חדשות

בית משפט השלום בת"א חייב חברה בקבוצת פייסבוק לחובבי מדע בדיוני, לפצות גולש שחשפה את שמו כמי שהתראיין בהקשר לפרשה בה הוצג כעבריין מין ונעשה לו "שיימינג". נקבע, כי לא נמצא שהיה בפרסום משום כוונת זדון, אולם אין בכך משום הגנה מספיקה כאשר בעיני האדם האובייקטיבי הדברים נחשבים כלשון הרע

התובע והנתבעת היו חברים בקהילת חובבי מדע בדיוני. בנוסף, הנתבעת הייתה גם חברה בקבוצת פייסבוק בשם "אשת החתול, בלי חליפת ספנדקס". תחילתה של הפרשה בפרסום קודם בו הוצג התובע כעבריין מין ונעשה לו "שיימינג" בפייסבוק. בעקבות פרסום זה הגיש התובע תביעת לשון הרע, אשר הסתיימה בהסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין.

בעקבות הפרסום, התראיין התובע באופן אנונימי לכתבה באתר האינטרנט "מאקו" בעניין הפגיעה שחווה כקורבן שיימינג ברשתות החברתיות. במסגרת הכתבה הוצגה רק האות הראשונה של שמו, ע', והוא שיתף בה כיצד הוכפש והוצג באופן שקרי כעבריין מין בפייסבוק.

בעקבות הכתבה, העלתה הנתבעת פוסט לקבוצת הפייסבוק, בו כתבה כי הסיפור הזכיר לה מישהו וכי ע' המדובר די ידוע בקהילה הגיקית/קהילת האנימה, והיא "ממש צריכה לברר משהו" משנשאלה הנתבעת על ידי אחת מחברות הקבוצה מיהו אותו ע', ענתה וכתבה את שמו של התובע.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

בעקבות הדברים, פנה התובע לנתבעת במכתב התראה באמצעות בא כוחו, ודרש כי תתנצל על הפגיעות החמורות בפרטיותו ובפגיעה בשמו הטוב ותשלם לו פיצויים. בתגובה השיבה הנתבעת במכתב בו התנצלה וטענה שלא הייתה לה כל כוונה לפגוע בתובע, הודיעה כי היא מסירה את הפוסט המדובר וכי היא פרסמה הודעת התנצלות בקבוצת הפייסבוק. עם זאת, הפעולות הללו לא היו לשביעות רצונו של התובע ולכן שלח בא כוחו לנתבעת מכתב התראה נוסף בו הוסבר לה כי התנהלותה אינה מתקבלת על הדעת וכי עליה להחליט האם לקבל את התנאים שהוצגו במכתב הראשון או שתוגש תביעה בגין עוולותיה.

לאחר שמכתב זה לא זכה למענה, הגיש התובע תביעת לשון הרע נגד הנתבעת. לטענת התובע, הפרסומים, בצירוף חשיפת שמו, עולים כדי פרסום לשון הרע ופגיעה בפרטיותו. לפיה הנטען, הנתבעת חרצה את דינו בכך שקבעה, קבל עם ועדה, כי הוא עבריין מין סדרתי ובהמשך ערכה גם השוואה בינו לבין אדם אחר אשר הטריד אותה מינית, לטענתה, בעת שלמדה בתיכון, ובכך חיזקה בקרב קוראי הפרסום את הרושם המוטעה בדבר נכונות הטענה השקרית.

עוד נטען כי הפרסום בקבוצה גרם להתדיינות בעניינו, שכללה תגובות חריפות וקישור התובע לפרשה שהיא שקרית מתחילתה. נטען כי פרסום זה גרם לנידוי התובע, שליחת הודעות נאצה כלפיו וניתוק קשרים חברתיים שהיו לו. התובע טען כי הוא אף חושש להראות בציבור שמא יתקל באלימות מצד אנשים שהיו חשופים לפרסום. התובע אף טען כי הנתבעת, שאין לה כל היכרות עמו, פרסמה את שמו במזיד, לאחר שידעה שהוא מבקש לשמור על עילום שם.

הנתבעת מצדה, טענה כי כל בר-דעת מבין את דבריה לא כדברי לשון הרע, אלא כדברים הנאמרים בתום לב באזכור לדבר מה שפורסם זה מכבר. עוד לטענתה, הכתבה ב"מאקו" הזכירה לה אירוע שעברה בנערותה והיא הרגישה צורך לשתף את הרגשתה עם חברי הקבוצה. עוד הוסיפה כי ההתייחסות לתובע הייתה שולית וכי אזכור שמו נבע משאלה של חברה אחרת בקבוצה ולא כפרסום ראשוני. בנוסף טענה הנתבעת כי משבחר התובע להתראיין במסגרת הכתבה ב"מאקו" ולפרט עובדות ספציפיות הקשורות אליו, כגון שהיה פעיל בקבוצה פמיניסטית ידועה בפייסבוק ותיאור הפוסט שפורסם כנגדו באותה קבוצה, הרי שלא יכלה להיות לו ציפייה שפרטיו אכן יישארו חסויים בצורה מוחלטת.

השופטת חנה קלוגמן קבעה כי לצורך בירור השאלה האם פרסום מהווה לשון הרע, יש לבחון אותו בין היתר בהתחשב בהקשר שבו נעשה הפרסום ונסיבותיו. במקרה זה, לשיטתה, ניתן להבין מהפרסום הראשון של הנתבעת כי אותו ע' היה מעורב בדרך כזו או אחרת בהטרדה מינית, אך כל עוד לא הוזכר שמו המפורש לא ניתן היה לייחס את הדברים כלפיו. רק לאחר שבדיון שנוהל הוזכר שמו במפורש, הרי שהקשר הדברים כלפי התובע נעשה ברור ומוחשי. לפיכך, קבעה השופטת, מדובר באירוע שהשתכלל לרמה של הוצאת לשון הרע רק לאחר שצוין גם השם, וזאת במענה לשאלה של חברה אחרת בקבוצה.

לדעת השופטת, יש לקבל את טענת התובע כי יש בדברים אלו משום הוצאת לשון הרע כלפיו, שכן פרסום זה הפך אותו למטרה לבוז ולעג מצד חברי קבוצה נוספים, כפי שמלמדת ההשתלשלות של אותו דיון בקבוצה. לצד זאת הובהר כי יש להתייחס לשני הפרסומים כאל אירוע אחד, היות שהפרדתם לא תתגבש הוצאת לשון הרע באף אחד מהם. כך, רק צירופם של שני הפרסומים יוצר אמירה שעולה כדי עוולת לשון הרע.

אשר לקיומן של הגנות החוק, ציינה השופטת כי לא נמצא שהיה בפרסום אותו ביצעה הנתבעת משום כוונה בזדון לפגוע בתובע, במבחן הסובייקטיבי, אך אין בכך משום הגנה מספיקה כאשר בעיני האדם האובייקטיבי הדברים נחשבים כלשון הרע ופגיעה בפרטיות.

בהתחשב בכלל הפרסום של כל המשתתפים בדיון בקבוצה, בכלל הדברים שנכתבו על ידי הנתבעת, וכן במשמעות ובמשקל שלהם על רקע כלל הנסיבות – חייב בית המשפט את הנתבעת לפצות את התובע בסך של 25 אלף שקל, בתוספת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 4,500 שקל. התובע יוצג בהליך ע"י עוה"ד גיא אופיר ו/או אור אלוני ואח'. הנתבעת יוצגה ע"י עוה"ד שרון זכרוני ו/או יצחק מינא.

ת"א 51019-09-16