בימ"ש השלום דחה את בקשתה של בעלת דין לפסול מומחה מטעם ביהמ"ש שמונה לצורך מתן חוות דעת בעניינה. זאת, לאחר שפנתה אל המומחה לבדיקה מיוזמתה ללא רשות ומבלי לגלות לו כי נתן חוות דעת בעבר בעניינה. השופט קבע כי דובר בניסיון להכשיל את המומחה וכי הדבר עלול אף להיחשב כהדחת עד
האם יכול תובע לפנות אל מומחה רפואי מטעם בית המשפט לבדיקה, מחוץ לגדר חוות הדעת שנתן אותו מומחה, וזאת בלא רשותו של בית המשפט, ומבלי לגלות למומחה כי נתן חוות דעת בעבר בעניינו של אותו תובע? בית משפט השלום בקריות דחה לאחרונה בקשה שהגישה בעלת דין לפסול מומחה מטעם בית המשפט שנתן חוות דעת בעניינה במסגרת תביעת נזקי גוף שהגישה. השופטת דחה את טענתה כי הפניה אל המומחה נעשתה "בטעות" ובתום לב, וקבע כי אין לאפשר לה ליהנות מפרי עוולתה ולכן תוכל לחקור את המומחה מבלי להציג לו את ממצאי הבדיקה הנוספת שנערכה לה שלא כדין.
התובעת הגישה תביעת פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לה, לטענתה, כשהחליקה בעת יציאה מקניון "עזריאלי" בעכו. במסגרת התיק מונה מומחה רפואי מטעם בית המשפט על מנת לבחון את טענותיה של התובעת לנכות אורתופדית צמיתה, והתובעת לא התנגדה בשעתו למינוי. במסגרת חוות דעתו קבע המומחה כי לתובעת לא נגרמה נכות צמיתה עקב התאונה מושא התביעה, אלא נכות זמנית של חודשיים בלבד. בהמשך הודיעה התובעת לבית המשפט כי אין בדעתה לשלוח למומחה שאלות הבהרה.
בעקבות החלטה זו הגישו הצדדים תחשיבי נזק. משלא התקבלה הצעת בית המשפט, קבע בית המשפט את התיק להוכחות וציין כי ככל ובדעת צד לזמן מומחה רפואי לחקירה עליו להודיע לו על המועד שנקבע להוכחות בתוך 30 יום, על מנת שישריין את המועד ביומנו, וכי אי הודעה במועד כמוה כוויתור על חקירה.
ימים ספורים לפני מועד ההוכחות הוגשה בקשה על ידי התובעת לזמן את המומחה מטעם בית המשפט לחקירה על חוות דעתו. בית המשפט קבע כי נוכח העובדה שהתובעת לא פעלה לפי החלטת בית המשפט ולא הודיעה למומחה במועד על כוונה לחוקרו, ככל והמועד שנקבע לא יתאים למומחה, תישא התובעת בהוצאות דחיית הישיבה לצד שכנגד, בנוסף להפקדת שכר עדותו הצפויה של המומחה.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
ימים בודדים לפני מועד ההוכחות, הגישה התובעת מסמך בו ציינה כי מבירור טלפוני עם המומחה הסתבר כי אינו יכול להתייצב למועד הקבוע. עוד ציינה כי לאחר שיחת הטלפון הסתבר לה כי מומחה אורתופדי עמו ניגשה להתייעץ הוא אותו מומחה מטעם בית המשפט. לטענת התובעת, לא זכרה את זהותו של המומחה, אלא פנתה אליו מאחר שבעבר ניתח את בעלה. עוד ציינה כי לאחר שגילתה זאת יצרה באת כוחה קשר עם המומחה ושוחחה עמו על העניין, והוא אף מסר לה כי התובעת לא זקוקה לניתוח.
בדיון שהיה קבוע להוכחות טענה התובעת לראשונה בדיון בעל פה כי יש לפסול את המומחה, וזאת בשל הבדיקה הנוספת שעברה אצלו, לרבות דבריו באותה בדיקה ולאחריה, בעת שיחת באת כוחה עמו. לטענת התובעת, בבדיקה הפנה אותה המומחה למומחה לבעיות גב, ובכך לטענתה שלל את מומחיותו בתיק זה. עוד הפנתה התובעת לשינויים לטענתה בין מסמך הבדיקה לחוות הדעת שנתן המומחה במסגרת התיק, כשלשיטתה במסמך הבדיקה נרשמה היצרות בחוליות עמוד השדרה ובחוות הדעת המקורית נרשם ללא ממצא חבלתי. בנוסף לכך, בחוות הדעת המקורית טען המומחה למגבלת תנועה עקב היותה בהריון ואילו בבדיקה הנוספת, רשם מגבלה בתנועות.
המומחה מצדו, טען כי כלל לא זיהה את התובעת וכי היא לא ציינה בפניו כי נבדקה על ידו בעבר. עם זאת ציין המומחה כי לא ייתכן שהתובעת לא זיהתה אותו שכן לא מבקרת לעתים קרובות בבית החולים ונפגשת עם פרופ' קירח בדומה אליו. עוד ציין המומחה כי התובעת לא ציינה בפניו שנפלה ונחבלה בגב ושהגישה תביעה משפטית, והוסיף כי לא מצא בבדיקה הנוספת כל ממצא פתולוגי והמליץ על טיפול סימפטומטי ולא על ניתוח אך שהפנה את התובעת לצילום עמוד שדרה.
