חדשות

בג"ץ קיבל את עתירתה של חברת תנובה להורות לשר האוצר ושר החקלאות לאמץ המלצה להעלות את מחירם המרבי של מוצרי החלב המפוקחים בשיעור של 3.4%. בשולי הדברים, נקלעו השופטים למחלוקת אודות ההלכה לפיה על המדינה והיועמ"ש לדבר "בקול אחד", וחזרו על ההלכה הוותיקה לפיה עמדת היועמ"ש מחייבת את המדינה גם אם לנושא משרה במדינה יש הסגה לגביה

חוק הפיקוח על מחירי מצרכים ושירותים קובע בין היתר כי מחירם של מוצרי חלב מסוימים נתונים לפיקוח ממשלתי. כפועל יוצא, מחירם המרבי של אותם מוצרים במכירתם לקמעונאי ולצרכנים נקבע בצו פיקוח על ידי שר האוצר ושר החקלאות. התקנת צו כאמור נעשית לאחר שהובאה בפני השרים המלצה של ועדת מחירים או לאחר שהתייעצו עמה. לצד חוק הפיקוח, נקבעה בחוק תכנון משק החלב מסגרת מקיפה להסדרת משק החלב, הכוללת בין היתר הסדר פיקוח על מחיר החלב הגולמי המזערי שעל המחלבות לשלם ליצרני החלב. בנוסף קובע החוק הסדר שלפיו מחירי מוצרי החלב המפוקחים יעודכנו בהתאם למועדם ולשיעורם המצטבר של השינויים במחיר המטרה.

בהתאם לאמור, מנגנון הפיקוח על מחירי החלב ומוצריו המונהג בחקיקה מוחל הן על מחיר החלב הגולמי הנמכר מיצרני החלב למחלבות, והן על מחיר החלב המעובד וחלק ממוצריו הנמכרים מהמחלבות לקמעונאים ולצרכנים. לפיכך, המחלבות מחויבות לרכוש את החלב הגולמי במחיר שאינו נמוך מן המחיר המפוקח המזערי ולמכור חלק ממוצריהן במחיר שאינו עולה על המחיר המרבי.

בינואר 2018 הגישה חברת "תנובה" בקשה לוועדת המחירים לעדכון מוצרי החלב שבפיקוח בשיעור של 4.08%, בשל עליית מחיר החלב הגולמי. הועדה המליצה על העלאה בשיעור של 3.4 אחוזים בלבד, ושר החקלאות חתם על תיקון לצו הפיקוח המאמץ המלצה זו. עם זאת, מאחר ששר האוצר לא חתם על התיקון, הוא לא נכנס לתוקף. על רקע זה, הגישה תנובה עתירה לבג"ץ להורות לשרים לשנות את צו הפיקוח בהתאם להמלצת ועדת המחירים.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

השופטים פוגלמן, מזוז ושטיין קיבלו את העתירה פה אחד. לדברי השופט פוגלמן, בנקודת הזמן הנוכחית, נוכח השפעת פיזור הכנסת על היכולת לקדם את הרפורמה המתוכננת במשק החלב בחקיקה הרלוונטית, אין בנמצא נימוקים המאפשרים לסטות מהמלצת הוועדה לעדכן את מחירי מוצרי החלב המפוקחים. הוזכר, כי מחירי המוצרים המפוקחים נקבעים על ידי ועדת המחירים, בין היתר בהתחשב במחיר המטרה, הוא המחיר שבו מחויבות המחלבות לרכוש את החלב הגולמי מיצרני החלב.

עוד הוסיף פוגלמן כי חובתן של הרשויות המוסמכות להפעיל את שיקול דעתן לפי הדין הקיים ולא לפי חקיקה עתידית שתכנה ומועד קבלתה (אם בכלל) אינם ידועים. משכך, נקבע, יש לקבל את עמדת היועמ"ש כי נוכח חוק הפיקוח ובהעדר נימוק שיצדיק בשלב זה את אי קבלת המלצת ועדת המחירים, יש להורות על אימוץ המלצתה.

