חדשות

בית המשפט המחוזי מחק על הסף תביעה שהגישו בני זוג נגד הפרקליטות, הנהלת בתי המשפט, המרכז לגביית קנסות ועוד, בטענה כי החלטות ופסקי דין שניתנו בעניינם הושגו במרמה. השופט: לא רק שלא הוצגו על ידי התובעים ראיות המבססות מרמה, אלא שלא הוצגו על ידם ראיות המבססות פוטנציאל לכך

התובעים הם בני זוג הטוענים שנפלו קורבן לתרגיל עוקץ שנעשה להם על-ידי עורכי דין ומתווכים החל מסוף שנות התשעים. בשנת 2009, הגישו התובעים תביעה כנגד 11 נתבעים ובהם הנהלת בתי המשפט, בנקים ושופט, על סך של למעלה משלושה מיליון שקלים. בד בבד הגישו התובעים בקשה לפטור מאגרה ובקשתם התקבלה, אך בהמשך ננקטו הליכים בעניין זה והפטור בוטל. לבסוף, נמחקה התביעה בשל אי תשלום האגרה. בהמשך תבעו התובעים בין השאר שופטים ורשמת הוצאה לפועל בטענה כי החלטה שיפוטית בעניינם הושגה בתרמית. גם הפעם ניתן לתובעים פטור מאגרה וננקטו כמה הליכים בעניין זה, עד שהתביעה נמחקה מחמת חוסר מעש.

במסגרת התביעה הנוכחית, שהוגשה בשנת 2017, טענו התובעים ל"תרמית כלפי ביהמ"ש בכדי לקבל דבר במרמה". בין הגופים שנתבעו פרקליטות מחוז ת"א (אזרחי), הנהלת בתי המשפט, המרכז לגביית קנסות ועוד. כמו כן עתרו התובעים לחייב את הנתבעים לשלם להם ביחד ולחוד 100,000 שקל, בטענה כי החלטות הפטור מאגרה שניתנו להם שרירות וקיימות, ושהפרקליטות, המדינה ופרקליטים שונים "השיגו בתרמית" את ההחלטות השיפוטיות בעניין האגרות.

עוד ביקשו לקבוע כי ביכולת הנתבעים "להשיג באמצעות תרמית ועדות שקר כל פסק דין כנגד כל אזרח תמים במדינת ישראל מבלי לאפשר לאותו אזרח תמים להתגונן מפני ההליך שפתחו נגדו". מלבד זאת התבקש בית המשפט להורות לחקור את הטענות נגד פרקליטות המדינה ונגד המערכת השיפוטית, נושאי משרה, שופטים ורשמים וכונסי נכסים, שקיים ביניהם, על פי הטענה, קשר פסול.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

הנתבעים מצדם, הגישו לבית המשפט בקשה לסילוק התביעה על הסף, בין השאר מחמת מעשה בית דין והעדר עילה ושימוש לרעה בהליכי משפט. לטענת הנתבעים, מדובר בתובעים סדרתיים המנהלים עשרות רבות, אם לא מאות הליכים בערכאות השונות ברחבי הארץ. לפי הנטען, התובעים מבקשים לבטל החלטות שיפוטיות חלוטות בטענה שהתקבלו במרמה, אך הם לא עומדים בדרישות שהעמידה הפסיקה לצורך כך ועליהם להציג ראיות בעלות משקל ממשי לביסוס טענת התרמית. עוד עליהם להראות שמדובר בראיות חדשות, שלא ניתן היה להשיגן בשקידה סבירה בזמן אמת, ושיש בכוחן להוביל לשינוי התוצאה. כזאת לא עשו התובעים, וטענותיהם למרמה כזאת או אחרת הן חסרות יסוד. לכן, נטען כי התביעה היא חסרת עילה.

