חדשות

בית המשפט לתביעות קטנות קיבל את תביעתו של טכנאי מזגנים שננשך ע"י כלבתם של בעלי הבית בעת שהגיע לתקן את המזגן בחדרו של בנם. הרשמת קיבלה את גרסת הטכנאי לפיה הכלבה לא הייתה קשורה במהלך ביקורו בבית וכי היא נשכה אותו ברגלו השמאלית, וקבעה כי לא התקיימו נסיבות המבטלות את אחריותם של בעלי הבית לנזק

התובע, טכנאי מזגנים שכיר, הגיע במאי 2018 לביתם של הנתבעים על מנת לתקן מזגן בחדרו של בנם. בתביעה שהגיש לבית המשפט לתביעות קטנות בחדרה, טען התובע כי בהתקרבו אל הבית ראה כלב בחצר ולכן ביקש מבעלי הבית לקשרו הרחק ממקום התקלה או לסגרו בחדר נפרד. לטענתו, חרף בקשתו, הכלב לא נקשר אלא נאחז בידי בעלי הבית. גם כאשר נכנס לבית, לטענתו, שב וביקש כי הכלב ייקשר, אולם זה לא נקשר.

לטענת התובע, לאחר סיום תיקון התקלה במזגן, בדרכו לצאת מבית הנתבעים כשבידיו סולם וארגז כלים, רץ הכלב לעברו, זינק ותקף אותו ברגלו ופצע אותו. לטענתו, הנתבעים הגיבו על כך במילים "שטויות" וטענו כי הכלב מחוסן ואין מה לדאוג. התובע ביקש מהם את פנקס החיסונים של הכלב וניגש בהמשך לקבלת טיפול רפואי במשרד הבריאות ובקופת החולים, וטופל על ידי חיטוי הפצע וזריקת טטנוס וחיטוי של הפצע.

במסגרת התביעה טען התובע לאחריות מוחלטת של הנתבעים כבעלי הכלב והוסיף כי לא התגרה בכלב, נכנס לבית ברשותם המלאה של בעלי הבית וכן ביקש מהם פעמים רבות להרחיקו. סך הפיצוי שנתבע – 8,500 שקל עבור הפסדי חמישה ימי עבודה, הפסד בונוס, ועוגמת נפש.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

הנתבעים הודו בכתב ההגנה כי ברשותם כלב מעורב קטן, אולם כפרו מכל וכל בטענות התובע ובכך כי הכלב תקף אותו או פגע בו. לטענתם, עם הגעת התובע לביתם הם הכניסו את הכלב הביתה וקשרו אותו בחבל למעקה, והוא נותר קשור אליו עד לגמר עבודתו של התובע בביתם וצאתו ממנו.

הרשמת הבכירה טלי מירום קבעה כי גרסתו של התובע הייתה עקבית לאורך כל הדרך, החל מתיאור האירוע כפי שמסר לרופאה במשרד הבריאות ובקופת החולים, דרך כתב התביעה וכלה בדיון בבית המשפט. עוד לדברי הרשמת, התיעוד הרפואי שצורף לכתב התביעה תומך בטענות התובע אודות נשיכתו על ידי כלב, כאשר מדובר בתיעוד רפואי ממוסדות רפואיים אובייקטיביים, שהוצאו זמן קצר מאוד לאחר האירוע הנטען. זאת ועוד, גם תיאור נסיבות האירוע כפי שנכתב בדו"ח משרד הבריאות, זמן קצר לאחר האירוע, תואם את גרסתו של התובע בכתב התביעה ובדיון. בנסיבות אלו, נקבע, יש לראות בתיעוד הרפואי האמור משום סיוע וחיזוק לגרסתו של התובע.

מנגד, סברה הרשמת כי גרסתם של הנתבעים איננה מסתברת, שכן הטענה כי בנם ישן בעת שהתובע הגיע לבית ואף המשיך לישון בעת שהתובע החל בבדיקת המזגן שבחדרו, היא טענה בלתי סבירה ואין לקבלה. לפיכך, העדיפה הרשמת את גרסת התובע, לפיה הבן היה ער והחזיק את הכלבה בידיו על מנת למנוע ממנה להתקרב אל התובע. לכך הוסיפה הרשמת את דברי הנתבעת לפיהם הכלבה נובחת ולא נושכת והיא ידעה מראש כי בעלה ובנה יתפסו את הכלבה, מה שמהווה אישור לכך שלמעשה לא נהגו הנתבעים לקשור את הכלבה, אלא להחזיקה בעת הצורך בידיהם על מנת שלא תוכל להתקרב לזולת.

בנוסף, גם בדבריה של הנתבעת, לפיהם לו היה מדובר בפגיעה משמעותית הייתה מסכימה לפצות את התובע בו במקום, יש לדעת הרשמת משום נטילת אחריות ויש לראות בה משום הודאת בעל דין שמשקלה נכבד. נוכח האמור, בפן העובדתי קיבלה הרשמת את גרסת התובע, לפיה הכלבה לא הייתה קשורה במהלך ביקורו בבית הנתבעים, וכי היא נשכה אותו ברגלו השמאלית בטרם יצא מהבית.

בפן המשפטי ציינה הרשמת כי פקודת הנזיקין מטילה אחריות קפידה על בעליו של כלב שגרם לנזק גוף, גם במקרה של רשלנות. זאת, למעט בנסיבות של התגרות הניזוק בכלב; תקיפת הניזוק את הבעלים או בני משפחתו או הסגת גבול במקרקעין מצד הניזוק. במקרה זה, לא מצאה הרשמת כי התקיימו אי אלו מההגנות האמורות, ולכן המסקנה המתבקשת היא כי הנתבעים נושאים באחריות מלאה לנזק שגרמה כלבתם לתובע. אשר על כן, ישלמו הנתבעים לתובע פיצוי בסך של 1,500 שקל, בתוספת 500 שקל הוצאות משפט. זאת, לאור התרשמותה של הרשמת כי לא דובר בנזק חמור או משמעותי אלא בנזק שטחי בלבד, שלא הצריך טיפול כלשהו למעט חיטוי במים ובסבון, וכן זריקת אנטי-טטנוס.

ת"ק 23258-06-18