חדשות

בצעד חריג פרסמו שופטי העליון את תמצית הנימוקים שהובילו להחלטה לפסול את התמודדותו לכנסת של מיכאל בן-ארי והכשרת מועמדותם של איתמר בן-גביר, עופר כסיף והמפלגות הערביות. השופט נעם סולברג בדעת מיעוט: פסילת מועמד לכנסת היא מכה אנושה לזכות היסוד לבחור ולהיבחר ולכן לא היה מקום לפסול מי מהמועמדים או הרשימות

בית המשפט העליון פרסם ביום חמישי האחרון את תמצית הנימוקים שהובילו לפסילתו של ד"ר מיכאל בן-ארי מהתמודדות לבחירות לכנסת, וכן את אלו שהובילו לאישורם של איתמר בן-גביר, ד"ר עופר כסיף והמפלגות הערביות. מדובר, כאמור, בתמצית הנימוקים בלבד, לנוכח סד הזמנים הקצר שחייב את בית המשפט להגיע להכרעה 23 ימים לפני הבחירות לכנסת. לפיכך, הנימוקים המלאים שניתנו ע"י 9 שופטי ההרכב יפורסמו בהמשך.

סעיף 7א לחוק יסוד הכנסת קובע 3 עילות למניעת השתתפות של רשימה או של אדם בבחירות לכנסת, ככל שיש במטרותיה או במעשיה של הרשימה או במעשיו של אדם, לרבות בהתבטאויותיו אחד מאלה: שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית; הסתה לגזענות או תמיכה במאבק מזוין, של מדינת אויב או של ארגון טרור, נגד מדינת ישראל.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

בפתח הדברים ציינו השופטים כי לאור הזכות החוקתית הראשונה במעלה לבחור ולהיבחר, קבעה הפסיקה פסילת מועמד לכנסת, על אחת כמה וכמה פסילת רשימה לכנסת, מחייבת את בית המשפט לנהוג זהירות רבה ולעשות כן על דרך הצמצום ובמקרים קיצוניים בלבד. הרף הראייתי שנקבע לעניין זה הוא גבוה ומחמיר, והוא דורש הצטברות "מסה קריטית" של ראיות כנגד הרשימה או כנגד המועמד. על פי רף זה, הראיות צריכות להיות ברורות, חד-משמעיות ומשמעותיות ולשקף מטרה דומיננטית ומרכזית אצל הרשימה או המועמד. ככל שיש ספק, הוא פועל כנגד מניעת ההשתתפות.

עוד הודגש כי הפסילה יכולה להיעשות אך ורק במסגרת אחת משלוש העילות הנ"ל וכי התבטאויות קשות, ככל שהן מקוממות ומרגיזות, של מועמד זה או אחר לכנסת, אינן מהוות עילה משפטית לפסילתו אם אינן נכנסות למסגרת אותן עילות.

לגופו של עניין צוין כי שופטי הרוב שוכנעו שבעניינו של בן-ארי אכן הוצגה אותה מסה ראייתית קריטית מוכחת ומשכנעת באיכותה ובכמותה, הכוללת התבטאויות חד-משמעיות, ברורות וקשות החוזרות ונשנות לאורך השנים, בדגש על השנתיים האחרונות, כנגד הציבור הערבי בישראל. בעניין זה אימצו שופטי הרוב את עמדת היועמ"ש וקבעו כי צבר ההתבטאויות הללו, יש בהן משום "ליבוי יצרים וחרחור איבה ומדנים עד כדי ביזוי שיטתי ומכוון של הציבור הערבי בישראל". עוד נכתב כי בהסברים שניתנו על ידי בן ארי לא נמצאה חזרה של ממש מן הדברים או הבעת חרטה עליהם. נוכח האמור, הוחלט לפסלו מכוח העילה של "הסתה לגזענות" הקבועה בסעיף 7א לחוק יסוד הכנסת.

לעומת זאת, ככל שהדבר נוגע למועמדותו של עו"ד איתמר בן גביר, לא מצאו השופטים כי התשתית הראייתית שהוצגה בקשר אליו עומדת ברף המחמיר הנדרש לביסוס עילת הפסילה של הסתה לגזענות. השופטים הדגישו כי לעילת ההסתה לגזענות יש משנה תוקף ומשמעות מיוחדת במדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי, שידע מאז ומקדם על רקע זה רדיפות וסבל שאין להם אח ורע באומות העולם. הכשרת מועמדותו של בן-ארי בנסיבות אלה, נכתב, היה בה משום "מתן לגיטימציה לשיח הגזעני כשיח לגיטימי במדינת ישראל".

