שלח לחבר
דף הבית > חדשות משפטיות > פרסם שהבוס מושחת ומטריד מינית – ויפצה ב-50 אלף שקל

חדשות

פרסם שהבוס מושחת ומטריד מינית – ויפצה ב-50 אלף שקל, צילום: istock
פרסם שהבוס מושחת ומטריד מינית – ויפצה ב-50 אלף שקל
22/04/2019, עו"ד לילך דניאל

בית משפט השלום קיבל את תביעתו של מנהל דוורים לשעבר ברשות הדואר, וחייב דוור שעבד תחתיו לפצותו ב-50 אלף שקלים לאחר שהפיץ עליו כי הטריד מינית, מנהל יחסים מחוץ לנישואים ומתנהל בשחיתות. נקבע, כי לא הוכחה אמיתות הפרסומים וכי עולה הרושם שהעובד פעל ממניעים נקמניים ופוגעניים שנים לאחר שכבר לא עבד תחת ניהולו של התובע

התובע שימש במשך כתשע שנים כמנהל דוורים בסניף דואר בפתח תקווה. הנתבע עבד כדוור בסניף, ותקופה מסוימת עבד תחת ניהולו של התובע. בתביעה שהגיש לבית משפט השלום בפ"ת טען התובע כי הנתבע הוציא דיבתו רעה, הכפישו והשפילו ברבים באמצעות פרסומים בהם טען בכזב והעליל עלילות לגבי חייו האישיים, לרבות האשמות בעניינים הקשורים לזוגיות שלו עם אשתו.

לפי הנטען, הנתבע פרסם פוסטים בפייסבוק בהם טען כי התובע מקיים יחסי מין מחוץ לנישואיו ואף הטריד מינית עובדת של הדואר. בנוסף, נטען כי הנתבע הפיץ גם מכתבים שהופנו לאשתו של התובע ולשלושת אחיה של אשתו, וייחסו לתובע בגידות באשתו. התובע טוען כי הנתבע אף שלח לו, באמצעות עו"ד, מכתב התראה בו דרש פיצוי והתנצלות על כך שהתובע מייחס לו הפצת פרסומים על בגידותיו של התובע באשתו. בעקבות מכתב התראה זה החליט התובע כי הגיעו מים עד נפש והגיש את התביעה.

הנתבע מצדו, טען בהגנתו כי בעת עבודתו ברשות הדואר נפל קורבן להתנהלויות לא תקינות של הממונים עליו, ובחלק מן המקרים היה הוא מי שהיה עד להן או ששמע עליהן, לרבות גילויים אודות אי סדרים, גניבות, איומים והטרדות מיניות ברשות הדואר. לכן, לטענתו, עשה כל שביכולתו בכדי למנוע ולהוקיע התנהגויות אלה ובכלל זאת הגיש תלונות למנהליו ולאחר מכן לנציבות שירות המדינה, למשטרה ולגורמים אחרים.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

לטענת הנתבע, הרקע להגשת התביעה הוא התנקמות בו על מכתב תלונה ששלח אודות התובע לנציבות שירות המדינה בשנת 2012 וכי מדובר למעשה בתביעת השתקה והפחדה שנועדה לאיים ולהשתיק מבקרים או יריבים, על ידי העמסתן של עלויות הגנה משפטיות גבוהות שיגרמו להם לנטוש את הביקורת או ההתנגדות שלהם למעשיו והתנהגותו הפסולים.

הנתבע הוסיף וטען כי יחסיו עם התובע היו טובים במהלך השנים, עד לרגע הגעת הנתבע למחלוקת עם אישה שהייתה מקורבת אליו. לדברי הנתבע, מרגע זה החלו היחסים להתדרדר והוא חווה מסע התנכלויות כלפיו כדי להשתיקו ולשתקו באופן שימנע ממנו להגיש תלונות בדבר גילוייו  וכי הפוסטים בפייסבוק והתלונה לנציבות שירות המדינה חוסים גם תחת הגנת תום הלב.

