שלח לחבר
דף הבית > חדשות משפטיות > העליון: ככלל לא ניתן לבצע "תקיפה עקיפה" של מעשה מנהלי בתביעה ייצוגית

חדשות

העליון: ככלל לא ניתן לבצע "תקיפה עקיפה" של מעשה מנהלי בתביעה ייצוגית, צילום: istock
העליון: ככלל לא ניתן לבצע "תקיפה עקיפה" של מעשה מנהלי בתביעה ייצוגית
14/03/2019, עו"ד לילך דניאל

בית המשפט העליון דחה את ערעורו של אזרח על החלטה שלא לאשר תביעה ייצוגית נגד עיריית רמת גן, בטענה כי גבתה סכומים שלא כדין לפי חוק עזר עירוני, שהתעריפים הקבועים בו אינם סבירים. נקבע, כי למעט במקרים חריגים אין לאפשר במסגרת תובענה ייצוגית תקיפה עקיפה של אקט שלטוני

המערער הגיש בקשה לאישור תביעה ייצוגית נגד עיריית חיפה, להשבת סכומים שגבתה שלא כדין. טענות המערער התייחסו לשיעורי אגרות השילוט וכן לשיטת חישוב אגרות השילוט שגובה העירייה בגין רישיון שילוט בתחומה על פי חוק עזר, אשר לטענתו אינם סבירים.

בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה, תוך שהוא נסמך בעיקר על כך שלא נדרש בהכרח מתאם בין עלות השירות לבין שיעור האגרה שנגבה על ידי העירייה, וכן על כך שהמערער לא השכיל לבסס את טענתו בדבר אי סבירות שיעורי האגרה הקבועים בחוק העזר. עם זאת, לא קיבל בית המשפט את טענת העירייה כי מדובר בתקיפה ישירה של חוק העזר אשר מקומה בבג"ץ.

בערעור שהגיש לבית המשפט העליון טען המערער כי בית המשפט המחוזי טעה כשקבע כי לא קיימת אפשרות סבירה שהתובענה תוכרע לטובת הקבוצה. נטען, כי כאשר מדובר בשילוט המשמש אמצעי זיהוי של העסק, להבדיל משילוט מסחרי, נדרש מתאם בין עלויות מנגנון השילוט העירוני לבין תעריפי האגרות. לטענתו, במקרה זה קיים פער גדול בין עלות השירות לעירייה לבין שיעורי האגרות, ועל כן שיעורי האגרות אינם סבירים.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

השופט מזוז קבע כי אין ממש בטענת המערער כי שיעורי אגרות השילוט אינן סבירות מאחר והן עולות משמעותית, לגרסתו, על עלות השירות הניתן בקשר לכך. מעבר לכך, המערער לא הניח תשתית ראייתית הולמת לעניין חישוב עלויות העירייה, ולכן יש לקבל את קביעתו של בית המשפט המחוזי כי אמנם נדרשת זיקה בין עצם חובת תשלום אגרת השילוט לבין השירות שמספקת העירייה, ברם אין הכרח כי שיעור האגרה ישקף את שווי השירות או המשאב הציבורי בגינו משולמת אותה אגרה. לעניין זה, אין להבחין בין שילוט מסחרי לשילוט זיהוי של עסק. אשר על כן, לא מצא השופט מזוז פגם כלשהו בפסק דינו של המחוזי, אשר דחה את בקשת האישור מהטעם שאין אפשרות סבירה כי התובענה תוכרע לטובת הקבוצה שהמערער מבקש לייצג.

לצד האמור סבר מזוז כי מן הדין היה לדחות על הסף את בקשת האישור, מאחר שדובר בתובענה המכוונת למעשה נגד חוקיותו וסבירותו של חוק העזר. לדברי מזוז, תקיפה כזו אין מקומה בהליך של תקיפה עקיפה אלא בהליך של תקיפה ישירה בפני בית המשפט המנהלי המוסמך, ומכל מקום, תובענה ייצוגית אינה "הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין", כנדרש בחוק תובענות ייצוגיות.

הוזכר, כי המשפט הישראלי הכיר משכבר הימים באפשרות של תקיפה עקיפה של אקט שלטוני, כאשר הצורך בביקורת עקיפה מתעורר באופן אינצידנטלי במסגרת הליך המתנהל בפני בית משפט בעניין שבתחום סמכותו. זאת, להבדיל מתקיפה ישירה בהליך המכוון במישרין נגדו. נוכח ייחודו וחריגותו של הליך התקיפה העקיפה, המחוקק סייג את הסמכות בשני סייגים עיקריים, הקבועים בסעיף 76 לחוק בתי המשפט: ראשית, כי ההכרעה בשאלה מושא הביקורת העקיפה "דרושה לבירור העניין" שבגדר סמכותו של בית המשפט. שנית, שההכרעה במסגרת ביקורת עקיפה כוחה יפה רק "לצורך אותו ענין".

