נוסע בטיסת אל-על מבוקרשט לת"א תבע את החברה לאחר שלטענתו החליפה את מטוס הבואינג 737 שבו היה רגיל לטוס בקו זה, לבואינג 777 שבו מושבי מחלקת העסקים אינם נוחים. השופט קבע כי לא עומדת לו עילת תביעה בגין ההחלפה וכי סירובו לעבור למושב תקין במחלקת העסקים נעשתה במטרה לזכות בשדרוג למחלקה הראשונה ללא עלות
התובע רכש כרטיס טיסה מבוקרשט לנתב"ג במחלקת עסקים של "אל-על". לטענתו, כיוון שהוא מחזיק בכרטיס נוסע מתמיד וטס בקו האמור בתדירות לא מבוטלת, ידע כי בדרך כלל מבוצעת הטיסה במטוסי בואינג 737 והוא מכיר את מחלקת העסקים שלהם. כשעלה התובע על הטיסה, גילה לטענתו כי המטוס הוחלף והטיסה בוצעה במטוס בואינג 777 במקום. עוד גילה לדבריו, כי המושב אליו הופנה היה "קרוע, שבור ותקול", גם בריפוד וגם בהדום הרגליים. עם זאת, כשפנה אל הצוות במטוס והביא לידיעתם את הבעיה, לא זכה לדבריו לפתרון ונענה כי "ככה זה המטוס הזה".
כתוצאה מכך, טען התובע, עברה עליו הטיסה בחוסר נוחות ובתנאים הרחוקים מלהלום טיסה במחלקת עסקים עליה שילם במיטב כספו. לאחר הטיסה, פנה התובע לאל-על והעלה בפניה את טענותיו, וזו הציעה לו פיצוי בשיעור של 100 נקודות טיסה לכרטיס הנוסע המתמיד שלו, פיצוי שלטעמו היה מגוחך מאחר שאינו מאפשר רכישת כרטיס נוסף לאותו היעד. לאחר פניה נוספת, הומרה הצעת הפיצוי לסך של 100 דולר, אך גם הצעה זו נראתה לתובע מגוחכת באשר מדובר בהצעה ששוויה דומה להצעה הקודמת.
מאחר שאל-על לא הסכימה לשפר את הצעתה, הגיש התובע תביעה נגדה לבית המשפט לתביעות קטנות בנתניה, בה עתר לחייבה בסך של 8,400 שקל, המורכב מעלות כרטיס הטיסה במחלקת העסקים, ובפיצוי בסכום זהה בגין הסבל הגופני, הסחבת ועגמת הנפש שנגרמו לו, לטענתו.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
אל-על מצדה, חלקה על טענות התובע וטענה כי הליקוי במושב לא תועד בספרי המטוס לאחר הטיסה ואף לא בבדיקה נוספת שנערכה במטוס לאחר מכן. עוד ציינה כי תלונתו המקורית של התובע הייתה על החלפת סוג המטוס אשר בעטיה נאלץ, לטענתו, לשבת ברגליים מקופלות, וכי הכיסאות במחלקת העסקים שלו אינם נוחים ויש חריץ במושבו מתחת לישבנו. אל-על הוסיפה כי מטוס בואינג 777 הוא מרווח יותר, חדיש יותר ובעל מחלקת עסקים גדולה ומאובזרת יותר מאשר בואינג 737, ועל כן מאפשר חווית טיסה נעימה יותר. בנוסף, מאחר שמדובר במטוס המיועד לטיסות טרנס-אטלנטיות, הרי שבשונה מבואינג 737 מסוגלים כסאות מחלקת העסקים שלו להתיישר למצב אופקי ולאפשר שכיבה. מעבר לאמור טענה החברה כי צוות הטיסה הציע לתובע מושב חלופי במחלקת העסקים אולם הוא סרב.
במסגרת ניהול ההליך הגישה אל-על בין היתר דו"ח שערך מנהל השירות בטיסה האמורה עם נחיתת המטוס, המתעד את ההתרחשות במהלך הטיסה מיד לאחר תומה. במסגרת הדו"ח כתב מנהל השירות בין היתר, כי עם עלייתו למטוס פנה התובע אל הדיילת והתלונן על המטוס, וזו הייתה "מאד מופתעת מהפניה" ואף "חשבה שהוא מתבדח איתה". עוד נכתב כי התובע נראה מסתובב בעצבנות בתא הנוסעים, משוחח עם נוסעים אחרים ואף מצלם את המושבים, וכי סירב להצעה לעבור מקום לאחד משלל המושבים הפנויים אשר היו במחלקה.
