שלח לחבר
דף הבית > חדשות משפטיות > ביה"ד: ביטוח לאומי שם מקלות בגלגלי שיקומה של מבוטחת הלוקה בנפשה

חדשות

ביה"ד: ביטוח לאומי שם מקלות בגלגלי שיקומה של מבוטחת הלוקה בנפשה, צילום: istock
ביה"ד: ביטוח לאומי שם מקלות בגלגלי שיקומה של מבוטחת הלוקה בנפשה
30/05/2019, עו"ד לילך דניאל

בית הדין האזורי לעבודה בת"א קיבל את תביעתה של מבוטחת הסובלת מתסמונת דו-קוטבית וחייב את הביטוח הלאומי לממן לה לימודים כחלק מתכנית שיקום. ביה"ד קבע כי ההחלטה בעניינה הייתה שגויה ומתח ביקורת על המל"ל, שראה בתובעת "יריבה משפטית" ולא מבוטחת שעליו לדאוג לה

התובעת, בתחילת שנות ה-30 לחייה, סובלת מאז נעוריה מהפרעה פסיכואפקטיבית – תסמונת דו-קוטבית בגינה היא מטופלת בלשכת הבריאות האזורית של מקום מגוריה. בנוסף, התובעת הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כבעלת נכות אי כושר בשיעור של 75% ונכות רפואית בשיעור 52%.

במהלך השנים, סיימה התובעת קורס הדרכה במכון וינגייט והחלה ללמוד נטורופתיה. במקביל, התובעת נתמכת נפשית וכלכלית ונעזרת בהוריה. בשנת 2014, הגישה התובעת תביעה למל"ל למתן שיקום מקצועי, וזו אושרה תוך שהובהר כי מדובר באישור עקרוני. לפי הודעת המל"ל, גיבוש ואישור תכנית השיקום המתאימה לתובעת היה אמור להיעשות במשותף עמה, על פי מצבה הרפואי, כישוריה ושאיפותיה המקצועיות. עוד נכתב כי תוקף אישור זה הוא לשנה אחת בלבד ובמידה ובמהלך שנה זו לא תהיה בקשר עם מחלקת השיקום, יהיה עליה להגיש תביעה חדשה וזכאותה תיבחן מחדש.

בעקבות האמור, ביקשה התובעת ביקשה להכיר בזכאותה לשיקום מקצועי, לרבות מימון לימודי הנטורופתיה, אולם המל"ל דחה את התביעה. על כן, הגישה התובעת תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בת"א. לטענתה, המציאה את כל המסמכים למוסד, לרבות רשימת ציונים, דוחות נוכחות, תכנית  לימודים וקבלות, ועל פי חוות דעתו של מנהל המרפאה בה היא מטופלת, השגת זהות מקצועית ועבודה יציבה תתרום לייצובה ושיקומה. עוד נטען כי ריבוי מקומות העבודה של התובעת היה בהיותה שכירה וניסיון להסתיר את מצבה הנפשי, וכי המוסד לא הציע לה כל עבודה או עיסוק ולא יידע אותה כי נחוץ אישור המשרד הראשי ללימודי נטורופתיה.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

הביטוח הלאומי, מנגד, טען כי התובעת סירבה להשתתף במרכז אבחון על מנת לבחון את התאמתה לעבודה, וכי פקידת השיקום פעלה במסגרת סמכותה בדין, בחנה את הבקשה ולאחר שהפעילה שיקול דעתה, החליטה לדחות את התביעה. בנוסף נטען בין היתר כי התובעת עבדה בעשרות מקומות עבודה בתקופה של כמה שנים וקיימת לה בעיה של התמדה על פני זמן. כמו כן, התובעת לא סיימה את לימודיה ותביעתה נסובה על אישור מימון לקורסים בודדים שאינם מקנים הסמכה כנטורופתית.

השופטת אריאלה גילצר-כץ קיבלה את התביעה וקבעה כי תפקידנו כחברה הוא לעשות כל שביכולתנו על מנת לשלב נכים בשוק העבודה. בעניין זה, נקבע בפסיקה כי שילובם בשוק העבודה משמעו שילובם בכל חיי היום-יום, ולשם כך נועד השיקום המקצועי. עוד נפסק כי תכלית השיקום המקצועי היא לאפשר לנכה לעסוק בעבודה ההולמת את כישוריו, ולאו דווקא להכשירו לעבודה האופטימלית בשים לב לכישוריו, וכי השיקום המקצועי לא נועד להבטיח לנכה "שיקום כלכלי" ואינו הבטחת "פרנסה" בדרך כלשהי.