בנוסף, הגיש הנתבע כתב תביעה שכנגד בו טען כי התובע ייחס לו באזני אנשים שונים את פרסום לשון הרע הנטענת בתביעה, ומאחר שבדברים אין אמת, הדבר מהווה לשון הרע כלפיו. כן נטען לפגיעה בפרטיות, בכך שהתובע נגע בחפציו האישיים של הנתבע ולקח ללא רשות מסמכים מתיקו האישי, המסמכים מההליך המשמעתי, שצורפו לתביעה.

השופטת הבכירה ניצה מימון שעשוע קבעה כי הוכח שבתקופה הרלוונטית הנתבע הפיץ אודות התובע, בעל פה ובמכתבים, טענות כי התובע הטריד מינית עובדות בדואר וקיים יחסי מין עם עובדת. לדברי השופטת, מדובר בפרסומים משמיצים שנועדו לפגוע בשמו הטוב של התובע כאיש משפחה, לבזותו ולעשותו מטרה לעוינות וטינה מצד אשתו וגיסיו ועל כן הם מהווים לשון הרע.

בנוסף, פרסם הנתבע חמישה פוסטים בפייסבוק שכללו דברי לשון הרע נגד התובע, על מעשי ניאוף (יחסי מין עם עובדת) ועל הטרדות מיניות כלפי עובדות שתחת מרותו, ובנוסף התנהלות מושחתת כלפי מקום עבודתו (רישומים כוזבים, גניבות, שימוש ברכב המעביד למטרות ניאוף).

בעניין זה קבעה השופטת כי פרסום ההשמצות קבל עם ועולם בפייסבוק נועדה להוציא את דיבתו של התובע רעה ולפגוע בו בעיקר בחוג המשפחתי הקרוב – אשתו וגיסו המוזכרים בפרסומים. בנוסף, הנתבע צרף לאחד מהפוסטים את מכתב התלונה שלו לנציבות אודות התובע והטרדותיו המיניות, ולמרות שהמכתב עצמו חוסה תחת הגנת חוק איסור לשון הרע, הפרסום בפייסבוק לא.

"הונע ממניעים נקמניים ופוגעניים"

בהמשך, התייחסה השופטת לטענת הנתבע לפיה עשה את הפרסומים במסגרת מאמציו לעורר הד ציבורי ולגרום לבדיקת ההתנהלויות הלא חוקיות בדואר. לדבריה, הנתבע לא זימן אף אחד מהעדים שעל דבריהם הסתמך כדי לייחס לתובע את ההטרדות המיניות כלפי עובדות בסניף הדואר ולא זימן עד כלשהו להוכחת  קיום יחסי מין עם עובדת. גם ביחס לדברים שכתב אודות בילוי של התובע ברכב הדואר עם בחורה בחורשה לא הוכחו, כמו גם עד שלדבריו אמר לו שהתובע התרברב באזניו לגבי כל עובדת שעברה בכניסה לדואר, אם שכב איתה או לא. בנוסף, הנתבע לא הזמין עדה אותה הקליט באמירה כי "הוא" אמר פעם "למישהו" שכשהוא יעזוב את פתח תקוה "הוא יעשה רשימה עם מי הוא שכב". לאור האמור, קבעה השופטת כי פרט לשמועות שהסתובבו בסניף לגבי מעלליו המיניים של התובע לא הוכיח הנתבע מאומה, ועל כן אינו יכול לחסות תחת הגנת אמת בפרסום ביחס לפרסומיו לגבי ניאופיו של התובע והטרדותיו המיניות.

גם לגבי גניבות תלושים ורישומים כוזבים, כלל לא הובהר על איזה מידע הסתמך הנתבע ולא הובאו עדים רלוונטיים פרט לאמירות בעלמא. כך גם בעניין הטענה לרישומים כוזבים לגבי חלוקת הדואר בסניף, שלא הוכחה בראיה ממשית כלשהי. אשר על כן, נקבע כי לא חלה בעניינו של הנתבע הגנת "אמת בפרסום".

