חדשות

בית המשפט לענייני משפחה קיבל בקשה יזומה שהגישו גורמי הרווחה והורה להורים לחסן מיידית את בנם הפעוט בן השנה נגד מחלת הטטנוס, לאחר שזה נפצע ונכווה ברגלו. הבקשה הגיעה על רקע סירובם של ההורים למתן החיסון, חרף המלצות רופא הילדים. השופט: ככל שלא יפעלו ההורים כאמור, ניתן יהיה להסתייע בגורמי הרווחה או המשטרה

המשיבים הם בני זוג והורים לפעוט בן שנה. באחד הימים, חגגו ההורים את נישואיהם, ובבוקר שלאחר המסיבה נגרמה לקטין כוויה בדרגה 2 בכף רגלו השמאלית. מיד לאחר המקרה טופל הקטין על ידי חובש שהיה במקום, באמצעות שטיפת כף הרגל במים זורמים, קירור ומריחת משחת אלוורה.

לאחר מכן, הביאו ההורים את הקטין למרפאה, שם טופל הקטין באמצעות משחת פולידין וסילברול וכן בוצעה חבישה. בהמשך, חזרו המשיבים למרפאה, ובהמלצת הרופא פנו להמשך טיפול בקופת חולים, שם נבדק הקטין על ידי אחות שהמליצה על בדיקתו גם על ידי רופא הילדים במקום. רופא הילדים המליץ להורים לפנות לאחות משרד הבריאות לצורך בחינת האפשרות למתן חיסון נגד טטנוס עקב הפגיעה.

מאחר שלא ניתנה הסכמת ההורים למתן החיסון, דיווח הרופא על המקרה ללשכת הבריאות המחוזית, ורופאת הנפה יצרה קשר עם ההורים ושוחחה עמם. למרות האמור סירבו ההורים למתן החיסון ולכן הגיש משרד הרווחה בקשה דחופה לבית המשפט לענייני משפחה, להורות על מתן החיסון לקטין.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

לטענת המשרד, קיים הכרח במתן חיסון נוכח חשש כי פצע הכוויה ממנו סובל הקטין עלול להזדהם בחיידק הטטנוס, שנבגיו מצויים בכל מקום ועלולים להיכנס לגוף דרך פצעים מזוהמים או נזק לרקמות, כולל כוויה. לפי הנטען, החשש הוא כי החיידק יפעיל רעלן אשר גורם למחלה קשה, המתבטאת בכיווץ קשה וכואב של השרירים עד כדי סכנת מוות עקב שיתוק שרירי הנשימה. עוד נאמר כי קיים סיכוי של 18% לתמותה במקרה של מחלה כאשר החולה מקבל טיפול בבית חולים, ובהעדר טיפול מתאים הסיכון עולה עד כדי 100%.

הוריו של הקטין תיארו את המקרה החל מתחילתו, ולדברי האב ההחלטה שלא להיעתר לדרישה למתן חיסון קשורה לאופי הפצע והקרקע שהייתה במקום, וכן ההנחיות שקיבלו מהרופא במרפאה הראשונה אליה פנו.

השופט טל פפרני הזכיר בפתח הדברים את כלל היסוד לפיו בכל סוגיה בה מעורבים קטינים, על בית המשפט להביא בראש ובראשונה את טובתו של הקטין הספציפי הניצב בפניו. לגופו של עניין התייחס השופט לתיאורה של מחלת הטטנוס כפי שמופיע באתר משרד הבריאות, וכן לעמדותיהם של הרופאים השונים.

עוד ציין כי אינו מתעלם מעמדתם של ההורים ומזכותם לקבל החלטות הנוגעות לבנם הקטין, לרבות החלטות מהותיות, והסכים כי אכן מדובר בזכות חוקתית הנוגעת גם לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. בעניין זה התרשם השופט כי מדובר בזוג הורים טובים ומיטיבים אשר דואגים לבנם הקטין, ופעולותיהם, כך על פי ראות עיניהם, נועדו לטובתו ולרווחתו. עם זאת, יש לזכור כי טובתו של קטין הינו השיקול הראשון במעלה. במקרה הספציפי, שוכנע השופט כי נוכח פציעתו של הקטין, הרווח ממתן החיסון גדול משמעותית מהסיכונים הטמונים במתן החיסון, ולכן לא ניתן להשלים עם עמדת ההורים.

עוד התייחס השופט לחלוף הזמן מאז אירוע הפציעה של הקטין – 10 ימים במועד מתן ההחלטה. בעניין זה, סברה רופאת הנפה במשרד הבריאות כי כל עוד לא חלפו 21 יום ממועד האירוע, החיסון יודע לטפל במחלה גם בזמן הדגירה וקיימת חשיבות לנתינתו. אשר על כן, לא סבר השופט כי יש מקום לדחות את הבקשה רק בשל חלוף הזמן.

לקראם סיום הפנה השופט לדבריו של השופט יהורם שקד מביהמ"ש לענייני משפחה בת"א, בפסק דין שניתן לאחרונה במקרה אחר בו הורה ביהמ"ש על מתן חיסון נגד חצבת לילדה בת 12 בניגוד לרצון אביה. באותו מקרה כתב השופט שקד כי "כפי שחציית כביש בעיניים מכוסות תיחשב כפעולה בלתי אחראית בעליל, שיש בה כדי להעמיד בסיכון בלתי סביר את שלומו של האדם, כך מניעת חיסון מפני מחלה כחצבת, אף בה יש להעמיד בסיכון בלתי סביר את שלומו של הקטין. כפי שברור מהי דעתנו ביחס לחציית הכביש, כך ברורה גם דעתנו ביחס לחיסון כנגד מחלת החצבת".

אשר על כן, קיבל בית המשפט את הבקשה והורה להוריו של הקטין לפנות עמו מיידית לחדר המיון בבית החולים לצורך קבלת החיסון. ככל שלא יפעלו כאמור, ציין השופט, רשאי משרד הרווחה לבצע את כל הפעולות הדרושות, לרבות הסתייעות לשם כך בגורמי הרווחה או בגורמי משטרת ישראל. בנסיבות העניין, לא נעשה צו להוצאות.

א"פ 14284-07-19