חדשות

בית משפט השלום באשקלון חייב מזכירה בביטוח לאומי לפצות ב-25 אלף שקל מאבטחת ממוצא אתיופי שעבדה במקום, לאחר שכינתה אותה "אתיופית מסריחה". בין היתר שקלה השופטת בפסיקת סכום הפיצוי את העובדה שהנתבעת לא עשתה כן בקור רוח והשכילה בו ביום להבין את טעותה וניסתה להתנצל בפני התובעת

התובעת, אישה ממוצא אתיופי, עבדה כמאבטחת מטעם חברת שמירה. במועד הרלוונטי, הוצבה לעבודה בסניף המוסד לביטוח לאומי באשקלון, בו עבדה גם הנתבעת כמזכירה במחלקת נכות כללית.

בתביעה שהגישה לבית משפט השלום באשקלון באמצעות עורך דינה רון לוינטל, טענה התובעת כי באחד הימים ביקשה הנתבעת להיכנס לחניון במקום העבודה, אך בשל חסימת הגישה אליו ע"י משאיות שפרקו סחורה, נאלצה להחנות את רכבה בתשלום בחניון ציבורי סמוך. בשלב זה יצאה הנתבעת מרכבה, נכנסה למקום העבודה והחלה להתלונן ולהאשים את המאבטחים בכך שאינם מבצעים את עבודתם כראוי על רקע מיקום אותן משאיות שמנעו את הגישה לחניון.

לטענת התובעת, הסבירה לנתבעת כי מאחר שהסופרמרקט הסמוך שהיה סגור מספר חודשים שב לפעילות, חזרה תופעת החסימות ע"י רכבים ומשאיות. בחלוף מספר דקות, משנוכחה הנתבעת שעליה לשלם עבור צו החניה, יצאה לפי הנטען מעמדת המאבטחים שבכניסה, אז אמרה בהתייחס לתובעת "גם כן האתיופית המסריחה הזו אני אתן לה סטירה".

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

התובעת טענה כי לא שמעה את האמירה המדויקת אלא יודעה בכך ע"י מאבטחת נוספת, ולכן שבה ופנתה לנתבעת על מנת לדעת האם אכן אמרה את הדברים ובמטרה לאפשר לה לחזור בה מדבריה. בתגובה לכך, הטיחה בה הנתבעת "בטח שאני אגיד לך יא אתיופית מסריחה, אל תצחקי איתי ואל תפני אליי בכלל". זאת, בפני אותה מאבטחת נוספת ובפני אחראי המשמרת. התובעת אמרה לנתבעת שעליה להתבייש, ובתגובה ענתה לה הנתבעת בהפגנתיות "קפצי לי".

במסגרת התביעה, עתרה התובעת לחייב את הנתבעת בפיצוי על הוצאת לשון הרע, תוך שביקשה כי בית המשפט יביא בחשבון את הצורך למגר את הגזענות באמצעות חיוב זה וכאקט חינוכי.

הנתבעת מצדה, הביעה בפתח כתב ההגנה התנצלות על הדברים שנאמרו על ידה והוסיפה כי התנצלות אישית ובצירוף מכתב נמסרו לתובעת סמוך להתרחשות הדברים. הנתבעת הוסיפה כי מסרה לתובעת התנצלות נוספת באמצעות מכרה משותפת ואף יצרה עמה קשר טלפוני ישיר. לדבריה, האמרה ה"מטופשת" נאמרה על ידה בעידנא דריתחא בעקבות מצב פיזי קשה בו נמצאה באותו מועד, מאחר שנאלצה לצום לצורך בדיקות רפואיות ולא ישנה בלילה בשל הצורך לסעוד את הוריה הקשישים. בנוסף הבהירה הנתבעת כי הדברים נאמרו בפורום מצומצם שכלל שני אנשים בלבד וכי בבירור שנערך במקום העבודה התקבלה התנצלותה והוחלט להסתפק בנזיפה.

השופטת אורית חדד קבעה כי התשתית העובדתית שהונחה בפני בית המשפט מלמדת על פרסום דברים המהווים באופן מובהק משום "לשון הרע" כמשמעותה בחוק. עוד הוסיפה השופטת כי המקרה נמנה עם אותן תביעות בהן ברקע התובע מצא עצמו מושפל ומבוזה אך ורק בשל מוצאו, מציאות חברתית אשר חרף הוקעתה והניסיון רב השנים לבערה – נמצאת מעת לעת בועטת ולובשת צורות שונות.

עוד התייחסה השופטת לטענות הנתבעת אודות מחילתה של התובעת כלפיה. לדעת השופטת, טענה זו לא הוכחה כלל וודאי לא באופן המופלג שהתפרש ע"י הנתבעת, קרי באופן המביע ויתור על זכותה להגשת תביעה.

בכל הנוגע לשיעור הפיצוי, ציינה השופטת כי אכן התרשמה שהתובעת חוותה תחושה קשה של עלבון, השפלה ופגיעה בכבודה כאדם בכלל וכבת לעדה שלמה המוצאת עצמה לא אחת מתמודדת עם גילויי השפלה וגזענות רבות פנים. השופטת הדגישה גם כי לשתי האמירות הפוגעניות מושא התביעה לא קדמה כל התגרות או הקנטה מצד התובעת, וניכר היה כי אלו הרתיעו גם את המאבטחת השניה ששמעה אותן.

עוד סברה השופטת כי מעמדה של הנתבעת כעובדת ציבור מחמיר את הנסיבות ומקשה בהנחלת מסר חברתי שטיבו הוקעתם של גילויי גזענות מכל סוג. גם זירת האמירות – מקום עבודת התובעת, מעלה אפקט דומה לדעת השופטת.

מאידך, סברה כי יש להביא בחשבון את העובדה שהפרסום לא נעשה בסופו של דבר בפני קהל שומעים רב, כמו גם את העובדה שהנתבעת לא עשתה כן בקור רוח והשכילה בו ביום להבין את טעותה וניסתה להתנצל בפני התובעת. בעניין זה, לא התרשמה השופטת כי נכונות הנתבעת להתנצל נבעה אך מחשש למעמדה בעבודה וניכר היה כי אף במסגרת ניהול ההליך היא יחלה לגילוי מחילה מצד התובעת.

לאחר שקלול כל הנסיבות, העמידה השופטת את סכום הפיצוי שישולם לתובעת על 25 אלף שקלים, בתוספת הוצאות ושכ"ט בגובה 6,000 שקלים. התובעת יוצגה בהליך ע"י עו"ד רון לוינטל. הנתבעת יוצגה ע"י עו"ד עקיבא פוזנר.

ת"א 41811-04-16