פוגלמן אף הבהיר כי אין בהכרעה זו משום התערבות במדיניותו הכלכלית של שר האוצר, שכן בית המשפט מופקד על מילוי הוראות הדין והצו המוחלט שניתן במקרה זה מתחייב מהדין. עם זאת, אין בכך כדי למנוע משר האוצר שימוש בכלי מדיניות אחרים על מנת להשיג את היעדים הכלכליים והחברתיים אליהם הוא חותר, כל עוד הדבר ייעשה במסגרת הוראות הדין.

בשולי הדברים העיר פוגלמן כי עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה כפי שנמסרה לבית המשפט היא עמדתה של המדינה, למרות ששר האוצר הסתייג מהסכמת המדינה למתן צו מוחלט. על כך ביקש להעיר השופט אלכס שטיין, כי לשיטתו יש מקום לקבוע חריג לעיקרון של "קול אחד" בו מדברים היועמ"ש ורשויות המדינה, אשר יחול במקרים של חילוקי דעות לגיטימיים בנוגע ליישומם של כללי משפט שונים, ובפרט לגבי יישומם של עקרונות משפטיים גמישים ומושגי שסתום כגון "סבירות", "מידתיות", וכיוצא באלה. במקרים אלו, לדברי שטיין, מן הדין שהרשות תורשה להציג בפני בית המשפט את עמדתה באמצעות עורך דין משל עצמה, אשר יציג עמדה זו במיטבה וללא כחל וסרק.

השופט מזוז, מנגד, הסתייג מהערתו של שטיין לעניין "זכאותה" של רשות שלטונית לייצוג נפרד באמצעות "עורך דין משל עצמה" במקרה שהיא חולקת על עמדתו המשפטית של היועץ המשפטי לממשלה. לדבריו, אין חולק כי היועמ"ש מייצג את המדינה בכל הליך שהיא צד לו ולכן השאלה האמיתית אינה שאלת הייצוג אלא השאלה איזו עמדה תוצג בפני בית המשפט בשם המדינה. שאלה זו נגזרת, לדעת מזוז, מההלכה לפיה היועמ"ש הוא הפרשן המוסמך של החוק עבור הרשות המבצעת וחוות דעתו המשפטית מחייבת את כל זרועותיה. על תפיסה זו, הזכיר מזוז, חזר בית המשפט העליון שוב ושוב לאורך השנים באופן עקבי וחד משמעי. לפיכך, לדבריו, משגיבש היועץ את עמדתו המשפטית בסוגיה מושא ההליך המשפטי שהמדינה צד לו, ממילא זו העמדה שתוצג לפני בית המשפט, גם אם לנושא משרה זה או אחר ברשות יש השקפה אחרת באותה סוגיה.

לצד זאת, לדעת מזוז, קיימים מקרים חריגים ונדירים בהם היועץ המשפטי לממשלה עצמו מחליט, לרוב לבקשת הרשות, כי תובא בפני בית המשפט גם עמדה אחרת, באופן שקבע היועץ. עם זאת, יש להדגיש כי נקיטה בדרך זו נתונה לשיקול דעתו של היועץ, והוא המחליט אם להיענות לבקשה כזו, כמו גם על האופן בו תוצג עמדה כזו. כמו כן, כאמור, מדובר במקרים "נדירים וחריגים" ובמצב אשר "יש לעשות כל מאמץ להימנע ממנו". לדעת מזוז, בהערתו של השופט שטיין יש כדי לערער על מושכלות יסוד אלה, ולכן בחר להציג הסתייגות החלטית מגישתו. השופט פוגלמן הצטרף לדברי השופט מזוז במלואם, והוסיף כי התפיסה לגבי מעמד חוות דעת היועץ המשפטי לממשלה והנגזר מכך בשאלת ייצוג רשויות המדינה, הן מאבני היסוד של הליך הביקורת השיפוטית ולכן גם לשיטתו יש להוסיף ולפסוע בנתיב הברור שאותו התוותה הפסיקה בעשורים האחרונים.

סיכומם של דברים – ניתן צו מוחלט המורה למדינה לאמץ את המלצת ועדת המחירים לשנות את צו הפיקוח כך שהמחיר המרבי של המצרכים המפורטים בתוספת לצו יעלה בשיעור של 3.4%. משרד האוצר יישא בהוצאות תנובה בסך כולל של 25,000 שקל.