בית הדין האזורי לעבודה פסק פיצוי של 12 אלף שקל לשף ותיק במסעדת "בויה" בת"א, שפוטר מעבודתו שלא כדין בשיחה ברכבו של בעל המסעדה לאחר 12 שנות עבודה. מנגד, נדחתה מרבית תביעתו לתשלום עבור שעות נוספות וקבלת זכויות שונות, ונקבע כי פיטוריו נעשו ממניעים ענייניים
התובע, עופר אבגיל, עבד במשך כ-12 שנים כשף במסעדת "בויה" בתל אביב עד שפוטר מעבודתו בשנת 2013. כשנתיים לאחר סיום עבודתו, פנה התובע לחברה המפעילה את המסעדה במכתב דרישה לגמול בגין עבודה בשעות נוספות ולפיצוי בגין פיטורים שלא כדין וזכויות נוספות. משדרישותיו לא נענו, הגיש תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בת"א.
לטענת התובע, הוא עבד שעות רבות במשך היום אולם לא שולמה לו תמורה בגין עבודה בשעות נוספות. לדבריו הוא השקיע את מלוא זמנו ומרצו בחברה, על רקע הבטחה שבעל המסעדה נתן לו לפיה הוא צפוי להצטרף כשותף בחברה. עוד טען התובע כי פוטר מעבודתו על אתר, בבושת פנים, ברכבו של בעל המסעדה ומבלי שנערך לו שימוע כדין, וזאת לאחר למעלה מ- 12 שנות עבודה.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
החברה מאידך, טענה כי התובע הועסק בתפקיד הנהלה בכיר, ועל כן חוק שעות עבודה ומנוחה אינו חל עליו. החברה הפנתה בעניין זה, בין השאר, לשכר הגבוה שהתובע קיבל ולהטבות נוספות שקיבל, שלשיטתה מעידות על מעמדו במסעדה. עוד נטען שאין בסיס לטענות התובע לגבי מספר שעות עבודתו וזאת גם על פי עדותו, לפיה התחשיב שערך הוא "שרירותי". החברה הוסיפה וטענה שאין בסיס לטענה בדבר ציפייה לגיטימית או התחייבות להעניק לתובע מניות כשותף, וכי מדובר בהצעה שעלתה וירדה מן הפרק ולא השתכללה לכדי התחייבות מחייבת, כאשר גם לגרסת התובע עצמו, הוא המשיך לעבוד שנים רבות לאחר שעניין זה עלה.
עוד נטען כי הובהר לתובע שאם לא יסייע בהבראת החברה הוא יפוטר מעבודתו וכי לאורך התקופה התקיימו שיחות רבות בינו לבין בעל המסעדה בהן הוא נדרש לקצץ בעלויות המזון. כמו כן, התובע נדרש לעבוד ב"סרוויס" - אך סירב. בסופו של דבר ועל רקע כל אלה, התובע פוטר מעבודתו. בעניין זה, בעל המסעדה אישר בעדותו שקוימה עם התובע שיחה ברכב שבמהלכה נמסר לו על סיום עבודתו, אך למרות ששיחה זו לא הוגדרה כשיחת שימוע – היא היוותה שיחת שימוע בפועל.
בפסק הדין שניתן בנובמבר האחרון, דחתה השופטת דגית ויסמן את מרבית התביעה וקבעה כי אכן חוק שעות עבודה ומנוחה אינו חל על התובע. בעניין זה, קבעה השופטת כי התובע שימש כשף הראשי ולמעשה כמנהל המסעדה בפועל, כאשר במסגרת עבודתו היה אחראי על המטבח ועל תחום הרכש, האמון על משא ומתן עם ספקים ועל תחום עלויות המזון ("פוד קוסט"). כמו כן, התובע היה אחראי על עובדי המטבח. למעשה, לדברי השופטת, התובע שימש כגורם המקצועי הבכיר ביותר במסעדה, ולהוציא בעל החברה גם הבכיר ביותר במקום ועל כן יש לקבוע כי הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה אינן חלות עליו.