השופט שלמה מיכאל ארדמן דחה את טענת התובעת כי פעלה בתום לב וקבע כי פעולתה נעשתה באופן מניפולטיבי ומכוון כדי להכשיל את המומחה. לדברי השופט, לא האמין לעדותה של התובעת, טענותיה לא היו אמינות, והיה ניכר בתשובותיה כי הוכנה לעדות בשאלה זו, והן לא היו ספונטניות.
בעניין זה, ציין השופט כי התובעת מעולם לא הייתה בטיפול או בייעוץ אצל המומחה קודם לבדיקה והייתה אצל מומחים שונים, ולכן אין זה מסתבר כי דווקא בימים האחרונים שלפני ישיבת ההוכחות החליטה לבקש ייעוץ רפואי נוסף. בנוסף, לשיטתו, אין גם להניח כי התובעת לא הייתה מזהה את המומחה גם אם הגיעה אליו "בטעות" כטענתה, או כי לא הייתה מגיעה אליו עם מלוא התיק הרפואי, לרבות חוות הדעת שניתנו בתיק המשפטי. עוד ציין השופט כי בעוד שסביר לקבל כי המומחה, המקבל מידי שנה עשרות אם לא מאות מטופלים, לא יזכור מראה מטופלת שהגיעה אליו לבדיקה חד פעמית לצורך חוות דעת, קשה להניח כי התובעת, אשר אינה מזדמנת לעיתים מזומנות לאורתופדים בבית החולים, לא תזכור כי שנה וחצי קודם לכן ביקרה אצל אותו מומחה וגם אין זה סביר כי לא תספר למומחה על אותה בדיקה.
"ראיה שהושגה במהלך ההליך המשפטי תוך הכתמתו ביודעין"
במישור הנורמטיבי ציין השופט כי מדובר במקרה המעלה שיקולים מיוחדים, היות שמומחה מטעם בית המשפט הוא זרועו הארוכה של בית המשפט ומוקנית לו אמינות מיוחדת כמומחה ניטרלי אשר מאפשר לבית המשפט לקבל חוות דעת ברורה ואובייקטיבית בעניינים מקצועיים המובאים בפניו. לפיכך, מטבע הדברים אין לאפשר פגיעה במעמדו, אלא ברשות בית המשפט. על יסוד האמור, סבר השופט כי אסור היה לתובעת כלל לפנות למומחה, להיבדק על ידו, ואסור היה גם לבאת כוחה לשוחח כלל עם המומחה על חוות דעתו, לאחר אותה בדיקה כדי להשפיע על חוות דעתו. לדברי השופט, פניות אלה פסולות תכלית הפסול, נגועות בבעיות אתיות חמורות, ועלולות אף להיחשב כהדחת עד לפי דיני העונשין.
אשר לשאלה מהי התוצאה הראייתית של פניות פסולות אלה, ציין השופט כי לא מדובר בשאלת קבילותן של ראיות שהושגו קודם להליך המשפטי, אלא בראיות שהושגו במהלך ההליך המשפטי, תוך הכתמתו ביודעין, בניסיון להשיג הישג דיוני של פסילתו של המומחה מטעם בית המשפט, שחוות דעתו אינה לרוחה של התובעת. "אינני סבור כי על בית המשפט לאפשר לחוטא להיות נשכר, להשתמש בראיות שלא הייתה התובעת משיגה אותן בלא שימוש בדרך פסולה זו", כתב השופט. "התרת שימוש בראיות פסולות אלה כשלעצמה פוגעת בשוויון בין בעלי הדין, שאף הוא מהווה חלק מהזכות החוקתית לגישה לערכאות, שכן מאפשרת לצד הפועל שלא כדין להשיג יתרון דיוני פסול".
כפועל יוצא סבר השופט כי אין מניעה שהתובעת תחקור חקירה נגדית את המומחה, אך בחקירה זו לא תוכל להציג לו את ממצאי הבדיקה הנוספת שנערכה לה שלא כדין, או להתייחס לשיחה הפסולה שניהלה באת כוחה עם המומחה, או להגיש מסמכים הנוגעים לאותה בדיקה. עוד הדגיש כי מובן שאין מקום לפסילת המומחה בעקבות טענות המתייחסות לאותה בדיקה או לאותה שיחה טלפונית יזומה פסולה עם המומחה, שלא בכדי הרגיש המומחה בעקבותיה מרומה והגיב כפי שהגיב. בנוסף ציין השופט כי מסקנתו לא הייתה משתנה גם אם היה קובע שהפניה למומחה נעשתה בתום לב, שכן בכל מקרה גם אם הפניה הייתה רשלנית היא עדיין פסולה, ואין ליתן לבעל דין ליהנות מפרי עוולתו.
לבסוף קבע השופט כי התנהלותה של התובעת מחייבת גם פסיקת הוצאות משמעותית ועל כן תשלם למשיבים את הוצאות הבקשה לפסילת המומחה בסך 5,000 שקל, וכן תשלם הוצאות משפט לטובת אוצר המדינה בסך 5,000 שקלים נוספים. עוד נקבע כי עליה להפקיד 1,500 שקלים נוספים כתנאי לזימונו של המומחה לחקירה על חוות דעתו.
