חדשות

בית המשפט העליון דחה את ערעורו של אזרח על החלטת המשרד לביטחון פנים לבטל את רישיון הנשק בו החזיק עשרות שנים, לאחר שנפתח נגדו תיק במשטרה על אלימות כלפי אשתו. נקבע, כי על אף שהתיק נסגר בסופו של יום, אין ללמוד מכך בהכרח שהתשתית הראייתית אינה מספיקה לצורך שלילת רישיון לשאת כלי ירייה

המערער החזיק ברישיון כלי ירייה לרובה אוויר מאז סוף שנות השישים. בשנת 2017, התגלע ויכוח בין המערער ואשתו, ובעקבות קריאה של שכנים הגיעו שוטרים למקום. לאחר בירור שערכו, ביקשו השוטרים מהמערער ומאשתו להתלוות אליהם לתחנת המשטרה, שם, במסגרת חקירתה, ציינה האישה כי השניים התווכחו בנוגע לשעות העבודה שלה, וכי המערער לא תקף אותה אלא צעק עליה בלבד.

יחד עם זאת, היא ציינה כי בשנתיים האחרונות המערער תקף אותה פיזית מספר פעמים, ובכלל זה זרק לעברה חפצים, סטר לה והכה אותה בפניה. המערער שוחרר ממעצר לאחר הפקדת ערובה, בכפוף להתחייבות שלא להיכנס לדירה או ליצור קשר עם אשתו במשך 10 ימים. בהמשך, הפקיד המערער את הרובה במשטרה.

בעקבות האירוע נפתח למערער תיק במשטרה בגין תקיפה הגורמת חבלה של ממש בבת זוגו. בהמשך לכך, המליצה המשטרה למשרד לביטחון פנים לבטל את רישיון הנשק שלו, וזה אכן בוטל. כשלושה חודשים אחר כך, נסגר תיק האלימות בהיעדר ראיות מספיקות להעמדה לדין, ועל כן הגיש המערער ערר על ההחלטה לבטל לו את רישיון הנשק, אך זה נדחה.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

על רקע זה הגיש המערער עתירה מנהלית, אך גם זו נדחתה בנימוק שהחלטת ביטול הרישיון הייתה סבירה ואין מקום להתערב בה. בית המשפט עמד על כך שההסדר בחוק משקף איזון בין אינטרס הפרט ובין האינטרס הציבורי להבטיח את שלום הציבור שעלול להימצא בסיכון מהימצאות כלי נשק בקרב אזרחים. נוכח אינטרס ציבורי זה, צוין, המגמה הרווחת היא צמצום בהענקת רישיונות. עוד נקבע כי ההחלטה התבססה על ראיות מינהליות מספיקות אשר מעידות על מסוכנות המערער. על כך, הגיש המערער ערעור לבית המשפט העליון.

הנשיאה חיות והשופטים פוגלמן וסולברג דחו את הערעור. השופט פוגלמן הזכיר כי במדינת ישראל אין זכות מוקנית להחזיק כלי ירייה וכי החוק מאזן בין האינטרס להחזיק בכלי ירייה למטרות חוקיות שונות, ובעיקרן הגנה; לבין שלום הציבור וביטחונו, שתפוצה רחבה עלולה לסכן.

במקרה הנוכחי, כך צוין, המערער החזיק ברישיונו שנים רבות, ומדובר בכלי נשק שהוא בעל ערך סנטימנטלי עבורו. יחד עם זאת, אין מדובר בכלי המשמש להגנה עצמית, ואין הוא נחוץ לפרנסה שכן המערער לא עושה בו שימוש במסגרת עבודתו. עוד ציין פוגלמן כי התשתית הראייתית בבסיס ההחלטה מורכבת מהקריאה למשטרה בעקבות ויכוח בטונים גבוהים בין המערער לאשתו, מהרשמים שנאספו באירוע עצמו, ומחקירת אשת המערער בתחנת המשטרה. מכל אלו, למדה הרשות המוסמכת כי קיים סיכון בהחזקת כלי ירייה על ידי המערער, ובית המשפט לעניינים מינהליים קבע כי די בראיות אלו כדי להוביל למסקנה שההחלטה מצויה במתחם הסבירות.

עוד הבהיר פוגלמן, כי גם אם לפי שיקול דעתה של המשטרה תשתית ראייתית זו אינה מספיקה להעמדה לדין פלילי, אין ללמוד מכך בהכרח שזו אינה מספיקה לצורך שלילת רישיון לשאת כלי ירייה. בעניין זה הבהיר השופט כי ההחלטה המינהלית אינה צריכה להגיע כדי רמת השכנוע הנהוגה במשפט הפלילי והרשות יכול שתסתמך על תיק חקירה שנסגר בעילה של היעדר ראיות מספיקות, לשם החלטה על שלילת רישיון כלי ירייה.

לצד האמור, הבהיר פוגלמן לקראת סיום, כי הגם שעל פי כללי הביקורת השיפוטית לא נמצאה עילה להתערב בהחלטות הרשויות המוסמכות, הרי שבנסיבות האמורות לא נסגרה לפני המערער הדרך להגיש בקשה חדשה לקבלת רישיון לנשיאת נשק, אשר תיבחן לפי התבחינים העדכניים והנהלים הרלוונטיים לעניין. עוד צוין כי בשל הערך הרגשי של כלי הנשק מבחינת המערער, ובעקבות הצעת בית המשפט, הסכימו המשיבים להשיב לו את הנשק לאחר שיעבור השבתה מלאה. הערעור נדחה; המערער ייצג את עצמו בערעור. המדינה יוצגה ע"י עו"ד רותם סלמה.

עע"ם  3326/18