חדשות

בית משפט השלום בירושלים גזר 15 חודשי מאסר על סרבן גט, המעגן את אשתו מאז שנת 1999 ואף נכלא בגין כך במשך 18 שנה תוך שהוא עומד בסירובו לציית לצו בית הדין הרבני למתן הגט. מדובר במקרה הראשון בו מועמד סרבן גט לדין פלילי באשמת הפרת הוראה חוקית

בית משפט השלום בירושלים גזר אתמול (ג') 15 חודשי מאסר על מאיר גורודצקי, סרבן גט המעגן את אשתו במשך שנים רבות. גורודצקי אף היה נתון במאסר "אזרחי" בגין סרבנותו במשך 18 שנה, עד ששוחרר לבקשת האישה באוקטובר האחרון.

גורודצקי ואשתו נישאו בשנת 1992, וכשש שנים אח"כ הגישה האישה נגדו תביעה למתן גט לבית הדין הרבני בירושלים. כשנה לאחר מכן, הורה בית הדין לגורודצקי לתת לאישה גט, אך הוא לא ציית לצו. בשל כך, הופעלו כלפי גורודצקי הליכי כפייה והוא נאסר החל מחודש יולי 2000 ועד לסוף שנת 2018, אז ביטל בית הדין את הליכי כפיית הגט לבקשת האישה, שמצאה לטענתה מזור למצבה בדמות קביעה של בית דין פרטי אשר הפקיע את הנישואין. במקביל לשחרורו מהמאסר האזרחי, נעצר הנאשם בגין התיק הפלילי שהוגש נגדו.

לאורך תקופת המאסר, משנוכח בית הדין כי הליכי הכפייה שננקטו לא הביאו את גורודצקי לציית לצו, הוחמרו תנאי כליאתו באופן הדרגתי. כך, בין היתר, הועבר לבתי סוהר שתנאי הכליאה בהם קשים, נכלא לצד אסירים השפוטים על עבירות אלימות חמורות, נשללו ממנו זכויות שונות והוא אף הוחזק בתנאי בידוד לפרקי זמן ממושכים. חרף האמור, עמד גורודצקי בסירובו למתן הגט עד עצם היום הזה.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

בשלב מסוים, הוגש נגד גורודצקי כתב אישום בעבירה של הפרת הוראה חוקית, והוא הורשע בעבירה זו חרף טענותיו כי האישה אינה יהודייה והליך גיורה לא היה תקין, ולכן אינו חייב לתת לה גט. במהלך הטיעונים לעונש, חזר הנאשם בפני בית המשפט על כוונתו שלא לציית לצו גם בעתיד.

בגזר הדין, קבע השופט ירון מינטקביץ כי יהא הטעם לסרבנותו של הנאשם אשר יהא, מדובר בהתרסה בוטה ומתמשכת נגד שלטון החוק, אשר לא ניתן לקבלה. לדברי השופט, משניתנה הוראה חוקית ע"י מי שמוסמך לתיתה, זכאי אדם להחזיק בדעה כי היא שגויה אך חובתו לציית לה. זאת, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בפס"ד שניתן לאחר שמיעת טענות הצדדים, ואושר ע"י ערכאת הערעור ואף ע"י בית המשפט העליון.

עוד הוסיף השופט כי חומרה מיוחדת יש בכך שמדובר בפסק דין המחייב מתן גט, שכן כשמדובר בחיוב מסוג זה הוא אינו ניתן לביצוע ע"י אף אדם זולת הבעל, והוא היחיד היכול להתיר אישה מעגינותה. מעבר לכך, וכפי שצוין בהכרעת הדין המרשיעה, הפרת חיוב במתן גט חורגת ממערכת היחסים שבין הצדדים להליך הגירושין, שכן מדובר בענייני מעמד אישי שיש לו השפעה גם על אחרים שאינם צד להליך.

השופט הוסיף כי הפרת צו הגט במקרה הנוכחי גרמה לכך שלאורך כמעט 20 שנה נותרה האישה בעגינותה, כבולה לנאשם, וכשם שהוא הוחזק במאסר לשם כפיית הגט, האישה הוחזקה כאסירה בידיו, מבלי יכולת להתחיל חיים חדשים במנותק ממנו. זאת ועוד, מהחלטות בית הדין הרבני עולה כי בית הדין לא חסך מאמצים למצוא פתרון למצב, אך לא עלה בידו למצוא מוצא אחר לעגינותה של האישה, זולת מתן גט ע"י הנאשם אשר עמד במריו לאורך כל השנים הללו.

עוד התייחס השופט לקביעת בית הדין הרבני להפסיק את הליכי כפיית הגט לבקשת האישה, אך ציין כי מפסק הדין עולה שבית הדין סבור שקביעת בית הדין הפרטי להפקיע את הנישואין היא שגויה מבחינה הלכתית, וכי צו הגט שניתן שריר וקיים חרף עמדתה של האישה. לדעת השופט, ככל שמצאה האישה דרך לנתק את כבלי עגינותה יש לברך על כך, אולם בית הדין הרבני הוא המוסמך לפרש את החלטותיו והוא שיקבע אם צו הגט עודו בתוקף, ולא הצדדים להליך.

בנוסף ציין השופט מינטקביץ כי הערך המוגן שבהפרת צו הגט אינו רק הפגיעה שנגרמה לאישה, אלא גם ההתרסה נגד שלטון החוק והפגיעה האפשרית בצדדים שלישיים. מטעם זה, ניתן ליזום הליכי כפיית גט גם לפי הדין האזרחי וגם לפי הדין הדתי, שלא לבקשת האישה. נוכח התקופה הארוכה בה מפר הנאשם את הצו, ולאור הפגיעה הקשה שנגרמה לאישה עקב זאת, קבע השופט כי מתחם העונש ההולם נע בין 10 חודשי מאסר עד שנתיים.

בקביעת העונש ההולם בתוך המתחם, שקל השופט לזכות הנאשם היעדר הרשעות נוספות והעובדה שמדובר במקרה הראשון בו מועמד אדם לדין בנסיבות דומות. מנגד, ציין השופט כי יתר שיקולי הענישה פועלים לחובת הנאשם ומצדיקים להשית עליו עונש ברף העליון של המתחם שנקבע. כך, בין היתר, מדובר במי שלאורך 20 שנה הפר צו שיפוטי באופן מתריס תוך התבצרות בעמדתו, כאילו הצו שגוי ואינו חייב לציית לו. זאת ועוד, גם מאסר אזרחי של 18 שנה לא הביא את הנאשם לציית לצו אלא רק ביצר אותו יותר בעמדתו, והוא הצהיר בפה מלא כי יפר את הצו גם בעתיד.

בעניין זה ציין השופט כי תקופת המאסר האזרחי אותו נושא הנאשם לא יכולה לעמוד לזכותו, שכן "המפתח לבית האסורים" היה בידיו כל העת והוא שבחר להישאר אסיר. לא זו אף זו, לדעת השופט אף מדובר בנתון מחמיר, שכן הוא משקף את עוצמת ההתרסה של הנאשם כלפי בית הדין והחלטותיו. לאור האמור, סבר השופט כי יש להשית על הנאשם עונש במרכז המתחם שנקבע, ולצד זאת להשית גם מאסר מותנה מכביד.

אשר על כן, נגזר על הנאשם עונש של 15 חודשי מאסר, ושבעה חודשי מאסר על תנאי. המדינה יוצגה בהליך ע"י עו"ד שיר קמה. הנאשם יוצג ע"י עוה"ד מירה אמסלם וסלבה רודנקו.

ת"פ 11271-09-18