חדשות

בימים האחרונים הוצפה אוכלוסיית עורכי הדין במבול הודעות הנוגעות לבחירות הקרבות ללשכה, הרוויות בהכפשות הדדיות בין המועמדים ומצטרפות להודעות הנוגעות לבחירות לכנסת. עורכי הדין מצדם, מחו על העניין בפייסבוק וחלקם קראו גם לא להצביע למי שמטריד במסרונים. עורכת דין: "זה לא 'גנץ נגד נתניהו', ראוי שהמתמודדים יפרשו בפנינו את המצע שלהם במקום להשתלח האחד בשני"

הבחירות ללשכת עורכי הדין יתקיימו רק בעוד 3 חודשים, אך כבר כעת אפשר לדבר על תופעה בולטת הנוגעת לבחירות הללו, שיש לנחש שרק תלך ותתגבר ככל שמועד הבחירות יתקרב. בימים האחרונים, ובמיוחד בסוף השבוע האחרון, הוצפו עורכי הדין ב"מבול" של הודעות סמס העוסקות בבחירות ללשכה, המלאות בהאשמות והכפשות הדדיות בין המועמדים. בחלקן הארי של ההודעות (אם לא בכולן) אין אופציה להסרה מרשימת התפוצה, לא ניתן לדעת מטעם איזה מועמד הן נשלחו וגם לא מאיזה מספר, דבר שאף מקשה על חסימה טכנית של ההודעות בטלפון הנייד.

מטבע הדברים, הדבר גרר זעם גדול בקרב עורכי הדין, שהציפו בעצמם את הקבוצות השונות בפייסבוק בהודעות כועסות על מתקפת הספאם שנחתה עליהם. הכעס מתגבר נוכח העובדה שאנו מצויים כידוע גם בישורת האחרונה לבחירות לכנסת, כך שעורכי הדין למעשה סובלים כפליים מהודעות הנוגעות לשתי מערכות הבחירות. יש לציין שהדבר חזר על עצמו גם בבחירות הקודמות ללשכה, שנערכו בשנת 2015, אז מצאו עצמם עשרות אלפי עורכי דין חסרי אונים מוצפים בכמות עצומות של מיילים, מסרונים ושיחות (גם מוקלטות וגם חיות) שעד הרגע האחרון קראו להם להגיע לקלפיות ולתמוך במועמדים וברשימות.

"ביום שישי בצהריים, בעת שנערך הכנס של לשכת עורכי הדין באילת, התחלתי לקבל הודעות הכפשה כנגד עו"ד אבי חימי, ראש הלשכה המכהן", מספר ל"תקדין" עו"ד קובי שקלאר. "ההודעות הדהימו אותי ברמתן הנמוכה, כמו גם בשקריותן. הן הגיעו ממקורות שונים, משמות נמענים בדויים וללא אפשרות זיהוי. ההודעות נחזו ככאלה הנשענות על בסיס עובדתי, כאילו לשולח ההודעות ישנו ׳מרגל׳ בכנס שמדליף לו פרטים. הודעה אחת הייתה בנוסח של הזמנה לג'קוזי של אבי חימי בסוויטה ׳המשודרגת׳ שלו על חשבון הלשכה, ביחד עם מספר חדרו. הודעה שניה הפנתה לחדרו של עו"ד נוסף, שכביכול גם הוא ׳שודרג׳ בחינם, כאילו על מנת להצביע על המשך ה׳שחיתות׳ בלשכה. הודעה שלישית הייתה הפניה מגחיכה לאותו עו"ד שיהיה כביכול מועמדו של אבי חימי למנכ"ל הלשכה".