עוד נקבע, כי מסקנה זו מתחזקת לאור עדותו של התובע לפיה הוא "לא עבד לפי שעות", וגם העובדה שבחר שלא להחתים כרטיס נוכחות, בשונה מכלל עובדי המסעדה שהיו כפופים לו, מלמדת על האופן בו הוא עצמו ראה את תפקידו ומחזקת את המסקנה לפיה בזמן אמת, התובע לא סבר כי חוק שעות עבודה ומנוחה חל עליו. בנוסף, התובע גם קיבל מהמסעדה הטבות נוספות אליהן הוא לא התייחס בתצהירו - שולם לו תשר שבועי במזומן, בסכום 300 -500 שקל, מומנה עבורו חופשה לחו"ל, שולמו לו בונוסים, נרכשו עבורו אופניים, באמצעותם הגיע לעבודה ולצד זה הועמד לרשותו רכב צמוד, כולל הוצאות דלק שלא קיבלו ביטוי בתלוש השכר, בו אשתו עשתה שימוש בלעדי. לדברי השופטת, התובע לא פירט את כל ההטבות הללו שנוספו לשכרו, ומעדותו בבית הדין ניכר זלזול בהן, למרות שמכלול הדברים מעיד שהוא לא היה עובד מן השורה וכי החברה התייחסה אליו כאל עובד בכיר, מנהל מטעמה.
בכל הנוגע לעדותו של בעל המסעדה, קבעה השופטת כי זו הייתה עקבית ובהירה וממנה עולה כי בשיחה שקיים עם התובע ברכב הבהיר לו כי בכוונת החברה לפטרו וכי השניים ימשיכו לשוחח בנושא מועד סיום עבודתו. למחרת סוכם בין הצדדים שהתובע ימשיך לעבוד עוד מספר שבועות ויבצע חפיפה למחליפו. באותה שיחה התובע העלה את נושא השותפות, אולם לא היה בכך כל טעם לאור הפסדי החברה.
מנגד, התרשמה השופטת כי גרסת התובע בנושא פיטוריו לא הייתה עקבית: הוא לא הבהיר מהו המועד בו פוטר וגם טענתו כי פוטר לאלתר לא התיישבה עם עדותו לפיה המשיך לעבוד לאחר שיחת הפיטורים וביצע חפיפה עד לתום תקופת החגים.
אשר לסיבת הפיטורים, נקבע כי הוכח שהתובע פוטר ממניעים ענייניים לאחר שהמסעדה נקלעה לקשיים ובעל החברה סבר שעלויות המזון גבוהות וכי התובע לא מבצע את תפקידו נאמנה בנושא זה. כל זאת, כאשר בסמוך למסעדה נפתחה מסעדה מתחרה. אשר על כן, ומאחר שהחברה קלטה במקום התובע עובד אחר שביצע עבודות שהוא סירב לבצע ועלויות שכרו היו נמוכות יותר - נקבע כי כל אלה שיקולים ענייניים הקשורים לאופן ניהול החברה.
יחד עם זאת, סברה השופטת כי אין מנוס מהמסקנה כי נפל פגם בהליך השימוע שנערך לתובע. כך, התובע לא קיבל זימון לשיחת שימוע כנדרש, ולמעשה לא נערכה לו שיחת שימוע אלא שיחת פיטורים ברכבו של בעל המסעדה. לדעת השופטת, היות שדובר בעובד ותיק ובכיר ששירת את החברה שנים רבות, ולמרות שהיה מודע לכך שהוא צפוי לסיים את עבודתו, היה על החברה לזמנו לשימוע והיה ראוי שתערך עמו פגישה במקום מכבד, ולא ברכבו של בעל המסעדה. כפועל יוצא, נפסק לתובע פיצוי בסך 12 אלף שקל בגין פיטורים שלא כדין. התובע יוצג בהליך ע"י עו"ד גיא קונפורטי. הנתבעים יוצגו בידי עו"ד איתי רימון.
