שלח לחבר
דף הבית > חדשות משפטיות > מנעה באופן שיטתי קשר בין בנה הקטין לבין אביו – ותפצה ב-250 אלף שקל

חדשות

מנעה באופן שיטתי קשר בין בנה הקטין לבין אביו – ותפצה ב-250 אלף שקל, צילום: צילום: pixabay
מנעה באופן שיטתי קשר בין בנה הקטין לבין אביו – ותפצה ב-250 אלף שקל
24/02/2019, עו"ד לילך דניאל

ביהמ"ש לענייני משפחה חייב אם לפצות את אבי בנה ברבע מיליון שקלים, לאחר שקבע כי פעלה בשיטתיות לניתוק הקשר בין השניים במשך שנים: "בחרה לאמץ לעצמה נרטיב לפיו היא הייתה קורבן לאלימות ושטיפת מוח על מנת להרחיק את עצמה ככל הניתן מהאחריות למעשיה"

התובע הוא מוסלמי שהיה בעבר אזרח ירדן וכיום בעל אזרחות ישראלית. הנתבעת היא יהודייה אזרחית ישראל. הצדדים הכירו במועדון ובחלוף זמן לא רב ערכו הסכם נישואין ועברו להתגורר יחדיו. בשנת 2003 נולד להם בן משותף ובסמוך לאחר הלידה האם והקטין התאסלמו.

כשנה לאחר לידת הקטין נפרדו הצדדים, ולאחר הפירוד שבה האם לדת היהודית, החלה לקיים אורח חיים חרדי, נישאה בשנית ומאז ועד היום היא מגדלת את הקטין כיהודי חרדי. על רקע זה, מנהלים הצדדים במשך שנים רבות הליכים משפטיים, בשל הפצרותיו של האב לאפשר לו לממש את הורותו ולהסדיר זמני שהות שלו עם הקטין. ההליכים לא הובילו לתוצאה המיוחלת ובפועל האב נותר מנותק מהקטין כמעט לחלוטין מאז הפירוד.

ביולי 2014, הגיש האב תביעה נוספת בה עתר לחייב את האם לפצות אותו על הנזק שנגרם לו וייגרם לו בעתיד, כתוצאה מהניתוק מבנו. האב העמיד את גובה הפיצוי על סך של 50,000 שקל עבור כל שנה בה נמנע ממנו קשר עם בנו, ובסה"כ 450,000 שקלים נכון ליום הגשת התביעה. לטענתו, התביעה הוגשה לאחר שכלו כל הקיצין, והאם, במעשיה ובמחדליה, סתמה את הגולל על קיומו של קשר תקין ואוהב בינו לבין הקטין. בעניין זה טען האב כי מאז היה הקטין עולל רך בשנים פעלה האם באדיקות לניתוקו המוחלט מאביו ואינה בוחלת באמצעים לשם כך, כשבשנים האחרונות היא אף פועלת בקדחתנות ובשיטתיות להסתה מוחלטת של הקטין כנגדו, ומאיינת כל סיכוי, ולו הקלוש ביותר, לקיומו של קשר בין השניים.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

האם מצדה, טענה כי אין מדובר בהפרה בזדון מצדה אלא בנסיבות קשות ביותר מבחינה אובייקטיבית, של קטין דתי הגדל בישוב דתי ומקבל חינוך דתי, ולו אב מוסלמי בעל אזרחות ירדנית, שפגע באמו קשות. כן טענה כי אין יסוד לסכום שנתבע וכי האב כבר דרש וקיבל בעבר פיצוי בגין הפרת סדרי ראיה, וכל פיצוי נוסף יהווה התעשרות שלא כדין.

השופטת איריס ארבל-אסל הזכירה כי על פי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, לכל אחד מההורים מעמד שווה ביחס לקטין וזכותו של כל הורה לקיים קשר עם הקטין, זהה. בנוסף, אל מול זכותו של הורה לקיים קשר עם ילדו, עומדת חובתו של ההורה האחר לאפשר ולהבטיח את הקשר בין הילד לבין ההורה הנוסף, ולמצער – שלא לסכל את קיומו. לאור האמור, קבעה הפסיקה כי מניעת קשר בין הורה לילדו כאשר אין לכך צידוק ממשי, באמצעות הפעלת אמצעים פסיכולוגיים שונים על הילד אשר גורמים לניתוקו ולהתנכרות מצדו להורה האחר, היא תופעה פסולה אשר זכתה לכינוי "תסמונת הניכור ההורי".