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

לדעת עו"ד שקלאר, הרמה הנמוכה של ההודעות, תוכנן השקרי וההסתתרות מאחורי מסיכה אנונימית, הפליאה ודחתה אותו. "דומה שהשולחים נדבקו מאווירת הבחירות הכלליות רוויות השקרים וההכפשות, המורידה את הציבור למדמנת האופי האנושי ויורדת למכנה המשותף הנמוך ביותר. סברתי שציבור עורכי הדין, בכל אופן ציבור משכיל, מוגבל בכללי אתיקה קשוחים, ימצא דרך לנהל את ענייניו באופן מכובד יותר. כך למשל, אפשר לפרט את יתרונות המתמודד, הצעותיו לייעול והסיבות לבחירה בו, תוך הימנעות ממסעות הכפשה וטינוף על היריבים. עדיין לא מאוחר. ככל שניתן הדבר, יש לברר מי עומד מאחורי ההודעות חסרות האתיות הללו ולהעמידו לדין בגין התנהגות שאינה הולמת את כבוד המקצוע. ככל שיתברר מי שלח את ההודעות המגעילות, ברור לי שציבור עורכי הדין יידחה ממנו ולא יבחר בו לשום תפקיד ציבורי".

גם עו"ד ד"ר שני רופא סבורה שאווירת הבחירות הארציות דבקה בבחירות ללשכה שלא לצורך. "בעיקרון נראה שניתן לתבוע לפי חוק הספאם מאחר שלא מדובר בנושא פוליטי אלא בבחירות פנימיות בלשכת עורכי הדין", היא סבורה. "אני חושבת שלא ראוי לתבוע חברים למקצוע אבל יש טעם לפגם בכל ההתנהלות הזו. זה לא קשור למועמד ספציפי. עורכי דין אמורים לנקוט ביחס חברי אחד לשני, זה כתוב בכללי האתיקה במפורש. במקרה הזה לקחו את המודל של הבחירות לכנסת ויישמו אותו על הבחירות ללשכה. מועמדים לקחו יועצי תקשורת ומנהלי קמפיינים שעוסקים בד"כ בפוליטיקה הארצית, אבל זה לאו דווקא מתאים, אנחנו רואים מה קורה שם עם כל ההכפשות. זה לא 'גנץ נגד נתניהו', אלה בחירות פנימיות לגוף מסוים שמעסיקות אוכלוסייה ספציפית. ראוי שהמתמודדים יפרשו בפנינו את המצע שלהם ויתייחסו לדברים שמעסיקים את עורכי הדין כמו סוגיית מינוי השופטים והשיקום של האמון בלשכה ולא יעסקו בהכפשות הדדיות שלא מכבדות אף אחד. יש גם טעם לפגם בכך שאי אפשר לדעת מטעם מי נשלחות ההודעות הללו". לפיכך קוראת עו"ד רופא למועמדים לגלות אחריות ולחדול מההשתלחויות ההדדיות איש כלפי רעהו.

"כולנו יודעים מהי חשיבותה של היכולת להגיע לקהל על מנת לסחוף הצבעות, אבל בבחירות האחרונות העניין בלתי נסבל", מתרעמת עו"ד נורית מעתוק. "עורכי הדין הגיעו למצב שלא רק שאנחנו 'מופגזים' בהודעות הנוגעות לבחירות הארציות אלא שמתמודדי הלשכה מנסים לפרסם את עצמם בכל מחיר. מה שעולה על העובדה שאנחנו מקבלים הודעות ללא הפסקה, הוא הפן החולני בהודעות שמאשימות את כל מי שרץ למועמדות לראשות הלשכה. הגענו למצב שאנחנו לא יכולים לסמוך על אף מועמד, מהחשש שמה שנמצא בהודעות האלו נכון ועל אחת כמה וכמה על אלו שדואגים להפיץ את ההודעות האלו באופן אגרסיבי, גם בכמות וגם בתוכן. ניהול הקמפיינים לא רק שלא אמור להיות אכזרי אלא שצריך איסור חד משמעי על הפצת מסרונים בצורה כזו. מדובר בדריסת הרציונל מאחורי כללי לשכת עורכי הדין, מאחורי המילים 'חברי' או 'חברתי' ומאחורי היותנו אנשים לפני שאנחנו עורכי דין".