לגופו של עניין התרשמה השופטת כי המל"ל רואה בתובעת "יריבה משפטית" ולא מבוטחת שעליו לדאוג לה, וכך נהג בסיכומיו, לרבות טרוניתו כי היא לא התייצבה להיחקר על עדותה ועל מעורבותו של אביה. "האם הנתבע איננו יודע שהתובעת היא נכה בתחום הנפש ושהתובעת צריכה את עזרתו והגנתו של אביה?", תמהה השופטת.

עוד הפנתה לדבריו של המל"ל בסיכומיו, לפיהם לא ניתן להתעלם מכך שהמסקנה שהלימודים בגינם מבקשת התובעת מימון אינם מספיק חשובים עבורה על מנת שהיא תופיע בדיון, וכי "התנהלות זו מתיישבת עם התנהגותה של התובעת שהחליטה בעצת אביה להפסיק את האבחון על דעת עצמה למרות שלפי דברי אביה היא היתה מסוגלת פיזית ונפשית להתמיד באבחון". עוד ציין המל"ל כי "לחילופין התובעת אינה בעלת יכולת להופיע לדיון", וכי הדבר מעיד על יכולתה לנהל עסק עצמאי על כל המשמעויות והחובות הכרוכות בכך. "לקרוא ולא להאמין שהנתבע כמוסד סוציאלי כותב דברים אלו", כתבה השופטת.

אשר לטענה כי התובעת ביקשה לפרוש את לימודיה על פני 6 שנים במקום 4 שנים, מה שמעיד לטענת המל"ל על קושי לעמוד בנטל ובלימודים, תהתה השופטת מדוע הוא סבור שבכך יש לתמוך בטענתו כי לא היה מקום לאשר את תכנית הלימודים. לדבריה, ההיפך הוא הנכון, שכן על הנתבע לבוא לקראת מבוטחים המבקשים לעבוד ולהתפתח.

עוד התייחסה השופטת לטענה אודות מקומות העבודה הרבים של התובעת. לדבריה, אכן לתובעת קשה להתמיד במקומות עבודה בהם עבדה, אולם זה איננו מפתיע נוכח מצבה הבריאותי. בעניין זה, סברה השופטת כי המל"ל בחן את התובעת בעיניים של מבוטח בריא בנפשו אולם למרבה הצער אין זה כך. "הנתבע לא רק שלא הציע לתובעת תכנית שיקום אלא שהנתבע, חלף עידודה של התובעת, שם מקלות בגלגלי שיקומה של התובעת", נכתב.

בכל הנוגע להחלטת פקידת השיקום, ציינה השופטת כי על פי התקנות הרלוונטיות, פקיד השיקום הוא המוסמך לאשר את התכנית לאחר התייעצות עם רופא, אולם נראה שזה לא נעשה במקרה דנן. הודגש, כי החלטת פקיד השיקום היא החלטה מנהלית שתיבחן על פי כללי הביקורת השיפוטית ועל פי מבחן הסבירות. במובן זה, נקבע, ההחלטה של המל"ל איננה סבירה, שכן הוא פעל להחליף את פקידת השיקום, אולם לא בכך היה צורך אלא גם בנכונות לבוא לקראת מבוטחים שכאלו.

אשר על כן, קבעה השופטת כי החלטת המל"ל הייתה שגויה ודינה להתבטל. נוכח התנהלות המל"ל, סברה השופטת כי אין טעם להחזיר את עניינה של התובעת לפקידת השיקום ובכך לגרום לה עינוי דין נוסף, אלא מן הדין ומן הצדק לאשר לה את תביעתה. כפועל יוצא, חויב המל"ל לממן לתובעת את לימודי הנטורופתיה בסך כולל של 53,390 שקל. כן יממן את ההוצאות הנלוות, כגון רכישת מחשב, חומרי לימוד, ספרות, והחזר נסיעות כנגד קבלות שתציג התובעת. בנוסף, ישלם המל"ל לתובעת שכ"ט עו"ד בסך 7,500 שקל והוצאות משפט בסך 1,000 שקלים. התובעת יוצגה בהליך ע"י עו"ד שמואל אראלי. המל"ל יוצגה ע"י עו"ד שירלי ברדוגו.

ב"ל 5071-05-16

הרשמה לניוזלטר
באפשרותכם להירשם לניוזלטר תקדין ולהתעדכן באופן יומי בחדשות המשפטיות החמות ביותר, בתקצירי פסקי הדין החשובים ביותר שניתנו לאחרונה, בעידכוני החקיקה ובעוד מידע חשוב. כל שעליכם לעשות הוא להקליד את כתובת הדוא"ל שלכם ותקבלו את הניוזלטר לתיבת הדואר שלכם.
הרשם עכשיו
תקדין
/HashavimCmsFiles/images/banners/banner-commit2022.jpg
17 | S:247
קומיט וכל טופס במתנה