חדשות

בית משפט השלום בת"א קיבל את תביעתו של עו"ד נגד דיירת במגדל ה"סיטי טאוור" ברמת גן, שפרסמה נגדו הודעות מכפישות בקבוצת הוואטסאפ של דיירי הבניין, על רקע סכסוך בינה לבין דיירת נוספת אותה ייצג. בהודעות, ייחסה הדיירת לעוה"ד איומים באלימות פיזית. נוסף לפיצוי, בסך 8,500 שקל, חייב השופט את הנתבעת לפרסם התנצלות גם בקבוצה

התובע עו"ד במקצועו, ייצג לקוחה במספר עניינים, ובין היתר בקשר עם שלוש דירותיה במגדל ה"סיטי טאוור" ברמת-גן. הנתבעת היא בעלת זכויות בדירה בבניין, ומי שכיהנה מספר שנים כחברת נציגות הדיירים. הנתבעת הייתה אף מי שניהלה את קבוצת הוואטסאפ של דיירי הבניין.

בין הנתבעת והנציגות לבין לקוחתו של התובע התגלעו סכסוכים, שבעקבותיהם אף נוהלו הליכים לפני המפקחת על המקרקעין. במסגרת סכסוכים אלו נערכה התכתבות ענפה בין התובע כב"כ של לקוחתו, לבין הנתבעת כחברה בנציגות. בין היתר, פרסמה הנתבעת שני פרסומים בקבוצת הוואטסאפ של הבניין, בהם כתבה כי התובע מאיים ומזהיר מפני שימוש באלימות פיזית. לפיכך, טען כי פרסומים אלו מהווים הוצאת דיבה נגדו.

פרסומים אלו נשלחו בעקבות התכתבות שנערכה בין הצדדים בדואר האלקטרוני יומיים קודם לפרסום הראשון. בסופה של הודעת דוא"ל ששלח התובע, בשם מרשתו, לנתבעת, העלה התובע חשש מפני פגיעה אפשרית במרשתו מצד דיירי הבניין. מההתכתבות הזו ברור, שהתובע הזהיר את הנתבעת כי הוא חושש שההסתה שלה כלפי מרשתו והתנהלותם של דיירים אחרים כלפי מרשתו עלולה להגיע לכדי הפעלת אלימות כלפי מרשתו.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

לאחר פרסום ההודעה השנייה, שלח התובע לנתבעת הודעת דוא"ל בה דרש ממנה לתקן הפרסום המהווה לשון הרע כלפיו. הנתבעת לא נענתה לדרישתו של התובע וחלף זאת שלחה לו הודעת דוא"ל בה העלתה טענות כלפיו ובהמשך פרסמה בקבוצה צילומי מסך של ההתכתבות בינה לבין התובע ולצדם הוסיפה פניה ללקוחתו לפיה עורך הדין שלה מטריד אותה במאות הודעות של "דרישות הזויות" ואיומי תביעות.

על בסיס האמור, הגיש התובע תביעת לשון הרע נגד הנתבעת. הנתבעת מצדה, טענה כי שמו של התובע לא הוזכר בפרסומים, כי פרשנותה לפרסומים אינה כי ייחסה לתובע איום באלימות, אלא שהיא תהתה לאיזו אלימות מתכוון התובע. עוד טענה כי יש לבחון הפרסומים בהקשרם הכולל כחלק מהתכתבות ענפה בין הצדדים וכחלק מסכסוך מתמשך בינה לבין לקוחתו של התובע. לטענתה, האחרונה נמנעת מלשלם את חלקה לנציגות הבניין והתובע הטריד אותה באינספור הודעות לרבות בסופי שבוע וחגים, תוך שימוש בלשון בוטה.

במהלך ניהול התיק, פרסמה הנתבעת הודעות הבהרה והתנצלות לכל דיירי הבניין, בהן הבהירה כי התובע לא איים עליה באלימות פיזית והיא מתנצלת על ביטוי זה.

השופט אודי הקר קבע כי הודעות הוואטסאפ שפרסמה הנתבעת בקבוצת דיירי הבניין בוודאי מהוות "פרסום" והן עולות בגדר "לשון הרע" כהגדרתו בחוק. לדברי השופט, בפרסומיה ייחסה הנתבעת לתובע, עו"ד במקצועו, איומים באלימות, המהווים עבירה פלילית, שעה שאיומים כאלו לא היו. הנתבעת אף הודתה בכך שהתובע לא איים באלימות מצדו אך נמנעה מלתקן הפרסום. בעניין זה ציין השופט כי האשמת שווא של אדם באיום באלימות, היא ודאי בגדר לשון הרע, שכן יש בפרסום זה כדי לבזות ולהשפיל את התובע ואף לפגוע במשלח ידו ובעיסוקו, כעורך דין.