"חוק הספאם" – לא בטוח שמדובר בהתנהלות חוקית

ומה בפן המשפטי? הדעה הרווחת היא כמובן שמסר פוליטי מוחרג מתחולת החוק ולכן הכל נעשה באופן חוקי. עם זאת, לא בטוח שזו קביעה חד משמעית. חוק התקשורת (בזק ושירותים), הידוע גם בכינויו "חוק הספאם", קובע כי "דבר פרסומת" ששליחתו אסורה ללא הסכמה הוא גם "מסר המופץ לציבור הרחב שמטרתו בקשת תרומה או תעמולה". בד בבד מגדיר החוק "תעמולה" כ"הפצת רעיונות לשם השפעה על עמדות או על התנהגויות, למעט אם יש בה מסר פוליטי, ובכלל זה תעמולת בחירות". נשאלת השאלה - האם במילים "מסר פוליטי" ו"בחירות" הכוונה היא לכל מערכת בחירות – גם כאשר מדובר בבחירות לוועד הבית או לגוף מקצועי כמו לשכת עורכי הדין?

"תיקון מספר 63 לחוק התקשורת קבע מפורשות כי מסר הכולל תעמולה הוא בגדר דבר פרסומת", אומר זיו גלסברג, עורך דין ועורך פטנטים הפעיל בתחום המאבק בספאם. "לצערנו, הפוליטיקאים בחרו להשאיר לעצמם פתח והחריגו תעמולה שבה יש "מסר פוליטי" מחוץ לגדרו של החוק. את התוצאה כולנו רואים מדי מערכת בחירות - בין אם ברשויות המקומיות ובין אם בבחירות לכנסת. הפסיקה הבהירה כי החוק אינו חל על מסרים פוליטיים הבאים מטעם מפלגות וחברי כנסת, גם אם הם כרוכים בהוצאת כספים. עם זאת, לשאלה האם מסר המגיע מפיו של אדם פרטי המעוניין בתפקיד הדורש בחירה על ידי ציבור – עדיין אין תשובה בפסיקה, והנה מועמדים לראש לשכת עורכי הדין אינם בוחלים בשיגור מסרונים לציבור שבוי שאינו מעוניין בקבלת התעמולה שלהם".

לדעת עו"ד גלסברג, את החריג שקבעו הפוליטיקאים יש לפרש בצמצום. "ברי כי מטרות חברתיות חשובות, כגון שיפור התחבורה הציבורית והפחתת זיהום האוויר, אינן בגדר מסר פוליטי, אף שאין ספק שלצורך מימושן יש צורך בכוח פוליטי", הוא אומר. "כך גם מסרים שנועדו לייצר כוח פוליטי למאן דהוא. ליו"ר ועד במקום העבודה, למשל, יש כוח פוליטי ולצורך קבלתו עליו להיבחר לתפקיד. כמותו גם יושב ראש ההסתדרות, ואף – גם אם בהיקף קטן יותר – יושב ראש ועד הבית. יחד עם זאת אין לומר כי עצם העובדה שהם מבקשים לנכס לעצמם כוח פוליטי מלמדת כי המסר שלהם – 'בחרו בי' – הוא מסר פוליטי. בצורה דומה, לעמדתי, מסר שנועד לקדם בחירתו של אדם לראשות לשכת עורכי הדין אינו בגדר מסר פוליטי".

עוד מוסיף עו"ד גלסברג: "אף שהחוק אינו מגדיר מפורשות מהו "מסר פוליטי" הוא מחריג מפורשות מהגדרת "תרומה" את התרומות הפוליטיות. בעשותו כן, בניגוד לתעמולה הפוליטית, המחוקק בחר במונחים ברורים להגדרה של "תרומה פוליטית", וזו מוגבלת אך ורק לתרומה לשם התמודדות בפריימריז, בבחירות לכנסת, ובבחירות המקומיות. כשם שזכרה של התמודדות לראשות לשכת עורכי הדין אינו בא בגדר העניינים הפוליטיים בגינם ניתן לבקש תרומה, כך גם מסר שנועד לקדם עניינו של פלוני בבחירות שכאלה – אינו בגדר מסר פוליטי. לבסוף אעיר כי אף אם סעיף 30א לחוק התקשורת אינו חל פה, ובהתעלם מחוקים אחרים שיכולים לחול על העניין כגון עוולת הרשלנות, מטרד באמצעות מתקן בזק ואף כללי האתיקה המקצועית - אני סבור כי אך ראוי שהתמודדות לתפקיד מכובד כל כך יטילו על עצמם הצדדים, לכל הפחות, את המגבלות שחלות ביחס לדברי פרסומת. בפרט ראוי כי יזדהו בצורה מפורשות וברורה, ויבקשו את רשות הנמען לקבל את המסרים. באופן אישי, לו הייתי נשאל – פעם אחת על ידי כל מועמד – אם אני מעוניין בקבלת מסרונים מטעמו, אף שהדבר לא עומד בהכרח בהוראות סעיף 30א לחוק, הייתי סבור כי מדובר בהתנהלות ראויה שיש לעודד", הוא מסכם.

