במסגרת בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" נדרש בית המשפט העליון לשאלת היקפו ופרשנותו של המונח "שימוש ברכב מנועי" בהקשר ל"כניסה" לרכב וב"ירידה" ממנו, בייחוד בכל הנוגע להכנסת מטען אישי לתוך רכב ולהוצאתו. מדובר בסוגיה שזכתה לפסיקות לא אחידות בערכאות הדיוניות, עניין שחייב, לדעת העליון, העמדת הלכה על מכונה
ביוני 2011 הגיע המשיב לנמל התעופה בן גוריון במטרה לטוס לחופשה. לאחר שהחנה את רכבו בחניון שבנמל התעופה, יצא המשיב ממושב הנהג וניגש לפתוח את הדלת האחורית על מנת להוציא מטען אישי שהיה מונח על המושב. או אז, נסגרה הדלת על ידו וכרית אצבעו נכרתה.
בעקבות זאת, הגיש המשיב תביעת פיצויים נגד המדינה, מבטחת הרכב, ותביעתו התקבלה בנימוק שהוצאת המטען האישי ממושב הרכב הייתה חלק אינטגרלי מנסיעת המשיב לנמל התעופה ומירידתו מן הרכב, וכי אלמלא הוציא את המטען לא הייתה מתממשת מטרת הנסיעה. לפיכך, נקבע כי יש לראות בהוצאת המטען האישי משום "ירידה" מן הרכב, כמשמעו של מונח זה לפי הגדרת "שימוש ברכב מנועי" בסעיף 1 לחוק הפלת"ד, וכי מטעם זה זכאי המשיב לפיצויים בגין הנזקים שנגרמו לו עקב האירוע. ערעור שהגישה המדינה לבית המשפט המחוזי נדחה ועל כן הגישה בקשת רשות ערעור לעליון.
השופטת יעל וילנר ציינה בפתח הדברים כי עיון בפסקי דין ובהחלטות אשר ניתנו בערכאות הדיוניות ביחס לשאלת היקפו ופרשנותו של המונח "שימוש ברכב מנועי", מעלה כי קיים חוסר אחידות בהגדרת היקפם של השימושים המוכרים לפי סעיף 1 לחוק הפיצויים שעניינם ב"כניסה" לרכב וב"ירידה" ממנו, וזאת בייחוד בכל הנוגע להכנסת מטען אישי לתוך רכב ולהוצאתו. עניין זה, לדבריה, מחייב העמדת הלכה על מכונה, וכן התייחסות מפורשת של בית המשפט העליון לפרשנותם הראויה של המושגים "כניסה" לרכב ו"ירידה" ממנו.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
לגופו של עניין, לאחר סקירה היסטורית של המונח "שימוש ברכב מנועי", ציינה השופטת וילנר כי מבין הפעולות אשר חיוניות לביצועה של נסיעה, רק אותן פעולות המהוות חלק טבעי ואינטגרלי ממנה תחשבנה כ"נסיעה ברכב" ומשכך כ"שימוש ברכב מנועי" לפי חוק הפיצויים. עוד סברה השופטת וילנר כי למבחן הטכני, הבוחן אם הפעולה הנדונה מצויה בתוככי מתחם השימוש ברכב או מחוצה לו, יש להוסיף מבחן מהותי.
לפי מבחן זה, ככל שהפעולה הנדונה אשר הביאה לקרות האירוע הנזיקי מצויה בתוככי מתחם השימוש ברכב – היינו, בין תחילתו של המגע הפיסי עם הרכב לבין עמידה יציבה מחוצה לו וסגירת דלתו , יש להמשיך ו"לחלץ" מבין הפעולות המבוצעות בגדר מתחם זה את אותן פעולות אשר חיוניות במובן ה"פיסי" לכניסה לרכב או לירידה ממנו, ומהוות חלק טבעי ואינטגרלי משימושים מוכרים אלה. לדברי וילנר, פעולות אלה, ואלה בלבד, תבואנה בגדר "כניסה" ו"ירידה" מהרכב, וממילא בגדר "שימוש ברכב מנועי" על-פי לשונו של חוק הפיצויים ותכליותיו.
לאחר יישום האמור לעיל על המקרה הנוכחי, הגיעה השופטת למסקנה כי לא ניתן לראות בפעולה שביצע המשיב בעת קרות האירוע כחלק מפעולת ה"ירידה" מן הרכב. זאת, שכן בעת שהדלת נסגרה על ידו המשיב כבר יצא ממושב הנהג, רכש עמידה יציבה מחוץ לרכב, ולאחר מכן ניגש לפתוח את דלת המושב האחורי. עוד דחתה השופטת את טענת המשיב שלפיה הוצאת מטענו האישי מהמושב האחורי הייתה חיונית לשם מימוש מטרת הנסיעה אל נמל התעופה והירידה מן הרכב. זאת, היות שהוצאתו של מטען מן הרכב אינה חיונית במובן ה"פיסי" לצורך השלמת הירידה ממנו, היינו לצורך יציאה ממושב הנהג ועמידה יציבה על הקרקע שמחוצה לו.
נוכח האמור, סברה השופטת כי לא ניתן לומר שנזקו של המשיב אירע עקב "ירידה" מהרכב, ועל כן האירוע אינו בא בגדר "תאונת דרכים" על-פי חוק הפיצויים. משכך, דין הערעור להתקבל ללא צו להוצאות.
השופט מינץ העיר כי לא מן הנמנע כי בנסיבות מסוימות גם הוצאת מטען מרכב פרטי לאחר החניית הרכב, סיום הנסיעה בו ולאחר הירידה ממנו, תהווה "פריקה", והדבר תלוי בכל מקרה לפי נסיבותיו. במקרה זה, עם זאת, אין מדובר בהורדת ציוד תוך כדי הירידה מהרכב, אלא ביציאה מהרכב ופתיחת דלת המושב האחורי לצורך פריקת מטען (מזוודות) לאחר שהסתיימה הנסיעה. פעולה זו, לדברי השופט מינץ, מהווה בנסיבות העניין פעולת "פריקה" אשר אינה עולה בגדר "שימוש" ברכב על פי החוק.
המדינה יוצגה בהליך ע"י עו"ד רמי אלמאדי. המשיב יוצג ע"י עו"ד ערן בקר.
