לקוחה שנתבעה ע"י עו"ד לתשלום שכר טרחה שכרה עורכת דין להגן עליה, אולם זו לא עמדה במועדים להגשת כתב הגנה שוב ושוב עד שניתן פס"ד בהיעדר הגנה, שגם לאחריו המשיכה עוה"ד להתרשל בעמידה בחובותיה. בית משפט השלום פסק ללקוחה פיצוי של 25 אלף שקל, אולם בית המשפט המחוזי הכפיל אותו פי 11 בערעור
בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורה של לקוחה על סכום הפיצוי שנפסק לה בתביעת רשלנות מקצועית שהגישה נגד עורכת דין שטיפלה בתביעה שהוגשה נגדה ע"י עורך דין אחר. בית המשפט אישר את קביעותיה של ערכאת השלום לפיהן עורכת הדין התרשלה באי עמידה במועדים, אך קבע כי גם לו היה מוגש כתב הגנה, התביעה לא הייתה נדחית כליל. לפיכך, חויבה עורכת הדין בפיצוי של כ-298 אלף שקל, במקום 25 אלף שנפסקו לחובתה בפסק הדין המקורי.
המערערת שכרה את שירותיה של המשיבה, עורכת דין במקצועה, על מנת שתייצג אותה בהליך שבו נתבעה ע"י עו"ד אחר לתשלום שכר טרחה. עורך הדין התובע ייצג את המערערת בתביעה לביטול הסכם לרכישת דירה. במסגרת הטיפול, תיקן עוה"ד את התביעה והמיר אותה בעתירת אכיפה ותשלום פיצויים, ואף החל לנהל באופן אינטנסיבי משא ומתן לפשרה.
בשלב מסוים, הפסיקה המערערת את ייצוגו של עורך הדין והחליפה אותו במשיבה. בסופו של יום נסתיימה המחלוקת בהסכם פשרה, לפיו קיבלה המערערת את החזקה בדירה אותה רכשה בהנחה של 90,000 שקל.
משדרישותיו של עורך הדין שפוטר לתשלום יתרת שכרו לא נענו, הגיש תביעה נגד המערערת, בה ייצגה אותה המשיבה. במסגרת הסכם בין השתיים, התחייבה המערערת לשלם לעורכת הדין סך של 10,000 שקל בתוספת מע"מ. במהלך ניהול התיק הגישה עורכת הדין מספר בקשות להארכת מועד להגשת כתב הגנה אולם לא עמדה במועדים שקבע בית המשפט ולכן ניתן בסופו של יום פסק דין בהיעדר הגנה נגד המערערת, על סך של 366,759 שקל בנוסף להוצאות משפט בסך 4,582 שקל ושכ"ט עו"ד בסך 20,731 שקל.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
בהמשך, הגישה עורכת הדין בקשה לביטול פסק הדין, במסגרתה ציינה כי כתב ההגנה לא הוגש בשל מחדל שלה, היות שסברה בטעות כי היא הייתה רשאית להגיש כתב הגנה עד למועד מסוים. לאחר שהתקבלה תגובת הצד השני לבקשה, ניתנה לעורכת הדין ארכה להגשת תשובה לבקשה אך היא לא עמדה גם במועד זה.
הדיון שנקבע לבקשה לביטול פסק הדין נדחה פעמיים על פי בקשת עורכת הדין, ובסופו של דבר נקבע במסגרתו כי פסק הדין יבוטל בכפוף לשני תנאים מצטברים: הפקדת עירבון בסך 20,000 שקל ב-5 תשלומים שווים בכל עשירי לחודש ותשלום הוצאות בסך 4,000 שקל. עוד נקבע כי כתב ההגנה, שעוד לא הוגש בתיק, יוגש עד למועד מסוים. עם זאת, עורכת הדין לא עמדה גם הפעם ברוב המועדים שנקבעו ולכן הגישה המערערת תביעה נגדה לבית משפט השלום, בטענה לרשלנות מקצועית.
בית המשפט קיבל חלקית את התביעה, וקבע כי עורכת הדין התרשלה בכך שלא הגישה את כתב ההגנה בהתאם למועדים שנקבעו ובכך הביאה למתן פסק דין בהעדר הגנה נגד לקוחתה. כן נקבע כי היא התרשלה באי תשלום העירבון שנפסק לצורך ביטול פסק הדין, לא הסבירה ללקוחה על ההשלכות של אי התשלום והגישה הודעת ערעור במקום להגיש בקשת רשות ערעור.
עם זאת, מאחר שהמערערת לא הוכיחה באופן מובהק כי טענותיה היו מביאות לדחיית התביעה נגדה, נפסק כי תפוצה אך ורק בגין חיוב כפול שבו חויבה במסגרת פסק הדין בהליך הקודם. אשר על כן, חויבה עורכת הדין לשלם ללקוחה סך של 25,488 שקל וכן הוצאות בסך 2,500 שקל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין.
על כך, הגישה הלקוחה ערעור לבית המשפט המחוזי. לטענתה, שגה בית משפט השלום במסקנתו לפיה ההגנה שנמנעה ממנה נוכח כשליה של עורכת הדין לא הייתה מביאה לדחיית התביעה נגדה במלואה, שכן לעמדתה זו הייתה נדחית כולה, ולמצער, במרביתה.
גם לו הוגש כתב הגנה – התביעה לא הייתה נדחית כליל
השופטת יהודית שבח, בהסכמת השופטים שאול שוחט ויונה אטדגי, קיבלו את הערעור בחלקו. בפתח הדברים הזכירה השופטת שבח כי תביעת רשלנות מקצועית נגד עורך דין מתבררת על דרך "מה היה קורה אילו", ולכן על הטוען לרשלנות מוטל הנטל להוכיח כי אלמלא התרשלותו של עורך הדין התוצאה הייתה משתנה לטובתו.
