חדשות

בית משפט השלום חייב תלמיד לשעבר של הרב אמנון יצחק לפצות אותו ואת רעייתו ב-22 אלף שקל, בגין שורת פרסומים בוטים שכללו דברי גנאי וגידופים, אותם פרסם בקבוצת וואטסאפ וביוטיוב. אשת הרב תפוצה גם בגין הפגיעה בפרטיותה, שנבעה מעצם התייחסותו של הנתבע בחלק מהביטויים לפרטים אינטימיים בעלי הקשר מיני

התובעים הם הרב אמנון יצחק ורעייתו. הנתבע היה חבר בקהילתו של יצחק, עד שבשלב מסוים עזב אותה. אין מחלוקת כי הנתבע פרסם בקבוצת וואטסאפ בשם "כח להשמיע את האמת" הקלטות בקולו בגנותם של הרב ורעייתו, ושפרסומים דומים הועלו גם ליוטיוב. כמו כן, הנתבע התכתב ושוחח עם מכר של יצחק וגם אז דיבר בגנותו.

במסגרת הפרסומים כינה הנתבע את בני הזוג יצחק ובני משפחתם בכינויים שונים, כגון "הפרוצה הזבל הזאת", "עוכרי ישראל, ימח שמם ויאבד זכרם", "המסריח הזה", "אשתו הנידה המסריחה הזאת", "גנבים סרוחים", "חתיכת בהמה מסריחה", "נגוע גם בעבודה זרה", "גוי הטמא הערל הזה", "הכלב המסריח הזה", "המסריח הזה בא על אשתו בנידה" ועוד כהנה וכהנה. על רקע זה, הגישו יצחק ורעייתו תביעה כספית נגד הנתבע לבית משפט השלום בהרצליה, לפיצויים על לשון הרע ופגיעה בפרטיות.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

השופט גלעד הס הזכיר כי מצד אחד אין מחלוקת כי דברי קללה וגידוף יכולים להוות לשון הרע, בפרט כאשר מדובר על תיאורו של אדם כבעל תכונות שליליות, כך שבוודאי שאין מניעה "קטגורית" לראות פרסומים שכאלו כפרסומי לשון הרע. מצד שני, הפסיקה קבעה כי כעניין שבמדיניות לא כל קללה או גידוף, הגם שיש בה תיאור שלילי של אדם, תהווה לשון הרע כמשמעו בחוק. עוד נקבע בפסיקה כי ההבחנה בין אמירה שהיא קללה "סתם" לבין כזו שמהווה לשון הרע תלויה בנסיבות הכלליות של המקרה ובהן חריפות האמירה, הקהל לאמירה, יחסי הצדדים, נימת הדיבור, ההקשר של הדברים ועוד.

במקרה הנוכחי, סבר השופט הס כי הביטויים שפרסם הנתבע מהווים לשון הרע באופן מובהק כלפי התובעים, שכן במסגרת הנורמות החברתיות הידועות והמוכרות בציבור החרדי מדובר בביטויים הנתפסים באופן מובהק באוזני האדם החרדי הסביר, לא רק כקללה או גידוף, אלא הוצאת שם רע של ממש. כמו כן, הביטויים שהשמיע הנתבע נגד אשת הרב, בהם "פרוצה", "זבל", "מסריחה" ועוד, מהווים לשון הרע שכן הם נועדו אך ורק בכדי להשפילה ולבזותה בקרב חברי הקבוצה ובציבור בכלל.

עוד התרשם השופט כי לא מדובר בקללה או בגידוף בשעת כעס או מתח, אלא במילים מחושבות של הנתבע שמטרתן לפגוע בתובעים. לדעת השופט, בעוד שייתכן וניתן היה לפטור את המילים "זבל" ו"מסריחה" כקללה סתם, הרי המילים כגון "פרוצה" או "בא על אשתו בנידה" אינם קללה או גידוף, אלא ייחוס של התנהגות מינית שאינה מקובלת לתובעים, והם מהווים לשון הרע מובהקת ממש.

עוד סבר השופט כי גם הביטויים "עוכרי ישראל", "נגוע גם בעבודה זרה", "הגוי הטמא הערל הזה" אינם גידוף או קללה, אלא פרסום המתיימר להוות תיאור עובדתי של התנהגותו של יצחק, בוודאי בשים לב לחברה החרדית בה חיים הצדדים ולהקשר הביטויים. בקשר לשלל הביטויים האחרים, כגון: "חתיכת בהמה מסריחה", "הכלב המסריח הזה", "המסריח הזה בא על אשתו בנידה" ועוד, הרי בשים לב לנסיבות בהן נאמרו, חריפותם, נימתם וקהל הפרסום, סבר השופט כי אף אם ניתן להתייחס לאחדים מהם כקללה או כגידוף, הרי המכלול אינו מהווה קללה או גידוף סתם אלא לשון הרע מובהק. השופט אף ציין כי הנתבע הודה בעצמו כי התכוון להשפיל את התובעת, וכי ביטויים אלו לא נאמרו רק ב'עידנא דרתיחא' אלא במטרה להשפיל, לבזות ולפגוע בתובע.