מבחינת כללי הלשכה, לעומת זאת, המסר הוא ברור. סעיף 4א(ב) לכללי לשכת עורכי הדין (בחירות למוסדות הלשכה) מורה מפורשות כי "תעמולת הבחירות תיעשה בהגינות וללא השמצות", וזאת בהצטרף לכללי האתיקה הכלליים של הלשכה, המחייבים כידוע התנהלות אתית בין חברים למקצוע והתנהגות ההולמת את כבוד המקצוע. האם הודעות הכפשה אנונימיות המטילות רפש בין מועמדים עולה בגדר הגדרה זו? ספק.

בין אם מדובר בהתנהלות חוקית ובין אם לאו, אין ספק שניהול קמפיין אגרסיבי ורווי הכפשות אינו מוסיף לכבודם של עורכי הדין ואף יוצר "אנטי" מאד גדול בקרב ציבור הבוחרים – הן על עצם שליחת ההודעות במסות גדולות באופן היוצר הטרדה לא מעטה, והן על אופיין המכפיש והמשתלח כאמור. בין היתר, היו עורכי דין שהציעו לחסום הודעות כאלו בהגדרות הטלפון מקום בו הדבר מתאפשר, לדוגמה ע"י סינון מילים כגון "סקר", "לשכה", "בחירות" וכד'. אחרים קראו שלא להצביע למי ששולח הודעות מטרידות. אחד מהם הוא עו"ד אופיר לב, שאף הקים קבוצה בשם "לא מצביעים למי שמספים". "מדובר בקבוצת מחאה שנועדה להראות שהתופעה היא פסולה, גם לעניין בחירות לכנסת, גם לרשויות וגם ללשכה", הוא אומר. "התופעה שאנו חווים לאחרונה הופכת את הרכוש האישי שלנו לכלי ניגוח בין מתמודדים, ולכן צריך להבהיר להם כי הם מתעלמים מעניין חשוב שהוא פרטיות הבוחר שבסופו של יום שם את הפתק בקלפי. ההכרזה כאן היא שמי שיטריד לא יקבל את הקול אלא מתחרה שלו".

מי שעוד התייחס לנושא הוא עו"ד משה טייב, חבר הועד המרכזי בלשכה ועד לא מזמן המשנה לראש הלשכה, שפרסם בעמוד הפייסבוק שלו פניה שהעביר ליו"ר ועדת הבחירות בלשכה בעקבות ההודעות המטרידות. טייב הפציר ביו"ר הועדה לכנס את ועדת הבחירות על מנת לבדוק מספר בעיות העולות מההתנהלות האמורה, ובכלל זאת כיצד הגיעו הפרטיים האישיים של ציבור עורכי הדין לידי המועמדים בטרם נמסר להם ספר הבוחרים, מדוע ההודעות לא מכילות אפשרות להסרה מהמאגר, העובדה שהן נשלחות ממקורות לא מזוהים, וכן העובדה שתוכן ההודעות הוא פוגעני ומשמיץ. "לשכת עורכי הדין עברה טלטלה קשה בחודשים האחרונים", כתב טייב, "דווקא בעת הזו, ראוי כי המועמדים ינהלו תעמולה הוגנת, מכובדת וראויה". בתגובה הבהירו בוועדה כי הלשכה אינה זו ששולחת את ההודעות או אחראית להן, ולפיכך אין באפשרותה לעשות דבר בנידון, וכי ככל שמדובר בעבירה אתית הרי שועדת האתיקה היא הכתובת המתאימה לעניין.

כך או כך, יש לתהות האם קריאתם של עורכי הדין לחדול מהתנהלות זו תיפול על אזניהן הכרויות של המועמדים ובניגוד לעבר נראה מערכת בחירות מכובדת שאינה נופלת לסטיגמה לפיה פוליטיקה היא "עסק מלוכלך".