חדשות

בית משפט השלום בהרצליה פסק פיצוי של 20,000 שקל לרב אמנון יצחק, בגין שורת סרטוני נאצה בוטים שהעלו ליוטיוב שניים מתלמידיו לשעבר. במסגרת הסרטונים כינו השניים את יצחק "עזר של השטן", "גנב", "מנכ"ל של ה-SS" ועוד. ביהמ"ש: "אף אם יש בפרסומים גרעין של ביקורת לגיטימית הרי שזה נעטף במלל כה רב של השמצות פרועות וחסרות כל בסיס"

התובע, אמנון יצחק, משמש שנים ארוכות כרב קהילה וכדרשן מוכר בציבור החרדי. בין היתר, מעביר הרב יצחק הרצאות מטעם התובעת, "עמותת שופר", שהיא "ארגון להפצת יהדות". הנתבעים, א.ד ונ.ס, היו תלמידיו של התובע בעבר.

אין מחלוקת כי במהלך תקופה של כחודש וחצי בשנת 2016, פרסם הנתבע א' ביוטיוב 11 סרטונים שהוקלטו, צולמו והועלו לפרסום פומבי ופתוח לצפייה, תחת הכותרות "הרב אמנון יצחק ומעלליו" ו"הרב אמנון יצחק השקרן והרשע". עוד אין מחלוקת, כי הנתבע השני, נ', השתתף בקולו בשניים מהסרטונים.

במסגרת הפרסומים, כינה א' את הרב יצחק במגוון כינויים, בהם "שקרן", "איש מאפייה", "הג'ורה של משפחתך", "עזר של השטן", "גנב וגזלן", ועוד כהנה וכהנה. בנוסף, טען א' במסגרת הסרטונים כי אשתו של הרב מקבלת שכר של 130,000 שקל בחודש מהעמותה, וזאת על חשבון תורמים תמימים. מלבד האמור, כינה נ' את הרב בסרטונים בהם השתתף בין היתר "מנכ"ל של ה- SS", "שקרן מדופלם" ו-"פיהרר".

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

נוכח האמור, הגישו יצחק והעמותה תביעת לשון הרע נגד הנתבעים. השופט גלעד הס מבית משפט השלום בהרצליה קבע כי הביטויים שהשמיעו הנתבעים כנגד יצחק מהווים לשון הרע באופן מובהק, שכן לא מדובר בגידוף או במילים שאינן יפות גרידא. בעניין זה הבהיר השופט כי הביטויים שהשמיע א' נגד הרב יצחק אינם רק גידוף שנאמר בשעת כעס, אלא תיאור אופיו ומעשיו, ומטרתם ליחס לו תכונה רעה כגון "שקרן" או מעשי עבריינות כגון "גנב" וזאת על מנת לבזותו ולהשפילו בקרב הציבור בכלל והציבור החרדי בפרט, ולא רק לקללו.

עוד הוסיף השופט כי נכונים הדברים גם לגבי ביטויים שהשמיע נ' כנגד הרב, כגון "מנכ"ל של ה- SS" ו-"פיהרר". גם כאן אין מדובר רק בקללה, אלא בהשוואתו לבכירי הנאצים והצגה של דרך התנהגות ופעולה שלו.

עוד ציין השופט כי הצדדים מגדירים את עצמם כמשתייכים לציבור החרדי, ובמסגרת הנורמות החברתיות הידועות והמוכרות בציבור זה, הביטויים שהשמיעו הנתבעים כנגד יצחק נתפסים באופן מובהק באוזני האדם החרדי הסביר לא רק כקללה או גידוף, אלא הוצאת שם רע ממש. השופט עוד ציין כי מעדות הנתבעים עצמם עלה כי ביטויים אלו לא נאמרו רק כקללה ב'עידנא דריתחא', אלא נאמרו באופן מודע ושקול תוך שהנתבעים עומדים מאחורי דבריהם.