אשר לטענת הנתבעת כי שמו של התובע אינו מופיע בפרסומים, קבע השופט כי זו אומנם נכונה, אך אין בה להועיל לה. זאת, שכן הנתבעת מודה כי חברי הנציגות ידעו כי התובע הוא "עורך הדין" אליו היא מתכוונת בפרסומים וגם התובע העיד כי דיירים נוספים החברים בקבוצת הוואטסאפ הכירו אותו וידעו כי הוא מייצג את מרשתו. מכל מקום, בפרסומים אחרים בקבוצת הוואטסאפ ציינה הנתבעת את שמו של התובע כעורך דינה של מרשתו, כך שמי שנחשף לפרסומים יכול היה לדעת למי כיוונה הנתבעת בפרסומיה.

עוד נדחתה הטענה כי הנתבעת לא הבינה את הודעת התובע כי מרשתו חשה מאוימת וכי הוא חושש מאלימות פיזית כלפיה, ונקבע כי לא ניתן להבין מהודעה זו כי התובע מאיים בעצמו לנקוט באלימות. זאת ועוד, הפרסומים אף נעשו לאחר שהתובע פנה לנתבעת והבהיר לה כי בהודעה זו התכוון לכך שהוא חושש מאלימות שתופנה כלפי מרשתו, מה גם שטענת הנתבעת מתייתרת נוכח הודעת ההבהרה והודעת ההתנצלות ששלחה.

השופט הוסיף כי גם התייחסותה של הנתבעת לרקע ולהקשר של הפרסומים אינה יכולה לסייע לה לעניין הקביעה האם פרסומיה מהווים לשון הרע, שכן גם אם בינה לבין מרשתו של התובע היה קיים סכסוך מתמשך, גם אם בין הצדדים הוחלפו מכתבים רבים בהם נקטו הצדדים בשפה קשה האחד נגד השני וגם אם חשה כי התובע הטריד אותה בפניות חוזרות ונשנות, אין בכך להתיר לנתבעת לפרסם פרסומים שאינם נכונים אודות התובע.

בהמשך, התייחס השופט לתחולתן של הגנות החוק על הפרסום, וקבע כי הפרסומים מהם עולה כי התובע איים באלימות בוודאי אינם יכולים להיחשב כפרסומי אמת, ולכן הנתבעת אינה חוסה תחת הגנת "אמת בפרסום". אשר להגנת תום הלב, לא מצא השופט כי היחסים שבין הנתבעת לכל חברי הקבוצה הטילו עליה "חובה חוקית, מוסרית או חברתית" לפרסם את הפרסומים לכל חברי הקבוצה, לבטח לא כשמדובר בפרסומים שאינם נכונים. בנוסף, תוכנם של הפרסומים לא היה סביר ביחס לחובת הפרסום הנטענת (ככל שהיא קיימת).

בנוסף, קבע השופט כי הפרסום לא נעשה לשם "הגנה על עניין אישי כשר". לשיטתו, גם אם היה מקבל את טענת הנתבעת כי היה לה עניין אישי כשר בפרסומים נגד מרשתו של התובע וודאי שלא היה לה עניין בפרסומים שאינם אמת כלפי בא כוחה (התובע). בנוסף, גם אם היה בידי הנתבעת, כחברת הנציגות, לפרסם פרסומים אינפורמטיביים ונכונים על ההליכים המתנהלים בין הצדדים אין בכך להתיר לה לפרסם פרסומים שאינם נכונים על התובע שאינם נדרשים לעניין. זאת ועוד, היות והפרסום לא היה אמת וכי הנתבעת לא האמינה באמיתותו, ממילא קמה החזקה לפיה הפרסום נעשה שלא בתום לב, מה גם שהנתבעת לא נקטה לפני הפרסום באמצעים סבירים על מנת לבדוק אמיתות הפרסום.

בפסיקת סכום הפיצוי, התחשב השופט בהיקף הפגיעה בתובע, עוצמת ההשפלה שסבל, טיב הפרסום, היקפו, העובדה שלא נגרם לו נזק ממוני. מנגד, הגם שהפרסומים פגעו בשמו של התובע, לא סבר השופט כי חברי הקבוצה שנחשפו לפרסומים סבורים שהוא עו"ד אלים, מאיים ומטריד. זאת, בין היתר, לאור הקשרם של הדברים, שפורסמו במסגרת סכסוך בין הנתבעת והנציגות לבין מרשתו של התובע. כן התחשב השופט בכך ששני הצדדים עשו שימוש בשפה קשה זה כלפי זה, ובכך שהנתבעת בחרה שלא לפרסם הודעת הבהרה בזמן אמת ואף לא לאחר שהוגשה התביעה אלא רק לאחר זמן רב ורק עם הגשת סיכומיה.

אשר על כן, נקבע כי הנתבעת תפצה את התובע ב-8,500 שקל, בתוספת הוצאות ושכ"ט בסך כולל של 6,882 שקל. בנוסף, מאחר שהנתבעת פרסמה את התנצלותה בדוא"ל, קבע השופט כי היא תפרסם הודעת התנצלות נוספת בקבוצת הוואטסאפ של דיירי הבניין, בנוסח שקבע. הנתבעת יוצגה בהליך ע"י עו"ד ציון בהלול.

תא"מ 35328-10-17