בית משפט השלום בירושלים חייב את המדינה לפצות ב-6,000 שקל שני מבקרים שהורחקו מהר הבית בעקבות חשד לביצוע תפילה במקום, וחזרתם למקום הותנתה בחתימה על התחייבות שלא לבצע פעולות מסוימות. נקבע, כי המשטרה הפרה את הנוהל שלה עצמה וגם החלטות שניתנו בע"פ ובכתב ניתנו על ידי גורם בלתי מוסמך וללא שימוע
התובעים השתתפו בפברואר 2016 בסיור מודרך בהר הבית. במהלך הביקור, עוכבו התובעים ע"י שוטרים והורדו מההר לתחנת המשטרה במקום, בעקבות חשד לביצוע תפילה בניגוד לכללי הביקור במקום. בהמשך, נאמר להם כי כתנאי לחזרתם להר, עליהם לחתום על טופס בו הם מתחייבים בין היתר לציית להנחיות הניתנות למבקרים, לא לבצע כל פעולה דתית או פולחנית בעלת סממנים חיצוניים או מופגנים, לא להתנהג בצורה פרובוקטיבית ועוד.
מאחר שסירבו לחתום על ההתחייבות נאסר על התובעים להיכנס להר, ועל כן הגישו תביעה כספית לבית משפט השלום בירושלים בה עתרו לחייב את המדינה לפצותם על הנזקים שלטענתם נגרמו להם כתוצאה מאיסור הכניסה להר.
לאחר הגשת התביעה, הגישו חלק מהתובעים עתירה לבג"צ בה טענו לאי חוקיותם של כתבי ההתחייבות וחוסר חוקיות בנוגע לאופן שבו הורחקו מההר. במהלך העתירה, נמסר לתובעים העתק מנוהל משטרתי העוסק בהגבלת גישה להר הבית. רק לאחר חשיפתו של הנוהל, שמונה חודשים לאחר ביקורם האחרון של התובעים בהר, הודיעה המדינה כי הם יכולים לבקר בהר הבית גם מבלי שיחתמו על כתב ההתחייבות.
לבג"צ הודיעה המדינה כי לא התקבלה כל "החלטה" על הרחקת העותרים מהר הבית ולכן הנוהל "אינו רלוונטי". בנוסף עדכנה המדינה את בג"צ כי לאחר התייעצות אושר נוסח מעודכן של מסמך והיא שוקדת על יישומו בשטח.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
בעקבות הודעת המדינה, עלו התובעים להר בחג הסוכות ועלייתם לא נמנעה על אף שלא חתמו על טופס ההתחייבות הראשון. במצב דברים זה עתירתם התייתרה, אולם העותרים ביקשו שייפסקו הוצאותיהם. בג"ץ נענה לבקשתם וקבע בין היתר כי על פני הדברים לא הייתה עילה חוקית למניעת העלייה להר וכי הגשת העתירה הביאה לתיקון מצב דברים זה.
במסגרת התביעה הכספית, לא חלקו התובעים על סמכותה של המשטרה לאסור תפילת יהודים בהר הבית, אולם הצדדים נחלקו בשאלת אופן הפעלת הסמכות, כמו גם למשמעות של פסיקת בג"ץ בנושא.
השופטת מרים קסלסי קבעה כי גם אם מבחינה פורמאלית דווקנית מסווגים דברי בג"צ כ"אמרת אגב", אמרת אגב של שופט בית המשפט העליון שנמנעה ממנו האפשרות לרשום אמרתו במסגרת מתן פסק דין נוכח חזרה של המדינה מסירובה לאפשר לעותרים לעלות להר הבית - אינה מאבדת מחשיבותה. זאת, בדומה לאמרות בית המשפט העליון בבקשות רשות ערעור שהוא מוצא לנכון לדחות בהיותם "גלגול שלישי".
מכל מקום, ציינה השופטת, מהראיות שהוצגו עולה כי המשטרה הפרה את הנוהל שלה עצמה, שעולה בקנה אחד עם הוראות החוק, בכך שמנעה בפועל את עליית החשודים להר הבית למשך תקופה העולה על 14 ימים. זאת ועוד, החלטות שניתנו בע"פ ובכתב ניתנו על ידי גורם בלתי מוסמך, ללא שימוע טרם מתן ההחלטה. למעשה, קבעה השופטת, המשטרה נטלה חירות לעצמה להרחיק חשודים מהר הבית לתקופה בלתי מוגבלת ללא זכות טיעון, סמכות שאינה מוקנית אפילו לבית המשפט. כל זאת, לא מתוך אמונה בסמכותה לעשות כן, אלא מתוך רצון לחסוך טרדה ממפקד המחוז. בעניין זה הזכירה השופטת כי המשטרה אינה חסינה בפני אחריות בנזיקין אלא היא מצווה להפעיל את סמכויותיה בהתאם לחוק, תוך שמירה על כללי חובת הזהירות, במידתיות ובסבירות, והיא עתידה ליתן את הדין על נזק שתגרום אם לא תעשה כן.
עוד הוסיפה השופטת כי הפרת הנוהל המשטרתי כשלעצמו מהווה הפרת הוראה חקוקה מעבר לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, ולכן ככל שנגרם נזק למי מהתובעים, לרבות נזק לא ממוני בשל אי עלייתו להר הבית במשך חודשיים הרי שזכאי הוא לפיצוי.
בהמשך קבעה השופטת כי אין להשית אשם תורם על התובעים, שכן הטענה כי יכלו להקטין נזקיהם לו היו חותמים על מסמך ההתחייבות אינה סבירה. לשיטתה, נדרש מניזוק להקטין נזקיו בפעולות סבירות, אך לא ניתן לחייבו להקטין נזקיו בביצוע פעולה שאינה תואמת את הדין.
לבסוף, התייחסה השופטת לסוגיית החיפוש שבוצע בתובעים בתחנת המשטרה, וקבעה כי הוכח שהיה לשוטרים יסוד סביר להניח שבוצעה על ידי התובעים עבירה של הפרת הסדר הציבורי, ולכן העיכוב היה כדין וכך גם החיפוש. לא זו אף זו, סברה השופטת כי גם אלמלא היה נקבע שהתעורר חשד סביר, הרי שבנסיבותיו של החיפוש המינימליסטי שבוצע ממילא לא היה מקום לפצות את התובעים על כך.
לאור האמור, יפוצו שניים מהתובעים בסך של 4,000 שקל ו-2,000 שקל, בגין נזק לא ממוני שנגרם להם עקב הרחקתם שלא כדין מההר למשך חודשיים. בנוסף תשא המדינה בהוצאות ושכ"ט התובעים בסכום כולל של 5,000 שקל. אשר לשני התובעים האחרים, האחד לא פירט בתצהירו האם מניעת ביקורים נוספים בהר הבית גרמה לו נזק כלשהו, ואילו השני לא הוכיח כי רצה לבקר שוב בהר והביקור נמנע ממנו. התובעים יוצגו בהליך ע"י עו"ד מנשה צ. יאדו. המדינה יוצגה ע"י פרקליטות מחוז י-ם (אזרחי).
ת"א 11404-04-16