בכל הנוגע להיקף הפרסום, הנתבע טען אמנם כי מדובר בקבוצה בת כ-20-15 חברים, אולם השופט קיבל את עמדת התובעים כי מרגע שפרסומים אלו פורסמו בקבוצה אחת, היקף הפרסום הוא נרחב כאשר משתתפי הקבוצה שיתפו את הפרסומים בקבוצות נוספות, ולמעשב מדובר בפרסום "ויראלי". מכאן, מדובר למעשה בהיקף פרסום נרחב ולא מצומצם כטענת הנתבע.

לא דובר בפרסום "זהיר" או "מתון"

בכל הנוגע לקיומן של הגנות החוק, קבע השופט כי הנתבע לא פרסם את הפרסומים בתום לב ואף קיימת חזקה כי עשה את הפרסומים שלא בתום לב. על כך למד השופט מעצם סגנון הפרסומים והיקפם, והעובדה שלא דובר בפרסום "זהיר" או "מתון" אלא בשורה של פרסומים בוטים באופן יוצא דופן. כמו כן, אף אם הנתבע סבר כי חובתו המוסרית והחברתית להביע את דעתו ואת ביקורתו על התובעים, הרי שעדיין אין זיקה של ממש בין ביקורת עניינית ומותרת שכזו לביטויים הבוטים שהשמיע כלפיהם, אשר אין בהם דבר פרט לביזוי והשפלת התובעים ובני משפחתם.

זאת ועוד, הנתבע כלל לא טען שדבריו הם אמת, לא האמין כי הם אמת ולא נקט אמצעים כלשהם לברר את נכונות הדברים שפרסם. כמו כן, הנתבע בפרסומיו דימה את התובע לבעל חיים ותאר את התובעים בתיאורי גנאי שונים וחריפים, ואף הודה שמטרתו הייתה לפגוע בתובעים. אשר על כן, לא רק שהנתבע לא הוכיח את תום ליבו בפרסומים, הרי שהוכח כי חזקה שפעל בחוסר תום לב.

בהמשך דחה השופט גם את טענת הנתבע כי מדובר ב"תביעת השתקה", שכן התביעה לא הוגשה ב"עילה מפוקפקת כלשהי" אלא בגין שורה של ביטויים חריפים וקשים שנועדו לבזות ולהשפיל את התובע ובת זוגו, כך שאין מדובר בתביעה אסטרטגית. עוד הוסיף השופט כי זכותו של הנתבע לבקר את התובעים, לרבות להטיח בהם בחריפות כי אינם מקיימים מצוות, אולם במקרה זה לא מדובר בביקורת שהביע הנתבע על אורח חייהם אלא בייחוס מעשים חמורים שלא הוכחו כאמת.

אשר לגובה הפיצוי, ציין השופט כי אין מדובר בפרסום אחד אלא במספר פרסומים פוגעניים וחריפים. כמו כן, יש להביא בחשבון את העובדה שהנתבע לא טרח האחרון להתנצל התנצלות כנה ואמיתית על הביטויים שהשמיע כלפי התובעים, אלא הוסיף לכנותם באופן בוטה ופוגעני בכתבי הטענות מטעמו. שיקול נוסף בעניין זה הוא גם עדותו לפיה הפרסומים נעשו במטרה להשפיל את התובעת. כמו כן, למרות שהנתבע טען כי יש להתחשב בו בהיותו "דיסלקט ובעל שפה עילגת", התרשם השופט כי הוא בעל לשון חדה ורהוטה, היודע להתנסח היטב והבין את מהות הביטויים בהם נקט.

מנגד, לא התרשם השופט כי התובעים נפגעו פגיעה קשה מהפרסומים ולא נמצאה ראיה לטענה כי דמותו של התובע כרב בציבור החרדי או הדתי נפגעה מהפרסומים. עוד הוסיף השופט כי הנתבע היה תלמידו של התובע, והפיץ את הפרסומים לאחר שלטענתו חש מנוצל על ידו. נקבע, כי למרות שטענת 'הניצול' לא הוכחה, הרי שנראה כי מקור הפרסומים הוא בין היתר תחושת הנתבע כי התובע לא העריך כיאות את מאמציו כלפיו. בנוסף, לפרסומים קדם דין ודברים בין הצדדים באשר לסיועו של הנתבע לתובע, והפרסומים הם החרפה (לא ראויה) של מצב זה. עוד שקל השופט לקולא גם את מצבו החומרי הרע של הנתבע.

לבסוף, נדרש השופט לעילת הפגיעה בפרטיות שטענו התובעים, וקבע כי הפרסומים מדברים באופן מובהק אודות חייה האישיים של התובעת והתנהגותה ברשות היחיד. לדבריו, פרסום פרטים אינטימיים בעלי הקשר מיני אודות התובעת אינם יכולים להיכנס בגדר "מעשה של מה בכך", וברור כי כאשר הנתבע התייחס לבגדים תחתונים של התובעת או לנידתה, הוא ידע היטב כי מדובר בפגיעה בפרטיותה.

לאור כל האמור, פסק בית המשפט לרב יצחק פיצוי בסך 9,000 שקל, ולרעייתו פיצוי בסך 13,000 שקל, הכולל גם פיצוי של 4,000 שקל בגין הפגיעה בפרטיות. לכך, יתווספו הוצאות ושכ"ט בסך 7,000 שקל.

ת"א 32376-06-16