עוד הזכיר מזוז כי נוכח חריגותו וחסרונותיו כאמור של הליך התקיפה העקיפה, מתחייבת גישה זהירה ומצמצמת בשימוש בו, מתוך מתן הדעת לשאלה האם תכליתו מתקיימת במקרה הנדון, והאם זו אכן הדרך הראויה והעדיפה לקיום הביקורת השיפוטית על האקט השלטוני מושא ההליך. לדברי מזוז, מקום שמהותו האמיתית של ההליך או מרכז הכובד שלו הוא בהכרעה בשאלת תוקפו וחוקיותו של אקט שלטוני, ובמיוחד כאשר מושא התקיפה הוא שיקול הדעת השלטוני לגופו, או כאשר מדובר בסוגיה שלטונית מורכבת או רגישה או בעלת השלכה רחבה, יש להימנע בדרך כלל מבירור העניין במסגרת תקיפה עקיפה.

עוד קבע מזוז כי לאור המאפיינים, המגבלות והחסרונות של הליך התקיפה העקיפה, בהצטברם למאפייניה הייחודיים של התובענה הייצוגית – יש לקבוע כי למעט במקרים חריגים אין לאפשר במסגרת תובענה ייצוגית תקיפה עקיפה של אקט שלטוני. לשיטתו, החסרונות של הליך התקיפה העקיפה מועצמים בהליך תובענה ייצוגית במידה השוללת את הצידוק לנקוט בהליך זה, ולכן יש לעמוד על כך שלבקשה לאישור תובענה ייצוגית אשר הסעד המבוקש בה מושתת כל כולו או בעיקרו על טענת אי חוקיות של מעשה שלטוני תקדם תקיפה ישירה של המעשה השלטוני בהליך של תקיפה ישירה בבית המשפט המוסמך לכך.

במקרה הנוכחי, הבקשה אינה עוסקת במחלוקת קונקרטית שבין המערער לעירייה באשר לחיובו באגרה, אלא מכוונת נגד חוקיות הוראות חוק העזר גופו, וממילא להכרעה בטענות המערער יש השלכה על כלל תושבי העיר החייבים באגרות שילוט. לפיכך, לדעת השופט, מהותו האמיתית של ההליך היא שאלת סבירותו ותוקפו של חוק העזר, כאשר סעד ההשבה הוא אך תוצר לוואי של ההכרעה בשאלה זו. משכך, שאלת תוקפו וסבירותו של חוק העזר אינה למעשה שאלה אינצידנטלית אלא היא מהותו ולב ליבו של ההליך, ובמובן זה מדובר למעשה בתקיפה ישירה במסווה של תקיפה עקיפה. נוכח זאת, אין מתקיימים כאן שני התנאים שצוינו לעיל לתקיפה עקיפה ולכן השאלה אינה מתאימה לבירור.

זאת ועוד, ציין מזוז כי במסגרת ביקורת סבירותן של החלטות שלטוניות, בוחן בית המשפט בין היתר את השיקולים ששקלה הרשות - האם שקלה את כל השיקולים הרלבנטיים, האם נתנה לכל אחד מהם את המשקל היחסי הראוי, ומה צריכה להיות תוצאת הפגם ככל שנמצא כזה. זהו סוג הביקורת השיפוטית המורכב ביותר, שהיא מתפקידו המובהק של בית המשפט המינהלי במסגרת ביקורת שיפוטית בתקיפה ישירה. אשר על כן, מקרה זה אינו נמנה עם המקרים החריגים בהם תתאפשר תקיפה עקיפה של מעשה שלטוני במסגרת תובענה ייצוגית.

הערעור נדחה, המערער יישא בהוצאות העירייה בסך כולל של 10,000 שקל. המערער יוצג בהליך ע"י עו"ד אמין מרג'יה. העירייה יוצגה בהליך ע"י עו"ד אורלי מנדלסון ועו"ד יפעת גנסין.

 

ע"א 4291/17

 

הרשמה לניוזלטר
באפשרותכם להירשם לניוזלטר תקדין ולהתעדכן באופן יומי בחדשות המשפטיות החמות ביותר, בתקצירי פסקי הדין החשובים ביותר שניתנו לאחרונה, בעידכוני החקיקה ובעוד מידע חשוב. כל שעליכם לעשות הוא להקליד את כתובת הדוא"ל שלכם ותקבלו את הניוזלטר לתיבת הדואר שלכם.
הרשם עכשיו
תקדין
/HashavimCmsFiles/images/banners/banner-commit2022.jpg
17 | S:128
קומיט וכל טופס במתנה