השופט גרשון גונטובניק קיבל את בקשת הנתבעים לסילוק התביעה על הסף. לדבריו, התובעים עותרים, למעשה, לקיומו של "משפט חוזר" אזרחי, לגביו קבע בית המשפט העליון כי חרף היעדרו של הסדר חקיקתי מקביל בתחום האזרחי לזה של התחום הפלילי, נתונה לבית המשפט סמכות טבועה לבטל פסק-דין חלוט בהתקיים נסיבות שבהן שיקולים של צדק עדיפים על פני שיקולים של מעשה-בית-דין. יחד עם זאת, נדרשת "סיבה של ממש" כדי לסטות מעקרון סופיות הדיון ולאפשר פתיחתם של הליכים משפטיים חלוטים וסופיים. סיבה שכזו יכולה להיות מרמה שהובילה למתן פסק הדין, אולם בית המשפט העליון הציב רף גבוה בפני המבקשים לבטל הכרעה שיפוטית אזרחית חלוטה בעילה זו.

במקרה הנוכחי, התובעים טענו לפגמים בהליכים שהתנהלו בעניינם בסוגיית האגרה, אך לא נראה שהפגמים הנטענים הם מרמתיים במהותם והווייתם היא ערעורית. לדעת השופט, יש להיזהר מפני מתן מובן רחב מידי ליסוד המרמה, כך שיכלול גם טענות ערעוריות, שאחרת יופר האיזון הראוי בין כלל סופיות הדיון לבין מחויבות שיטת המשפט לעשיית הצדק. לדבריו, טענות ערעוריות במהותן צריכות להתברר באפיק הערעורי, ואין הן מצדיקות עריכת משפט חוזר אזרחי. "אני מבין שהתוצאה אינה מניחה את דעתם של המערערים אך בין השתלשלות זו לבין מרמה ארוכה הדרך", כתב. לפיכך, קבע השופט, לא רק שלא הוצגו על ידי התובעים ראיות המבססות מרמה, אלא שלא הוצגו על ידם ראיות המבססות פוטנציאל מרמה.

אשר לטענת התובעים לפיה יש להורות על חקירת הפרקליטים השונים והגורמים הנוספים שהיו מעורבים בעניינם כדי שיוכלו לבסס את טיעון המרמה שלהם, קבע השופט כי הנטל הראייתי לביסוס מרמה מוטל על הטוען לה. לפיכך, על המבקש להתגבר על סופיות הדיון בטענת מרמה לעשות ולהציג ראיות, או פוטנציאל ראייתי ובטענות אין די. לדעת השופט, אם בכל פעם שטוען אדם למרמה בהליך סופי נצעיד צדדים, עדים ומייצגים אל דוכן העדים, גם כשאין בבסיס טיעונו ראיות ממשיות, לא יוותר מעקרון סופיות הדיון שריד ופליט. עוד ציין בעניין זה כי לתובעים ניתנה שהות של למעלה משנה למצוא ראיות ולהציגן, אך לא עלה בידם לעשות כן ולא הוצגה אף לא ראשית ראיה לתרמית. לפיכך, אין כל סיבה וטעם להורות לנציגי הפרקליטות להתייצב לחקירה או לפתוח במסע לשחזור תיק לצורך משפט חוזר אזרחי, כשהטענות שמעלים התובעים הן ערעוריות במהותן.

לבסוף, התייחס השופט גם לבקשת הנתבעים להוציא צו חוסם נגד התובעים, שימנע מהם להגיש כל תובענה או בקשה או ערעור או כל הליך אחר העוסק בהחלטות שניתנו בעניין תשלום אגרת בית משפט בהליכים מסוימים. בעניין זה הזכיר השופט כי הוצאת צו חוסם היא עניין חריג המהווה פגיעה קשה ביותר בזכות הגישה לערכאות, אולם לעתים אין מנוס מלהוציא צו שכזה נוכח התנהלות דיונית פסולה של בעל דין, במצבים מיוחדים ונדירים שבהם מתן צו שכזה הוא האמצעי המידתי ביותר. במקרה זה, סבר השופט, התובעים אכן פעלו באינטנסיביות רבה, אך לא בכזו המצדיקה הוצאת צו חוסם בעת הזאת. עם זאת, אם יתברר כי התובעים ימשיכו להגיש הליכים בעתיד לבוא באותו העניין ממש, ניתן יהיה לשקול הוצאות צו חוסם בלית ברירה, אלא שכרגע שורת המידתיות אינה מצדיקה הוצאת צו כאמור.

התביעה נמחקה ביחס לכלל הנתבעים. התובעים יישאו בהוצאות הנתבעים בסך כולל של 13,000 שקל.