בית משפט השלום חייב את המדינה לפצות סטודנט לתואר ראשון ברנטגן, שאיבד את הכרתו לאחר שהתחסן מפני מחלות מדבקות כתוצאה מהתרחשות תופעת לוואי מוכרת, נפל ונחבל בפניו ובשיניו. נקבע, כי המרפאה, אשר צפתה את הסיכון שהתממש, לא נקטה באמצעים סבירים למניעתו, לא הזהירה ולא יידעה את התובע ובכך התרשלה כלפיו
התובע למד באוניברסיטת בר-אילן לתואר ראשון ברנטגן ודימות. לאור חשיפתם, נדרשו הסטודנטים בשנה א' להתחסן מפני מחלות מדבקות כמפורט וכמוסדר בנוהל משרד הבריאות. בינואר 2013 הגיעו הסטודנטים, ובהם התובע, להתחסן במרפאה של לשכת הבריאות.
עם כניסתו של התובע לחדר החיסונים מסר לאחות מידע על מצבו הבריאותי, לרבות חיסוני עבר, וזו הכינה תכנית חיסונים בהתאם למידע והזריקה לו שלוש זריקות. סמוך לאחר מכן, קם התובע מספת הטיפולים, יצא מהחדר, ניגש למתקן שתיה שנמצא בחדר ההמתנה ומילא כוס מים. בשובו, איבד את הכרתו, נפל ונחבל בפניו ובשיניו. על כן, הגיש התובע תביעה לבית משפט השלום נגד המדינה, כמפעילת המרפאה, מעסיקת הצוות הרפואי ויוזמת החיסונים.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
המחלוקת המרכזית בין הצדדים הייתה נטועה במישור האחריות, ועניינה בפן העובדתי של רכיב ההתרשלות ובשאלה האם הנתבעת הזהירה ויידעה את התובע כנדרש. מנגד, הוסכם שנוכח היתכנותן של תופעות לוואי סמוך לאחר החיסון, הייתה מוטלת על הנתבעת חובה להזהיר את המתחסנים וליידעם כי עליהם להמתין רבע שעה לאחר קבלת החיסון.
לאחר בחינת העדויות והראיות, קבעה השופטת הבכירה יעל הניג כי הנתבעת לא הזהירה ולא יידעה את התובע כנדרש ולפיכך עליה לפצות אותו על נזקיו. נקבע, כי במערכת היחסים בין אחות למטופל, חובתה אינה מסתכמת באזהרה סתמית מפני סכנות ונזק אפשריים כדי לצאת ידי חובה, אלא תפקידה להזהיר, לפקח במישרין על התנהגות המטופל ולוודא כי הוא אכן פועל בהתאם להנחיות שניתנו לו, לשם שמירה על מצב בריאותו. על כן, גם אם הוכח שנמסר לתובע "דף מידע", הרי שמבלי שנלווה לכך הסבר מילולי קונקרטי לא מדובר ביותר מאזהרה סתמית. כך גם הצעת מים לתובע, שאף אם נעשתה עשויה לבוא בגדר נימוס, ומכל מקום אינה עולה כדי אזהרה כלשהי.
מעבר לנדרש התרשמה השופטת כי דף המידע על פי תוכנו והקשרו מופנה לצוות המטפל שעליו לדאוג ליישום הוראותיו, ו"גלגולו" אל המטופל אינו מפחית מחובת הצוות המטפל כלפיו. אף מצד התוכן, נקבע, אין בדף המידע משום יידוע ואזהרה אפקטיביים. לשיטתה, הדף כתוב בצפיפות, עם כותרות מודגשות למחלות ולחיסונים ומפורטות בו שבע מחלות, גורמיהן, אופן ההידבקות, תסמיניהן ופגיעותיהן, המגיעות לעתים כדי מוות. לצד כל מחלה (למעט שחפת) פורטו חיסונים על תופעות הלוואי המגוונות שלהם. בסוף הדף השני נכתב: "אחרי קבלת כל חיסון יש להמתין 20 דקות בחדר ההמתנה. זה פרק הזמן בו עלולות לקרות רוב תופעות לוואי המשמעותיות". לדעת השופטת, ספק רב אם נוכח עריכתו ותוכנו המטריד של דף המידע, ונוכח הלחץ הטבעי הכרוך בסיטואציה, יתמקד המתחסן דווקא באזהרה המופיעה בסוף המסמך. לפיכך, אף מסיבה זו מתגברת חשיבותם של יידוע ואזהרה אפקטיביים על ידי הצוות המטפל.
לאור האמור, נקבע כי הנתבעת, אשר צפתה את הסיכון שהתממש, לא נקטה באמצעים סבירים למניעתו, לא הזהירה ולא יידעה את התובע ובכך התרשלה כלפיו ועליה לפצותו על נזקיו. לאחר בחינת רכיבי הנזק השונים הועמד סכום הפיצוי על 69,670 שקל, בתוספת שכר טרחת עורך דין בסך 16,303 שקל, אגרת משפט, עלות חוות דעת מומחה מטעמו ודמי עדות בסך 600 שקל. התובע יוצג בהליך ע"י עו"ד יהל. המדינה יוצגה ע"י עו"ד בהט.
ת"א 15526-04-14