אשר להיקף הפרסום, דחה השופט את טענת הנתבעים כי מדובר בתפוצה קטנה וכי התכנים הורדו מרשת האינטרנט לאחר זמן קצר. צוין, כי אין מחלוקת שמדובר ב-11 פרסומים שונים אשר הופצו ברשת באמצעות אתר יוטיוב, כאשר מרגע העלאתם מדובר בהיקף פרסום נרחב אשר נגיש וזמין לכל גולש. יתרה מזאת, טבעם של סרטוני הרשת הוא היכולת להעברתם ולהפצתם תוך זמן מועט בנקל, ולפיכך אין לראות בפרסומים אלו כאילו הופצו בתפוצה קטנה. כמו כן, על אף הסרת הסרטונים מאתר השיתוף, לא הובאו ראיות מהו המועד המדויק בו הוסרו ובכל מקרה לא ניתן לשלול כי סרטונים אלו שותפו לקהל הרחב טרם הוסרו באמצעות אפליקציות שיתוף אחרות. בנסיבות אלו, נקבע, מדובר בהיקף פרסום משמעותי.

מכאן, פנה השופט לבחון את התקיימותן של הגנות החוק. אשר להגנת "אמת בפרסום", קבע השופט כי הנתבע  לא הביא כל ראיה כי השכר של אשת הרב היה גבוה מ- 33,000 שקל לחודש וממילא לא הציג כל ראיה כי השכר לו טען בפרסום, המסתכם בסך של 1,560,000 שקל בשנה, הוא שכר שקיבלה. משכך, לא עומדת לנתבעים ביחס לאלמנט זה הגנת אמת בפרסום.

אשר להגנת תום הלב, ציין השופט כי לא רק שהנתבעים לא פרסמו את הסרטונים בתום לב, אלא שאף קיימת חזקה כי עשו את הפרסומים שלא בתום לב. בעניין זה הדגיש השופט כי אין מדובר בפרסום "זהיר" או "מתון", אלא בשורה של פרסומים בוטים באופן יוצא דופן. בנוסף, אף אם הנתבעים סברו כי חובתם המוסרית והחברתית להביע את דעתם ואת ביקורתם על הרב בכלל, ועל כך כי אינו מקיים את מצוות התורה בפרט - עדיין אין זיקה של ממש בין ביקורת עניינית ומותרת שכזו לביטויים הבוטים שהשמיעו הנתבעים כנגדו, ביטויים אשר הדבר המרכזי שבהם הינו ביזוי והשפלת הרב ובני משפחתו ולא ביקורת עניינית. עוד הזכיר השופט כי הנתבעים אף השוו את הרב להיטלר ותארו אותו בתיאורי גנאי שונים וחריפים, ואף למשמע הפרסומים ברי כי הם נערכו במטרה לפגוע בו.

עוד ציין השופט כי אף אם יש בפרסומים גרעין של ביקורת לגיטימית על הרב ועל העמותה, הרי שגרעין זה נעטף במלל כה רב של השמצות פרועות וחסרות כל בסיס תוך ייחוס מעשים חמורים (כגון מרמה, גנבה וגזל), מעשים שלא הוכחו כאמת ויש בהם על מנת להוציא את הפרסומים מגדר הביקורת הלגיטימית הזכאית להגנה. בנוסף ציין השופט כי אין צורך לבחון לגבי כל פרסום ופרסום האם הוא מידתי, אלא ראוי להתייחס לתמונה כוללת העולה מהפרסומים במישור תום הלב. משכך, אף אם יש טענה עניינית כזו או אחרת, הרי זו נבלעת ברצף גדול של אמירות פוגעניות כלפי הרב, אמירות חסרות מידתיות כלשהי.

בהמשך דחה השופט את טענת הנתבעים כי מדובר ב"תביעת השתקה" נגדם, וציין כי בין אם נקלטה דוקטרינת ההשתקה במשפט הישראלי ובין אם לאו, מקרה זה אינו מהווה תביעת השתקה שכן היא לא הוגשה ב"עילה מפוקפקת כלשהי", אלא מדובר בשורה של ביטויים חריפים וקשים שנועדו לבזות ולהשפיל את הרב, כך שאין מדובר בתביעה אסטרטגית להשתיק את הנתבעים.

סיכומם של דברים – א' יפצה את הרב ב-15 אלף שקלים, ואילו נ' יפצה ב-5,000 שקלים. סך סכום הפיצוי: 20,000 שקלים, בתוספת הוצאות ושכ"ט. תביעת עמותת "שופר" – נדחתה, משנמצא כי אין בדברים שפורסמו משום לשון הרע כנגדה.

ת"א 24480-07-16

לקריאה נוספת:

הרב אמנון יצחק יפוצה ב-50 אלף שקל ע"י גולש שהכפיש אותו בפייסבוק

הרב אמנון יצחק יפוצה ע"י תלמיד לשעבר שגידף אותו ואת אשתו