היועמ"ש: "מי ששואף שישראל תהיה "מדינת כל אזרחיה" אין לראותו כמי ששולל את קיומה כמדינה יהודית"

בכל הנוגע לד"ר עופר כסיף, העילה שנגעה אליו הייתה "שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית" או תמיכה במאבק מזוין נגד המדינה. בעניין זה אימצו שופטי הרוב את חוו"ד היועמ"ש לפיה לא הוכחה העילה לפסילתו, אולם בית המשפט הסתייג בחריפות מההתבטאויות שיוחסו לו, מהן משתמעת השוואה לגרמניה הנאצית. עוד הגיעו שופטי הרוב למסקנה כי לא הוכח ברמה הראייתית המחמירה הנדרשת כי דעותיו של ד"ר כסיף בנוגע לאופי הרצוי של המדינה, עולות כדי שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.

גם לגבי אי פסילתן של רשימות חד"ש-תע"ל ורע"ם-בל"ד אימצו השופטים את חוות דעתו של היועמ"ש, בה נאמר כי לא הובאו ראיות מספקות כדי להוכיח את העילה של תמיכה מצד רשימות אלה במאבק מזוין כנגד המדינה. כן סבר היועמ"ש כי מי ששואף לכך שמדינת ישראל תהיה "מדינת כל אזרחיה" אין לראותו כמי ששולל, מניה וביה, את קיומה של המדינה כמדינה יהודית, עד כי יש למנוע את השתתפותו או את השתתפות הרשימה בבחירות.

בנוסף, ניתן על ידי שופטי הרוב משקל מסוים לעובדה שפסילתה של מפלגת בל"ד עלולה לגרור גם פסילה של מפלגת רע"ם, נגדה לא הועלו טענות קונקרטיות. כן ניתן משקל לעובדה שחברי כנסת לשעבר מטעם בל"ד אשר להם יוחסו מרבית ההתבטאויות והפעולות לביסוס עילת הפסילה, אינם מתמודדים ברשימה בבחירות הנוכחיות.

השופט מינץ: לפסול גם את כסיף ובל"ד

לצד שופטי הרוב, סבר השופט דוד מינץ בדעת מיעוט כי היה מקום למנוע גם את השתתפותם של ד"ר כסיף ושל רשימת רע"ם-בל"ד. לשיטתו, התבטאויותיו של ד"ר כסיף הן חמורות, קיצוניות, חד-משמעיות ומתייחסות למאפיינים דומיננטיים, גרעיניים ומרכזיים במשנתו. לדעת מינץ, התבטאויות אלה נכנסות לגדר שתי עילות הפסילה שיוחסו לו. כן סבר מינץ כי רשימת רע"ם-בל"ד חותרת בגלוי תחת היותה של ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית ותומכת בריש גלי במאבק מזוין נגד מדינת ישראל. לגישתו, מסקנה זו עולה ממעשיהם של חלק מחבריה בהווה וכן ממעשיהם הנפשעים של חבריה בעבר וכי חבירתה למפלגת רע"מ אינה "מטהרת" אותה אלא מטמאת את רע"מ.

השופט סולברג סבר בדעת מיעוט שאין למנוע את השתתפותם בבחירות של מי מהמועמדים או הרשימות. זאת, משום שעל הפרק זכויות יסוד חוקתיות מן המעלה הראשונה ובראשן הזכות לבחור ולהיבחר, ולכן פסילה כאמור תהווה מכה אנושה ומניעת מימוש זכות זו. לדעתו, פסילת מועמד לכנסת, הריהי מכה אנושה, מניעת מימוש זכות-היסוד. לפיכך נקטה הפסיקה קו זה, לשיטתו, משקף הכרעה ערכית שלפיה ראוי לנקוט בזהירות יתרה בפסילת מועמדים ולצמצם את תחולתו של סעיף 7א למקרים מובהקים בלבד, שבהם אין מקום לספק. לשיטתו, התבטאויותיו של בן ארי והסגנון הבוטה והגזעני מעוררים סלידה, אולם אין מקום לפסול את מועמדותו. "הדמוקרטיה הישראלית זקוקה אמנם להגנה, אך היא עדיין חזקה דיה להכיל בקרבה גם את בן ארי כחבר כנסת", נכתב לסיום.

א"ב 1806/19