בנוסף, הפסיקה הכירה בתופעה זו כמקימה עילת תביעה נזיקית, החוסה תחת העוולה של הפרת חובה חקוקה או תחת עוולת הרשלנות. זאת, נוכח הקביעה כי זיקה של הורות לילד משותף, בין אם ההורים מתגוררים יחדיו ובין אם לאו, טומנת בחובה באופן מובנה חובת זהירות של כל הורה כלפי משנהו, בכל הקשור לעניינים העולים מתוך הקשר האישי והקרבה המיוחדת הנוגעים לילד.

לגופו של עניין ציינה השופטת כי האב הציג גרסה עקבית וקוהרנטית העולה בקנה אחד עם טענותיו ועמדתו לכל אורך ההליכים, והרושם שעשה הוא כי מדובר באדם בעל מזג רגוע וסבלני, אשר אוהב את בנו ורוצה בטובתו. לעומת זאת, גרסתה של האם הייתה מלאה בסתירות, בין היתר בשאלה מדוע היא מתנגדת שהאב יראה את הקטין. גם כאשר עומתה האם עם ההתנגדות הנחרצת אשר הביעה בפני העו"ס לקשר בין האב לבין הקטין, כפי שנכתב בתסקירים שהוגשו, היא לא מצאה הסבר מניח את הדעת ותשובותיה היו מגומגמות, מתחמקות ולא רלוונטיות לשאלות שנשאלה.

הטענות לאלימות של האב מעולם לא הוכחו

עוד ציינה השופטת כי האם הסיטה את החקירה באופן מכוון אל החרדה העזה שהיא חשה ולפוסט טראומה ממנה היא סובלת, לטענתה, לאור האלימות שספגה לדבריה מידי האב. חרף האמור, היא לא ידעה לענות כיצד ייתכן שהיא סובלת מפוסט טראומה קיצונית משך למעלה מעשור, אולם מעולם לא פנתה לטיפול מסודר אצל איש מקצוע. גם גרסתה של האם לעניין יחסיה עם האב הייתה בלתי אמינה, כאשר תחילה היא טענה שחתמה על הסכם נישואים כי פחדה ממנו, לאחר מכן טענה שאהבה אותו וחתמה על ההסכם כי רצתה להתחתן איתו, ובהמשך חקירתה שבה לעמדתה לפיה נישאה לאב כי פחדה ממנו.

בנוסף, לדברי השופטת, האם סתרה בעדותה דברים שהיו בבחינת עובדות יסוד במהלך השנים בהם נוהל התיק, כגון שהוריה ניתקו איתה קשר לאחר שגילו שהיא מנהלת מערכת יחסים עם מוסלמי, והציגה גרסה שונה בתכלית, הטופלת על האב את מלוא האשמה ומציגה אותו כ"אשף" בשטיפת מוח. גם בהמשך חקירתה, האם הציגה גרסה מתחמקת ובלתי אמינה אשר סותרת את התשתית העובדתית כפי שהוצגה בפני בית המשפט. האם גם סתרה בעדותה את הטענה לפיה לא ידעה שהאב הוא מוסלמי עד שהיו חודשים מספר בתוך הקשר, ובהמשך הודתה כי ידעה על היותו מוסלמי מלכתחילה.

עוד הוסיפה השופטת כי ניכר שאחותה של האם, אשר זומנה גם היא כעדה מטעמה, עשתה כל מאמץ לסייע לאחותה, גם על חשבון היצמדות לאמת. כך, למשל, על מנת להפחית ממשקלה של העובדה שכבר בצבא שוחררה האם על סעיף נפשי, האחות טענה כי מדובר בדבר שכיח וכי גם היא שוחררה על סעיף נפשי, אולם לאחר מכן נאלצה להודות שאין בכך אמת. פרט לכך, הודתה האחות שהיא איננה יודעת דבר אודות חייהם המשותפים של הצדדים. גם יתר העדים שהביאה האם מטעמה לא נמצאו מועילים ע"י בית המשפט.

