חדשות

בית המשפט לתביעות קטנות דחה את תביעתה של לקוחת "פלאפון", שטענה כי החברה התרשלה כשאפשרה למתחזה שגנבה ממנה את תעודת הזהות, לרכוש בשמה שני מכשירי "אייפון 6". ביהמ"ש שוכנע כי החברה נקטה בכל אמצעי הזיהוי הדרושים והוסיף כי אין לתובעת להלין אלא על עצמה בכך שאפשרה לאותה מתחזה להיות חשופה לכל פרטיה וחפציה האישיים

התובעת, הגישה  לבית המשפט לתביעות קטנות תביעה כספית נגד חברת "פלאפון", בטענה שאפשרה למתחזה שגנבה ממנה את תעודת הזהות לרכוש בעסקה טלפונית שני מכשירי "אייפון 6" מבלי שזיהתה אותה. לטענת התובעת, התרשלה פלאפון בביצוע העסקה, מעלה באמונה כלקוחה ואף פגעה בפרטיותה,  תוך "שימוש לקוי", כך לדבריה, באמצעי תשלום.

החברה מאידך, טענה כי מי שפנתה אליה וביקשה לרכוש המכשירים הזדהתה בשמה של התובעת ומסרה את כל פרטיה האישיים, לרבות שם, תעודת זהות, פרטי חשבון בנק וכתובת. לשיטתה, מדבר בתביעה שהוגשה במטרה להתעשר שלא כדין על חשבונה, וכי היא נקטה בכל האמצעים הדרושים על מנת לברר זהות הפונה וככל שידוע לה מדובר בתובעת אשר רכשה את המכשירים, תיאמה שליחות לכתובתה וקיבלה אותם לידיה.

הרשמת הבכירה עינת דינרמן הזכירה כי בפסיקת בית המשפט העליון נקבעה חובתו של ספק לדרוש מידע מזהה מן הגורם המזמין, ואם לאחר עסקה טלפונית מסתבר שהייתה נוכלות "יחויב הספק מכוח החוזה האחיד שבינו לבין החברה המנפיקה לשאת בסכום העסקה. זולת אם קיים חובתו ודרש מהמזמין להזדהות על ידי מסירת תעודת זהות, כתובת מספר כרטיס, מועד תוקפו של הכרטיס ולעתים אף פרטים נוספים".

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

במקרה זה, צוין, מעדותה של התובעת עלה כי אותה מתחזה, כביכול, הייתה לקוחה קבועה בחנות הבגדים שבבעלותה, וכי באחד הימים השאירה את החנות, ובה חפציה האישיים (לרבות ארנק, ויזה ותעודת זהות) ללא השגחה, ויצאה ממנה תוך שהיא מותירה את המתחזה לבדה בחנות "בלי לחשוד". מכך למדה הרשמת כי התובעת עצמה אישרה שהיא נתנה אמון מוחלט במתחזה, שהייתה לקוחה קבועה שלה ושהתה בחנות לעתים תכופות, השאירה אותה לבדה בחנות עם חפציה האישיים ואפשרה לה להיות עדה לשיחות פרטיות שניהלה עם גורמים שונים ורשויות, במסגרתם מסרה את פרטיה האישיים.

זאת ועוד, מתמלול הקלטת השיחה בין המתחזה לבין פלאפון, שבה ערכה את עסקת הרכישה, עלה כי פלאפון פעלה כדבעי לוודא ולאמת פרטי זהותה של התובעת, אשר נמסרו לה במלואם. בעניין זה, הנציג אף הדגיש בשיחה כי אסור לו לעשות עסקה "מבלי לוודא באמת שאני מדבר עם הלקוח הנכון" ודרש לקבל מהפונה, שהציגה עצמה כתובעת, פרטי תעודת הזהות שלה, כתובת ומספר חשבון הבנק. פרטים אלו נמסרו לו במלואם כנכונים ע"י הפונה, וכך גם לגבי משלוח המכשירים, אשר בניגוד לטענת התובעת בכתב תביעתה, נמסרו לכתובתה.

עוד הוסיפה הרשמת כי אמנם מספר הטלפון הנייד שהופיע על גבי תעודת המשלוח אינו מספר המנוי של התובעת, אולם לשיטתה אין בכך כדי לייחס לפלאפון התרשלות בזיהוי הלקוח, שכן יכול ויהיו ללקוח כמה מספרי טלפון בהם הוא בוחר להיות זמין.

בכל הנוגע לטענת התובעת אודות גניבת תעודת הזהות שלה, ציינה הרשמת כי היא לא צירפה כל אסמכתא על הגשת תלונה בנושא, ובחקירתה לא סיפקה כל הסבר מניח את הדעת לכך אלא טענה כי אותה מתחזה החזירה לה את תעודת הזהות באותו היום בו הבחינה התובעת כי זו נגנבה ממנה.

לאור האמור, קבעה הרשמת כי אין לתובעת להלין אלא על עצמה בכך שאפשרה לאותה מתחזה להיות חשופה לכל פרטיה וחפציה האישיים, וודאי שאינה יכולה לבוא בטרוניות כלפי פלאפון שעשתה כל שביכולתה על מנת לוודא פרטי הלקוחה בעסקה הטלפונית מושא התביעה.

זאת ועוד, לדעת הרשמת, אף אם הייתה מוטלת אחריות כלשהי על פלאפון, הרי שהיה מקום לייחס לתובעת אשם תורם בשיעור של 100% נוכח מחדליה. עוד נקבע כי לא קמה חובה לפלאפון לקבל מהלקוח הודעה חוזרת בדבר אישור הסכם ההתקשרות, שכן מדובר בתיקון צרכני ברישיונות חברת הסלולר מכוח חוק התקשורת שהוחל רק בשנת 2017 ולא חל בתקופה נשוא התביעה. כמו כן, חובה זו חלה רק כאשר מדובר בעסקה מסוג "מכר מרחוק", אלא שהעסקה מושא התביעה אינה עונה להגדרה זו.

לבסוף התייחסה הרשמת לשיהוי שחל בהגשת התביעה, לאחר שחלפו למעלה משלוש שנים מקרות האירוע, והוסיפה כי התובעת אף העלימה מעיני בית המשפט את העובדה שניהלה הליך של תביעה כנגד אותה מתחזה ואף ניתן פסק דין שחייב את האחרונה לשלם לתובעת סך של 3,000 שקל. התובעת אף הודתה בחקירתה כי ניהלה את התביעה האמורה ואף גבתה מהמתחזה את סכום הפיצוי האמור. לפיכך, סברה הרשמת כי התובעת בחרה להגיש את התביעה הנוכחית ככל הנראה מאחר שלא הייתה שבעת רצון מפסק הדין שניתן בתביעה שהגישה נגד המתחזה, והוסיפה כי לשיהוי האמור מצטרף גם חוסר תום לב והעלמת עובדות מעיני בית המשפט.

התביעה נדחתה, התובעת תשא בהוצאותיה של פלאפון בהליך בסך 750 שקלים.