לדעת השופטת, בית משפט השלום ניתח נכונה את התנהלות עורכת הדין וקבע את שרשרת מעשי הרשלנות הבסיסיים בהם כשלה, ובהם מחדל אי הגשת כתב הגנה כנגד כתב התביעה חרף שלוש אורכות להגשתו, אי הפקדת מלוא העירבון שנקבע בהחלטת בית המשפט, כשל בבחירת הדרך הדיונית להשיג על החלטת בית משפט השלום (הגשת ערעור בזכות במקום בקשת רשות ערעור) ועוד. "רואות עינינו רשלנות מובהקת וחד משמעית שאינה מותירה מקום לתהיות", כתבה השופטת שבח. עוד נקבע כי אין להתערב בקביעתו של בית משפט השלום אודות קיומו של קשר סיבתי בין ההתרשלות לנזק.
יחד עם זאת, סברה השופטת שבח כי מסקנת בית משפט השלום לפיה התביעה נגד המערערת הייתה צפויה להתקבל במלואה, אינה יכולה לעמוד. לשיטתה, אין די בממצא העובדתי אודות חתימת הסכם שכר טרחה בין המערערת לעורך הדין שתבע אותה, שכן היה על עורך הדין להוכיח את תוכנו. לשיטתה, הדעת נותנת שלו התבררה התביעה לגופה, הרי השילוב בין פערי הכוחות שבין הצדדים, אופי המסמך, היעדר השקיפות, וחוסר הבהירות באשר לנתון ממנו ייגזר שכר הטרחה – היו עומדים לרועץ לעורך הדין התובע. משכך, היה עליו לעתור לשכר טרחה ראוי ולתמוך עתירה חלופית זו בחוות דעת מומחה, ומשלא עשה כן – הדבר עשוי היה להביא לדחייתה כליל של תביעת שכר הטרחה שהגיש נגד המערערת.
מן העבר האחר, סברה השופטת שבח, יש ליתן את הדעת לנתונים נוספים המלמדים כי גם לו הוגש כתב הגנה ע"י המשיבה, ולו הייתה מנוהלת פרשת ההגנה במיומנות הסבירה הנדרשת, המערערת לא הייתה מצליחה להדוף את התביעה כולה, שהייתה מתקבלת באופן חלקי. כך, הזכירה השופטת, עורך הדין השיג למערערת את טובת ההנאה בדמות הנחה של 90,000 שקל במחיר הדירה, ולפחות עבורה מגיע לו שכר טרחה.
כמו כן, עורך הדין השיג עבורה טובת הנאה נוספת, משגרם לכך שהרשויות יסדירו את הבעייתיות שבהיתר הבניה שניתן לבניין בו נכללה הדירה שרכשה. עוד צוין, כי משמדובר בניתוח תיאורטי המבוסס על השערות והנחות, אין לשלול כי עורך הדין היה מגיש בשלב הבאת הראיות חוות דעת מומחה גם לעניין גובה שכר הטרחה ואף חוות דעת שמאית לעניין ערך הדירה. זאת ועוד, המערערת הייתה הגורם המיטבי למניעת הנזק, שכן לולא נהגה כלפי עורך הדין בכפיות טובה והתעלמה כליל מדרישתו לתשלום שכר טרחה ואף מדרישתו להחזר הוצאות שהוציא עבורה בפועל - הדעת נותנת שהדברים לא היו מגיעים עד הלום.
עוד קבעה השופטת כי המשיבה אינה אחראית, לפי מבחן הצפיות, לנזק הנוסף שנגרם למערערת המתבטא בתשלומים הנוספים ששלמה לעורך הדין במסגרת תיק ההוצאה לפועל שפתח נגדה, משלא שילמה לו את החוב הפסוק. מנגד, היא אחראית כלפיה רק ביחס לאותו החלק של הסכום בו חויבה ושלא הייתה מחויבת בו לו הוגש כתב הגנה והתביעה הייתה מבוררת לגופה.
מכל האמור לעיל, הסיקה השופטת שבח כי גם לו הוגש כתב הגנה ולו בוררה תביעת שכר הטרחה נגד המערערת לגופה, זו לא הייתה נדחית כליל ובית המשפט היה פוסק לזכותו סך נוסף של 12,000 שקל בגין ההנחה שהשיג במחיר הדירה, החזר הוצאות בסך 8,000 שקל, ואולי אף שכר טרחה נוסף בגין הוודאות במסירת הדירה כשהיא נקיה מבעיית חוקיות. בהקשר זה, נקבע, הסכום המקסימלי שניתן להעלות על הדעת הוא הנגזרת האחוזית מסכום ההפרש שבין המחיר החוזי לבין ערך הדירה שהתקבלה בפועל, קרי: 58,000 שקל, בתוספת הוצאות המשפט ושכר הטרחה כפי שנפסקו בפועל, ובסך הכל 103,313 שקל. את הסכום הנותר, 288,579 שקל, יש לייחס לרשלנותה של עורכת הדין, לו יש להוסיף גם את הסך של 10,000 שקל ששולם לה ע"י המערערת על חשבון שכר טרחתה.
אשר על כן, הערעור התקבל בחלקו. עורכת הדין תפצה את המערערת בסכום של 298,579 שקל, בתוספת שכר טרחת עו"ד בשתי הערכאות בסך 40,000 שקל. המערערת יוצגה בהליך ע"י עו"ד אורי שורר. המשיבה ייצגה את עצמה.
