוג. טענותיה הרבות של שונייה התייחסו לקביעות העובדתיות שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי וכן לטענה כי בית המשפט טעה שעה שפירש את הרצאותיו של רון כיצירה הראויה להגנה, שכן רון עצמו טען לאורך כל ההליך שהיצירה הראויה להגנה היא דווקא השיטה המקורית שפיתח. טענתה המרכזית של אסטרולוג היא כי לא ידעה ולא היה עליה לדעת על הפרת זכות היוצרים של רון, שכן יצירתו לא פורסמה באופן נגיש לציבור. לנוכח זאת, לגישתה של אסטרולוג, שגה בית המשפט המחוזי כשקבע כי בנסיבות העניין לא עומדת לה הגנת "המפר התמים".
השופט יוסף אלרון קבע כי לאחר סקירת הדין הנוהג, עולה כי יצירה מסוג היצירה המיוחסת לרון – הרצאות שנשא בפני תלמידיו – עשויה להיחשב כיצירה המקנה לבעליה זכות יוצרים הן על פי הדין הקודם והן על פי חוק זכות יוצרים החדש. כן עלה מסקירה זו כי העתקה או פרסום של הרצאה שהיא יצירה מוגנת, או של חלקים ממנה, ייחשבו להפרת זכות היוצרים של בעל היצירה.
לגופו של עניין קבע אלרון כי יש לקבל את ממצאיו העובדתיים הסדורים של בית המשפט המחוזי, הן בנוגע להכרה בהרצאותיו של רון כיצירה החוסה תחת הגנת זכות היוצרים והן בכל הנוגע לעצם הפרת זכות היוצרים והזכות המוסרית, כמו גם היקף ההפרה. צוין, כי בניגוד לטענתה של שונייה לפיה חיבורים בין גוף האדם לחישובים נומרולוגיים, כמו גם אלמנטים נוספים מהרצאותיו של רון, אינם מהווים חידוש עצמאי - היא לא הצביעה על מקור כלשהו שממנו הועתקו חומרי הלימוד שלו.
יתרה מזאת, נקבע, מבחן היצירתיות אינו דורש שהיצירה תהיה חדשנית ביחס ליצירות קודמות, ודי בכך שרון ערך וסידר את התכנים מחדש. בהקשר זה, בניגוד לנטען, אין רלוונטיות לשאלה האם "השיטה" העומדת בבסיס הרצאותיו היא מקורית, וכן אין רלוונטיות לכך שהוא לא הציג בפני בית המשפט את הספר שעל כתיבתו שקד, שכן "היצירה" שהזכויות בה הופרו, על פי הנטען בכתב התביעה המתוקן, היא הרצאותיו ולא ספר שכתב או שיטה שכביכול פיתח.
עוד נקבע כי מתקיימת גם דרישת הקיבוע המנויה בסעיף 4(א)(1) לחוק זכויות יוצרים לצורך הכרה ביצירה כמוגנת. בעניין זה, צוין כי מחברותיהם של שלושה תלמידים שנכחו בהרצאות מהוות תיעוד נאמן לתוכן ההרצאות ולכן די בהן כדי למלא אחר דרישת הקיבוע. על כן נקבע כי יש לדחות את ערעורה של שונייה.
משנקבע כי ספריה של שונייה כללו חלקים המועתקים מהרצאותיו של רון, קבע השופט כי פרסומם ומכירתם על ידי אסטרולוג מהווה הפרה של זכות היוצרים והזכות המוסרית. יחד עם זאת נקבע כי מאחר שהרצאותיו של רון הועלו על הכתב רק במסגרת מחברות התלמידים, שלא פורסמו, לא הייתה לאסטרולוג כל דרך ממשית לדעת על תוכנן וממילא גם לא הייתה לה דרך לדעת האם הועתקו קטעים מתוכן לתוך ספריה של שונייה. לפיכך, אין לקבל את קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה אסטרולוג לא פעלה כראוי כאשר לא בדקה הפרה אפשרית של זכות יוצרים בספרה של שונייה. לדעת אלרון, גם לו הייתה אסטרולוג בודקת בדיקה מעמיקה בכל הספרים והפרסומים שיצאו לאור בתחום זה, כפי שאכן נטען שעשתה, סביר להניח שלא הייתה מוצאת אזכור להרצאותיו של רון, שלא פורסמו בכתובים.
לסיום ציין אלרון כי במקרה החריג של יצירה שזכתה להגנת זכות יוצרים אך לא פורסמה בדרך שניתן יהיה לאתרה גם על ידי חיפוש מדוקדק, וכאשר בעל הזכות לא הציג בפני המפר ראיה על ההפרה הנטענת, ראוי להחיל על המפר העקיף את הגנת המפר התמים הקבועה בחוק. זאת, שכן נסיבות המקרה עונות על התנאי הקבוע בסעיף 58 לחוק, לפיו "המפר לא ידע ולא היה עליו לדעת, במועד ההפרה, כי קיימת זכות יוצרים ביצירה". משכך, על פי הוראות הסעיף, אין לחייב את אסטרולוג בתשלום פיצויים עקב ההפרה.
קביעה זו, לדעת אלרון, מחייבת התערבות בגובה הפיצויים שנפסקו לזכותו של רון בבית המשפט המחוזי ולהפחיתם ל- 45 אלף שקל. סכום ההוצאות שנפסקו לזכותו של רון, בסך 25,000 שקל, ישאר על כנו, בתוספת 15 אלף שקל עבור ההוצאות בהליך הערעור בסך 15 אלף שקל. כמו כן יישא רון בהוצאותיה של אסטרולוג בסך 15,000 שקל.