ביחס לקיומה של הגנת תום הלב, התרשמה השופטת כי הנתבע הונע ממניעים נקמניים ופוגעניים ולכן אינו יכול לחסות תחת הגנה זו. בעניין זה, ציינה השופטת את כמות הפרסומים בפייסבוק, השפה הבוטה, החזרה האובססיבית היומיומית על ה"מנטרות" של היות התובע מטריד מינית, הכנסת המכתבים אודות "בגידות" התובע לתיבות הדואר של אחי אשתו של התובע, הפצת הדיבה אודותיו באופן קולני באזני עובדים אחרים בסניף, תוך השפלת ה"מוטרדות" והצקה להן, ניסיונות להקליט עובדות ועובדים אחרים כשהם מלעיזים על התובע, והגשת התביעות והתלונות הסדרתית על ידי הנתבע נגד התובע ומנהלים אחרים. מכל אלו, שוכנעה השופטת כי התכלית שעמדה לנגד עיניו של הנתבע הייתה פגיעה בתובע, הן במסגרת התעסוקתית והן בתחום המשפחתי והחברתי הקרוב, וזאת שנים לאחר שהנתבע כבר לא עבד תחת ניהולו של התובע.

זאת ועוד, לדעת השופטת, הפער בין העדר כל ידיעה אישית מכלי ראשון אודות המעללים שייחס הנתבע לתובע בפרסומיו, שכולם מבוססים על עדויות שמיעה, לבין מלחמת החורמה שנקט הנתבע כלפי התובע, ציבוריות הפרסומים בפייסבוק, הניסיון לפגוע בתא המשפחתי של התובע, זועק חוסר תום לב וכוונה לפגוע. לשיטתה, ברי כי לא הדאגה לאשת התובע (עמה לא היה לו קשר אישי) עמדה לנגד עיניו של הנתבע במשלוח מכתבים אלה, אלא רק הרצון לפגוע בתובע, והדבר משליך גם על המניע העומד מאחורי יתר פרסומיו.

לעניין היקף הפיצוי הראוי, נתנה השופטת משקל לחומרת ההאשמות, שיש בהן ייחוס עבירות פליליות בזויות לתובע, לריבוי הפרסומים, ולכוונה לפגוע הן בשמו הטוב של התובע, הן בתעסוקתו והן ביחסיו המשפחתיים. עם זאת, לא הוכח שאשת התובע ביקשה להתגרש ממנו בעקבות הפרסומים. מנגד, ניתן משקל מסוים לכך שהנתבע האמין סובייקטיבית באמיתות פרסומיו, וכי היו רינונים רבים על התובע ממקורות אחרים בעניינים המיניים.

לבסוף, דחתה השופטת את התביעה שכנגד, שכן לא הובאה כל ראיה או שמץ ראיה, להבדיל מהשערות וחשדות בעלמא של הנתבע, כי התובע השיג את המסמכים מתיקו האישי בדרך של פגיעה בפרטיותו. כמו כן, גם בהנחה שהתובע אכן הצביע על הנתבע כמי שמפיץ עליו שהוא בוגד באשתו, ספק רב אם יש בדבר משום פרסום לשון הרע וממילא עומדת לתובע הגנת אמת הפרסום.

לאור האמור, יפצה הנתבע את התובע בסך 50 אלף שקל, בתוספת הוצאות ושכ"ט בגובה 15 אלף שקלים.

 

ת"א 38973-04-16

 

הרשמה לניוזלטר
באפשרותכם להירשם לניוזלטר תקדין ולהתעדכן באופן יומי בחדשות המשפטיות החמות ביותר, בתקצירי פסקי הדין החשובים ביותר שניתנו לאחרונה, בעידכוני החקיקה ובעוד מידע חשוב. כל שעליכם לעשות הוא להקליד את כתובת הדוא"ל שלכם ותקבלו את הניוזלטר לתיבת הדואר שלכם.
הרשם עכשיו
תקדין
/HashavimCmsFiles/images/banners/banner-commit2022.jpg
17 | S:174
קומיט וכל טופס במתנה