חדשות

בית משפט השלום בת"א דחה את תביעתו של אדם שנחקר במשטרה לאחר שפרסם פוסט בפייסבוק, בו כתב כי אינו יכול לגנות פיגוע שאירע באותם ימים, בו נרצחה ילדה במיטתה. נקבע, כי כל פעולות המשטרה נעשו כדין, לרבות החיפוש שנעשה בתובע ונטילת הטלפון הנייד שלו וכרטיס הסים

התובע הוא קבלן שיפוצים בשנות החמישים לחייו, גרוש ואב לילד קטין המעיד על עצמו כנוטה לדעות "שמאליות מאד". לפי הנטען, בתחילת חודש יולי 2016 פרסם התובע פוסט בפרופיל הפייסבוק האישי שלו, בו כתב כי הוא כפרט לא יכול לגנות פיגוע שאירע באותם ימים בקריית ארבע: "אני לא יכול לגנות שחיטה של ילדה בת 14 במיטתה", כתב התובע בפוסט. "לו פעלה נגדי ונגד עמי מדינה, כפי שמדינת ישראל פועלת מול העם הפלסטיני, וודאי שהייתי אוחז באמצעים אלימים פי מאה".

לדברי התובע, ביום שבת בלילה בשעה 23:40 התדפקו שוטרים על דלת ביתה של גרושתו, דרשו שתמסור את מקום המצאו וטענו שהוא דרוש לחקירה משום שפרסם פוסט בפייסבוק המסית לרצח ראש הממשלה. כשנודע לתובע ששוטרים מחפשים אותו הוא שוחח עם הבלש שהיה בבית גרושתו, ולאחר שעה קלה הגיע לתחנת המשטרה במסובים, שם נלקח לחדר צדדי ועבר חיפוש גופני מדוקדק, לרבות הפשטה וחיפוש בפי הטבעת. בהמשך נלקחו מהתובע המסמכים שהיו ברשותו ומכשיר הטלפון הנייד שלו הכולל כרטיס נוסף, וכרטיס הרחבת זיכרון.

בהמשך, הועבר התובע לתחנת משטרת רמת גן, שם הוסבר לו לראשונה כי הוא עומד להיחקר תחת אזהרה, ואם הוא מעוניין יועמד לרשותו סניגור ציבורי. התובע ביקש להתייעץ עם עורכת הדין שלו, אך בשל השעה המאוחרת (בסביבות 2 בלילה), ובשל העובדה כי עורכת הדין מתגוררת בחיפה, לא יכלה זו להגיע לחקירה בהתרעה כה קצרה. למרות האמור, לטענתו, הדבר לא מנע מהשוטרים ברמת גן לבצע חקירה עד השעות הקטנות של הלילה, בניגוד לזכויותיו כחשוד וללא הכוונה ועזרה משפטית המגיעה לו על פי חוק. עוד טען כי לא הוסבר לו באופן מפורט על מה ולמה מחקר ולא הוצגו בפניו מסמכים מתאימים.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

לטענת התובע, עם שחרורו מהחקירה לא קיבל עותק מהמסמך עליו חתם ובו פירוט החפצים שנלקחו ממנו, לא קיבל עותק מדו"ח החקירה שנערכה ובמשך קרוב לשנה הוחזק הטלפון שלו במשטרה, למרות שבאמצעותו הוא מנהל את עסקיו ויוצר קשר עם לקוחותיו, וכל פניותיו בנושא לא נענו.

על יסוד האמור, הגיש התובע תביעה כספית נגד המשטרה בסך 250 אלף שקל, בגין הפרת חוק הגנת הפרטיות ושורת עוולות חוקתיות ונזיקיות בהן עוולת הרשלנות, השגת גבול במיטלטלין והפרת חובה חקוקה, תקיפה ונטילת מיטלטליו שלא כדין.

במשטרה מאידך, הכחישו כי התובע נחקר תוך הפרת זכויותיו כחשוד וטענו כי המשטרה פעלה כדין, בהרשאה חוקית והסמכויות המוקנות לה, על מנת לשמור על הביטחון והסדר הציבורי. לפי הנטען, לתובע ניתנה אפשרות ליצור קשר עם סנגור מטעמו והוא יצר עם באת כוחו קשר טלפוני ונועץ עמה טרם החלה החקירה, ולא נפגעו זכויותיו. עוד נטען כי לתובע הוסברו זכיותיו וכן בחשד לאיזו עבירה נחקר וכי התפוסים נתפסו בכפוף לצו שיפוטי ובהתאם לשיקול דעתם המקצועי של חוקרי משטרת ישראל.

