חדשות

בית משפט השלום בת"א דחה את תביעתו של אבנר הררי לפיצוי מהמדינה, בעקבות זיכויו מאשמת רצח ליאון אזולאי ז"ל, שנרצח בשנת 2000. ביהמ"ש קבע כי החלטת הפרקליטות להגיש כתב אישום נגד הררי הייתה מצויה במתחם הסבירות, ומשכך אין בהגשת כתב האישום ובניהול המשפט התרשלות של המדינה

בחודש מאי 2000 נרצח בלוד ליאון אזולאי ז"ל, לאחר ששני מתנקשים רכובים על אופנוע רדפו אחר הרכב בו נהג וירו בו. בעקבות האירוע, הקימה המשטרה מחסומים באיזור, שבאחד מהם נעצר התובע, אבנר הררי, שהיה רכוב על אופנוע אדום, נסע לאט ו"זיגזג" בין המכוניות. השוטרים רצו לעברו, שניים מהם אחזו באקדחיהם וקראו לו "עצור, משטרה". כאשר ניסה להתחמק, ירה אחד השוטרים ירייה אחת באוויר. התובע התהפך ולאחר מאבק קצר, הושכב, נאזק מאחור והובל לתחנה.

הררי נעצר כחשוד ברצח אך שוחרר כעבור מספר שבועות. שנה וחצי לאחר מכן, הוגש נגדו כתב אישום שייחס לו את הרצח. בשנת 2008 זוכה הררי מהאשמה, לאחר שבית המשפט קיבל את טענתו כי אין להשיב לאשמה וקבע כי לא נמצאו ראיות מספקות הקושרות אותו לרצח.

לאחר זיכויו, הגיש הררי לביהמ"ש המחוזי בקשה לשיפוי ופיצוי לפי סעיף 80(א) לחוק העונשין. הפרקליטות הודיעה כי המדינה מוכנה לשלם פיצויים עקב הזיכוי על פי הדין, אך לא את התוספת שהתבקשה על ידי הררי, וכן הבהירה כי אין בכך כדי להוות הסכמה כי כתב האישום הוגש ללא יסוד, הן בשל ההחלטה שקבעה כי יש תשתית בבקשה למעצר עד תום ההליכים והן כיוון שהזיכוי בא לעולם בשל שינוי במצב הראייתי לאחר הגשת כתב האישום, בשל פטירת המדובב שנכח בתאו של הררי בזמן המעצר. לאחר דין ודברים התפשרו הצדדים על הפיצוי לו זכאי מי שזוכה מן הדין, ללא שהתקבלה טענת הררי על כי ההליך נוהל שלא כדין וכתב האישום הוגש שלא בצדק.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

בעקבות האמור, הגיש הררי תביעה נזיקית במסגרתה טען כי המשטרה והפרקליטות התנהלו ברשלנות באופן זדוני ומגמתי וכתב האישום נגדו הוגש על אף היעדר ראיות לכאורה המקימות סיכוי סביר להרשעה וכי נוהל נגדו הליך סרק משך 6.5 שנים ע"י הפרקליטות.

השופטת הבכירה יעל הניג קבעה כי החלטת הפרקליטות להגיש כתב אישום נגד הררי הייתה מצויה במתחם הסבירות, ומשכך אין בהגשת כתב האישום ובניהול המשפט התרשלות של המדינה. בנוסף קבעה כי הסכמת המדינה על סכום התשלום להשבת עלויות על פי הדין למי שזוכה בהליך הפלילי, אינה מהווה הודאת בעל דין ובפרט כאשר המחלוקת על עילת "לא היה יסוד להאשמה" נותרה בעינה.

עוד קבעה השופטת כי לעניין הנזק לא יכול הררי לטעון להפסדי השתכרות בהיותו מנהל קריירה עבריינית זה עשרות שנים, וכי לא עלה בידו להוכיח כושר השתכרות, גובה השתכרות והפסד כלשהו. באשר לרשלנות, סברה השופטת כי גם לו היה נקבע שהייתה רשלנות – היא אינה מצדיקה פיצוי עונשי.

בכל הנוגע לרכיב של "אובדן חירות", קבעה השופטת כי ימי החקירה בהם שהה הררי מאחורי סורג ובריח קוזזו מ-8 חודשי מאסר שנגזרו עליו לאחר שהורשע בשיבוש הליכי משפט ועבירות נוספות, ומשראה "להשתמש" בימים אלו ע"מ להפחית שלילת חירות אחרת – אין מקום לפיצוי נוסף. לעניין הוצאות ההגנה סבר ביהמ"ש כי התשלום עבור שכר טרחת עוה"ד לא הוכח כראוי וכן לא הוכח שהוצאות הגנה עבור צילומים לא נכללו בפיצוי אשר שולם במסגרת ההליך הפלילי.

בנוסף ביהמ"ש ציין כי: "החלטה על נקיטת הליכים פליליים אינה מבטיחה הרשעה בדין, וממילא זיכוי כשלעצמו אינו הופך את ההחלטה להעמיד לדין להחלטה רשלנית. על הפרקליטות לקבל החלטה אם בנסיבות העניין סביר וראוי להעמיד את פלוני לדין, בהתחשב בטיב הראיות הקיימות והעניין הציבורי שבהעמדה לדין. עליה לבחון את עצמה תוך כדי ההליך, ככל שמתבררות עובדות חדשות, אם ראוי להמשיך בהליך הפלילי, אם לאו; אך לעתים רבות מצויות שתי האפשרויות בתוך מתחם הסבירות של שיקולי הפרקליטות, ואין להסיק בהכרח מכך שהחלטה להעמיד לדין התבררה למפרע כבלתי נכונה, שהפרקליטות הפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה".

התביעה נדחתה. הררי חויב לשלם למדינה שכר טרחת עו"ד בסך 12,000 שקל. התיק נוהל על ידי עו"ד אריאל אררט מפרקליטות מחוז תל אביב (אזרחי). הררי יוצג בהליך ע"י עו"ד שי אדרי.

ת"א 43835-03-11