חדשות

מועדון ה"דולי פרטון" בהרצליה ובעליו חויבו לפצות שני מבלים לאחר שהוכח כי נהג איפה ואיפה ביחס שבין גברים לנשים בכל הנוגע לגיל הכניסה. כך, בניגוד למדיניות המוצהרת לפיה גיל הכניסה הנדרש הוא 23 שנה, נשים הורשו להיכנס למקום גם בגיל צעיר יותר

התובעים הגיעו בפברואר 2017 למועדון ה"דולי פרטון" בהרצליה וביקשו להיכנס. אותה עת היו השניים בני 22 שנה. בפתח הכניסה למועדון נעצרו התובעים ע"י המארחת, אשר ביקשה שיציגו בפניה את תעודות הזהות שלהם. לאחר שעשו כן, הודיעה להם המארחת כי נוכח גילם אין באפשרותם להיכנס למועדון, שכן הכניסה מתאפשרת רק לבני 23 ומעלה. נוכח האמור, ולאחר ששוחחו עם אחד המנהלים במקום שענה להם תשובה דומה, הגישו השניים באמצעות עו"ד אייל אבידן, תביעה כספית לבית משפט השלום בת"א.

במסגרת התביעה טענו התובעים כי מניעת כניסתם למועדון הייתה נגועה בהפליה מחמת מין, שכן בעוד שהכניסה לגברים מתאפשרת רק מגיל 23 ומעלה – עבור נשים הכניסה היא מגיל צעיר יותר. הנתבעים – החברה שבבעלותה המועדון ומנהליה, טענו כי הכניסה לגברים ולנשים כאחד היא מגיל 23 ומעלה בלבד, וכי אין בסיס לטענות ההפליה שהעלו התובעים. לדברי הנתבעים, מדיניות זו מפורסמת הן בעמוד הפייסבוק של המועדון והן בשילוט שבכניסה והיא מתייחסת לכל באי המועדון – גברים ונשים כאחד.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

השופט רונן אילן קבע כי חילופי הדברים שהובאו בתמלילי השיחה של התובעים עם המארחת ומנהל המועדון, תומכים בגרסה לפיה המועדון אכן נוקט במדיניות שונה ביחס לנשים לעומת גברים. בהתאם למדיניות זו, הגיל הנדרש לצורך כניסה למועדון לנשים נמוך מזה הנדרש מגברים.

מלבד האמור, הוצגו עדויות של 3 נשים שהעידו כי ביקרו במועדון בטרם מלאו להן 23 שנה. בעניין זה, דחה השופט את טענת המועדון לפיה אין לקבל עדויות אלו נוכח הקשר בין העדות לבין התובעים, שכן מדובר בטענה המבקשת להימנע מכל ניסיון להתמודדות ישירה עם טענות אותן נשים, מה גם שאחת מהן הציגה ראיות אובייקטיביות שכללו תמונות שלה מבלה במועדון ואסמכתאות על תשלומים ששילמה בכניסה למועדון. לפיכך, מלבד טענות כוללניות שאין לתת בהן אמון, לא הציגו הנתבעים גרסה שתפריך את העדויות התומכות בגרסת התובעים לפיה אין המועדון מקפיד עם גילן של הנשים בכניסה ומאפשר כניסתן של נשים שגילן נמוך מ-23 שנה ולפעמים אף נמוך מ-22. כל זאת, בניגוד למדיניות המוצהרת ולאכיפת אותה מדיניות ביחס לגברים. לאור כל האמור, קבע השופט כי הוכח במידה הנדרשת כי המועדון נהג איפה ואיפה ביחס שבין גברים לנשים.

במובן המשפטי, ציין השופט כי אין מחלוקת שהמועדון מהווה מקום ציבורי, וככזה חלים עליו האיסורים הקבועים בחוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, ובכלל זאת האיסור להפלות בכניסה. בעניין זה, קבעה הפסיקה כי אבחנה בין גברים לנשים בכל הנוגע לגיל הכניסה למקום ציבורי היא אבחנה שאינה לגיטימית, מבטאת הפליה פסולה ופוגעת בכבוד האדם.

נוכח האמור, ולאחר שלא נמצאה כל ראיה שתצדיק מתן פטור מאחריות למי מבעלי החברה, קבע השופט כי הם אחראים לחבות החברה. אשר לסכום הפיצוי, לא מצא השופט הצדקה לפסוק פיצוי ברף המקסימלי, שכן מבחינת התובעים דובר באירוע יחיד, אף שאין להקל ראש בעצם נקיטתה של מדיניות מפלה בין גברים לנשים. אשר על כן, יפוצו התובעים בסך של 10,000 שקלים לכל אחד, בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 6,000 שקלים. התובעים יוצגו בהליך ע"י עו"ד אייל אבידן. הנתבעים יוצגו ע"י עו"ד ערן גוטפריד.

ת"א 6308-03-17