בעתירה שהגיש טוען פרופ' מוחמד ותד, דיקאן הפקולטה למשפטים במכללת צפת, כי חוק יסוד הכנסת וחוק יסוד הממשלה קובעים רשימה סגורה של מקרים המצדיקים את פיזור הכנסת, וכי לפי זאת היה על נשיא המדינה להטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על ח"כ אחר: "חקיקת החוק לפיזור הכנסת היא בגדר עקיפה אסורה של סמכויותיו החוקתיות של נשיא המדינה"
דיקאן בית הספר למשפטים במכללת צפת, פרופ' מוחמד ותד, הגיש אתמול (ב') עתירה לבג"ץ, לביטול החוק לפיזור הכנסת בטענה שאינו חוקתי, וחיובו של ראש הממשלה נתניהו להחזיר את המנדט לנשיא, על מנת שיטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על ח"כ אחר.
במסגרת העתירה טוען פרופ' ותד, המייצג את עצמו, כי חוק יסוד הכנסת אינו מעניק לה סמכות שיורית להתפזר אלא מתווה אך ורק את אופן פיזורה, בחוק אשר התקבל ברוב של 61 חברי כנסת, במקרים בהם מתקיימות העילות והנסיבות לפיזור. בעניין זה טוען פרופ' ותד כי המקרים בהם ניתן לפזר את הכנסת קבועים מפורשות בחוק-יסוד הכנסת ובחוק-יסוד הממשלה, כאשר מדובר ברשימה סגורה שאין להוסיף עליה שלא באמצעות חקיקת יסוד.
לדבריו, בין המקרים המפורטים בחקיקת היסוד כמצדיקים פיזור הכנסת ניתן למצוא, למשל, מקרה בו לא נתקבל חוק התקציב בתוך שלושה חודשים מיום תחילתה של שנת הכספים, כאשר נוכח ראש הממשלה כי קיים בכנסת רוב המתנגד לממשלה ושעקב כך נמנעת אפשרות לפעולה תקינה של הממשלה, או כאשר לא ניתן להרכיב ממשלה על-ידי מי שקיבל את המנדט לכך מאת נשיא המדינה.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
אשר למקרה הספציפי בו לא עלה בידי המועמד שנבחר להרכיב ממשלה, טוען פרופ' ותד כי סעיף 9(א) לחוק-יסוד הממשלה קובע כי מקום בו עברה התקופה להקמת הממשלה וחבר הכנסת לא הודיע לנשיא על הרכבתה, יטיל הנשיא את התפקיד להרכיב ממשלה על חבר אחר של הכנסת שהודיע לנשיא שהוא מוכן לקבל את התפקיד, או יודיע ליושב ראש הכנסת שאינו רואה אפשרות להגיע להרכבת ממשלה. מעבר לכך, אפילו הטיל הנשיא את מלאכת הרכבת הממשלה על חבר כנסת אחר, ואפילו זה לא הצליח להרכיב ממשלה כאמור, עדיין רשאים רוב חברי הכנסת, לפי סעיף 10 לאותו חוק-יסוד, לבקש מהנשיא להטיל את התפקיד על חבר כנסת פלוני שהסכים לכך בכתב.
לדברי פרופ' ותד בעתירה, מכל האמור נובע כי רק לאחר מיצוי כל החלופות האמורות יראו את הכנסת כאילו החליטה על התפזרותה לפני תום תקופת כהונתה, והבחירות תתקיימנה לפי הוראות החוק. כפועל יוצא, לשיטתו, חקיקת החוק לפיזור הכנסת בנסיבות המקרה היא בגדר עקיפה אסורה של סמכויותיו החוקתיות של נשיא המדינה, שלדברי ותד היא סמכות חובה, וכי בהיעדר התקיימות הנסיבות והעילות המסמיכות אות הכנסת להתפזר - אין בסמכותה להתפזר מיוזמתה, אפילו לא על-ידי קבלת חוק ברוב של 120 חברי כנסת.
יתרה מכך, טוען ותד, הדבר מהווה ניצול לרעה של "היעדר הפרדת הרשויות המתקיים בישראל בין הרשות המחוקקת לבין הרשות המבצעת". בהתאם, לפי דבריו, הכנסת לא הייתה רשאית לחוקק את חוק הפיזור עובר למיצוי סמכויותיו של הנשיא, בין היתר, להטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על חבר כנסת אחר. משכך, סבור פרופ' ותד כי החוק לפיזור הכנסת "נחקק בהיעדר סמכות ותוך הפרה בוטה של נורמות חוקתיות שלפי חוק-יסוד: הממשלה" ומשכך דינו בטלות.