השופטת הבכירה אושרי פרוסט-פרנקל קבעה כי מהראיות והעדויות עולה שאין חולק כי התובע פרסם פוסט באמצעות הטלפון, לאחר רצח מחריד של ילדה בת 13 במיטתה בקרית ארבע, וזאת בתקופה של גל אירועי טרור. בעקבות הפרסום התובע עוכב, נחקר, ובוצע חיפוש בהסכמתו המלאה והטלפון נתפס, בהיותו עשוי לשמש ראיה בהליך משפטי בשל העבירה.

עוד שוכנעה השופטת כי כאשר הגיע התובע לראשונה לתחנת המשטרה ניתנה לו האפשרות לשוחח עם עורכת הדין והוא ויתר על ייצוג מטעם הסנגוריה הציבורית. בעניין זה שוכנעה השופטת בנוסף כי הוקראו לו זכויותיו והחקירה הייתה כדין ללא כל חריגה מהוראות הדין וללא כל רשלנות של מי מהשוטרים.

למסקנה דומה הגיעה השופטת בכל הנוגע לחיפוש שנעשה על התובע, וציינה כי אין לקבל את טענתו כי בוצע בו חיפוש פולשני ללא הסכמתו. בעניין זה, עדות השוטר הייתה סדורה, ברורה וללא סתירות, וגם בדו"ח המשטרתי לא צוין כל חיפוש פולשני, כאשר השוטר הסביר שחיפוש פולשני מבוצע ע"י רופא ובאישור קצין. זאת ועוד, התובע חתם על דו"ח החיפוש לפיו החיפוש נעשה על גופו, בגדיו וכליו, ולא בגופו. כל הפעולות הללו, קבעה השופטת, נעשו כדין בהיות התובע חשוד בביצוע עבירה והן נעשו כדין ובסמכות.

לבסוף קבעה השופטת כי תפיסת הטלפון והחזקתו נעשו כדין עד תום ההליכים, באישור ביהמ"ש. צוין, כי התובע נחשד בעבירה פלילית, שעפ"י הודאתו בוצעה באמצעות הטלפון, ולכן הטלפון נתפס והוחזק עפ"י דין ובהתאם לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) הקובעת בין היתר כי שוטר רשאי לתפוס חפץ אם יש לו יסוד כי נעברה בו עבירה. עוד עלה כי התובע כלל לא הגיש בקשה להשבת תפוס או ערעור על החלטת ביהמ"ש להאריך את תפיסת הטלפון עד תום ההליכים, מה שהפך את החלטה ביהמ"ש לחלוטה. יתרה מכך, הטלפון היה משמש ראיה ככל שהיה מוגש נגד התובע כתב אישום ולכן שאלת תפיסת הטלפון לצורך חקירתי אינה שיקול בהחזקת הטלפון והוא הוחזק כדין ובאישור ביהמ"ש.

למעלה מן הצורך ציינה השופטת כי התובע לא הוכיח ולו בבדל של ראיה שלא ניתן היה לקבל מספק שירותי הטלפון כרטיס "סים" חדש ולהשתמש באותו מספר טלפון. זאת ועוד, התובע העיד שיש לו בפייסבוק פרופיל עסקי, בו מפורט מספר טלפון להתקשר עמו וכן דרכים נוספות ליצירת קשר, וכי היה לו גיבוי של רשימת אנשי קשר, לקוחות ויומן וכן תיעוד לכל החומר שבמכשיר הטלפון שנתפס ושל לקוחותיו. לא זו אף זו, כ- 5 שבועות לאחר תפסת הטלפון ע"י המשטרה פרסם התובע פוסט בו כתב כי "24 שעות לאחר פרסום הפוסט עוכבתי לחקירה במשטרה. לאחר שלוש דקות של התפלספות עם החוקרים. קמה הסכמה בחדר כי כולם היו פועלים כמוני אבל הנייד שלי הוחרם על ידי המשטרה. מעבר לזה קבלת' פרסום אדיר והיומן שלי מלא עד סוף פברואר 17". דהיינו, שלתובע, בניגוד לטענתו, היה קשר עם קבוצותיו בפייסבוק ויומנו עמוס בעבודה.

סיכומם של דברים – התביעה נדחתה במלואה, התובע ישלם למשטרה הוצאות ושכ"ט בסך 20 אלף שקל.