כמו כן, האם ובני משפחתה שבו וטענו כי האב הינו אדם מסוכן ואלים, וזאת הסיבה בגינה חששו שיוצר קשר בינו לבין הקטין. עם זאת, לדברי השופטת, הטענות לאלימות של האב מעולם לא הוכחו, אף אחד מבין גורמי הרווחה והטיפול הרבים אשר היה מעורבים במקרה לאורך השנים לא ציין מעולם כי האב נקט באלימות כלשהי, ואף שהאב שב לישראל בשנת 2006 והחל משנת 2009 הוא אזרח ישראלי, הוא מעולם לא ניסה ליצור קשר עם האם, הקטין, או בני משפחתה שלא על פי החלטות בית המשפט. לדעת השופטת, די בכך על מנת לשלול את הטענות לעניין אופיו האלים של האב.

לדעת השופטת, מכל החומר שהוצג בפניה עולה כי ככל הנראה האם התחרטה בדיעבד על בחירתה להינשא לאב ולהביא עמו ילד לעולם, ולכן בחרה לאמץ לעצמה נרטיב לפיו היא הייתה קורבן לאלימות ושטיפת מוח, על מנת להרחיק את עצמה ככל הניתן מהאחריות למעשיה. "בתוך כך", כתבה השופטת, "פעלה האם בכל האמצעים העומדים לרשותה על מנת להכחיד כל זכר לאב ולנתק אותו מחייה ומחיי הקטין באופן מוחלט ובכלל זאת, גרמה לכך שהאב יסולק מהארץ; החליפה את שמו של הקטין באופן חד צדדי ועל דעת עצמה; העתיקה את מקום מגוריה פעם אחר פעם וסירבה לשתף פעולה עם גורמי הרווחה והגורמים המטפלים".

לאור האמור, סברה השופטת, אין ולא יכול להיות ספק כי המצב הקיים, בו הקטין מבוצר בעמדתו ומביע סרבנות קשה לכל קשר עם האב, הוא תוצאה של התנהלות האם, אשר גרמה במו ידיה ומתוך רצון וכוונה מלאים, לנתק בין האב לבין הקטין. לדבריה, האם פעלה באופן מכוון ושיטתי החל מהמועד בו הצדדים נפרדו כאשר היה הקטין בן כשנה בלבד, על מנת למנוע כל אפשרות לקשר בין האב לבין הקטין, לבזות את האב בעיני הקטין ולבסס רתיעה ודחיה של הקטין מפני האב. בכך, נקבע, הפרה האם את חובת הזהירות כלפי האב והסבה לו נזק במניעת הזכות הבסיסית להיות בקשר עם בנו בכורו, אשר נמחה לחלוטין מחייו על ידי מעשיה ומחדליה.

בהתחשב בפרק הזמן הארוך בו מנעה האם את הקשר בין האב לקטין; בריבוי ההפרות החוזרות ונשנות של החלטות בית המשפט והגורמים שהוסמכו לכך; בריבוי המעשים והמחדלים אשר ביצעה האם תוך שידעה, או לכל הפחות היה עליה לדעת, כי הם עלולים להביא לניתוק הקשר בין האב לבין הקטין – נקבע כי עליה לפצות את האב בסך של 250 אלף שקל. האב יוצג בהליך ע"י עו"ד רונן דליהו ו/או עו"ד הדס זליקוביץ. האם יוצגה ע"י עו"ד ציפורה פיק ו/או עו"ד שלמה הורניק.

 

תמ"ש 58854-07-14

 

הרשמה לניוזלטר
באפשרותכם להירשם לניוזלטר תקדין ולהתעדכן באופן יומי בחדשות המשפטיות החמות ביותר, בתקצירי פסקי הדין החשובים ביותר שניתנו לאחרונה, בעידכוני החקיקה ובעוד מידע חשוב. כל שעליכם לעשות הוא להקליד את כתובת הדוא"ל שלכם ותקבלו את הניוזלטר לתיבת הדואר שלכם.
הרשם עכשיו
תקדין
/HashavimCmsFiles/images/banners/banner-commit2022.jpg
17 | S:44
קומיט וכל טופס במתנה