עוד נכתב בדו"ח מנהל השירות כי התובע התרעם על כך שאל-על "מעיזה לשלוח לטיסה מבוקרשט את מטוס ה-777 המצ'וקמק במקום את מטוס ה-737 הנוח עליו הוא רגיל לטוס", והתלונן כי ב-737 הוא יושב בנוחיות, במושבים נוחים ומרווחים ואילו במטוס ה-777 הוא נאלץ לשבת עם רגליים מקופלות (כשהוא שם אותם על הדום הרגליים) ושהכיסאות כלל אינם נוחים ושיש חריץ מתחת לישבנו שמקשה עליו את הישיבה. מנהל השירות הבהיר בדו"ח כי הסביר לתובע שכך בנויים כל המושבים במטוס אך הסבריו לא עזרו והתובע התעקש שזו שערורייה שאל על החליפה המטוס מ-737 ל-777 ואמר כי יתלונן על כך.
השופט אלי ברנד דחה את טענות התובע וקבע כי מדובר בתביעה שכלל לא הייתה אמורה לבוא לעולם. לאחר ששמע את טיעוני הצדדים ועדויותיהם ועיין בראיות, התרשם השופט כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח כי המטוס בו בוצעה הטיסה בפועל היה נחות מזה שצוין בכרטיס שרכש או מזה לו היה רגיל, ואף לא היה בידיו לחלוק על טענתה של אל-על כי מדובר במטוס מרווח יותר, בעל אבזור ברמה גבוהה יותר (כסאות מחלקת עסקים המותאמים למצב שכיבה מלאה, כפתורי כיוון חשמליים לכיסאות וכד'), בעל מחלקת עסקים גדולה יותר וחדיש יותר.
"החלפת המטוס אינה מבססת עילת תביעה"
עוד קבע כי אל-על טענה בצדק, כי על פי חוזה ההובלה שמורה לה הזכות להחליף מטוסים סמוך לטיסה, מה גם שבמקרה זה דובר כאמור במטוס חדיש, מרווח ובעל אבזור ברמה גבוהה יותר מן המתוכנן, במישור האובייקטיבי. "אין בטענת התובע כי הוא רגיל למטוס 737 כדי לבסס עילת תביעה בשל עצם ההחלפה", כתב השופט, "שכן אין מדובר בהזמנת טיסה במטוס המותאם אישית לכל נוסע ואמות המידה הן אובייקטיביות".
עוד הוסיף השופט כי גם אם אכן היה אביזר לקוי במושב בו הושב התובע, אין הדבר יוצר כל בעיה במצב שכיבה שכן רוב אורך רגליו נתמכות כדבעי, ובמצב ישיבה או שרגליו נחות על הרצפה – כשהתובע הוא אדם גבוה במיוחד – או שמזווית הטיה מסוימת של הכיסא והלאה הן מקבלות תמיכה מחלקו המרופד של המושב גם אם קצותיהן משתלשלות מעט מעבר אליו. אשר לקרע הנטען בריפוד, סבר השופט כי מדובר בחיבור בין שני חלקי הכיסא המהווה גם ציר קיפול במעבר ממצב ישיבה זקופה למצב מוטה ומצב שכיבה, ובו ייתכן כי הודגם קרע בריפוד. עם זאת, מעיון בתמונות לא שוכנע השופט כי מדובר בקרע שיש בו כדי להשפיע על נוחות הישיבה, וטענת התובע כי מסגרת הברזל של המושב חשופה במקום זה ומסבה לו חוסר נוחות לא עלתה בקנה אחד עם הנראה בתמונה שהגיש, בה מסגרת הברזל מכוסה ריפוד ספוגי ואינה נראית כלל.
זאת ועוד, התובע לא הוכיח כי טענת אל-על בדבר מספר המקומות הפנויים הרב בטיסה אינה מבוססת ועל כן התקשה השופט לקבל כהגיונית את גרסתו כי אל-על סירבה להציע לו כל מושב חלופי זהה אחר, מה גם שהטענה כי הוצע לו מושב חלופי נתמכת הן בדו"ח מנהל השירות בטיסה שהוכן "בזמן אמת" ואף מתיישבת עם העובדה שבמטוס היו מקומות פנויים רבים. בעניין זה, הזכיר השופט כי לניזוק קיימת חובה להקטנת הנזק, שביטויה במקרה הנוכחי הוא מעבר למושב אחר, אלא שהתובע לא עשה כן. על כן, גם אם נגרם לתובע נזק, הרי שלפחות האשם בחלק ניכר ממנו – אם לא במלואו – רובץ לפתחו. לא זו אף זו, מאחר ששני הצדדים לא חלקו כי התובע רצה לעבור לאותם "כיסאות לבנים בקדמת המטוס", התרשם השופט כי סירובו לעבור למושב תקין במחלקת העסקים נעשתה במטרה לנסות להפעיל לחץ על אל-על על מנת לזכות בשדרוג למחלקה הראשונה ללא עלות.
תרומה נוספת לתחושה כי מטרת התובע היא התעשרות שלא כדין או הפעלת לחץ על אל-על להעניק לו הטבות בעתיד, נלמדת לדעת השופט, גם מהעובדה שסכום תביעתו מבוסס על כפל שווי כרטיס טיסה במחלקת העסקים, שעה שאין חולק כי טס ארצה במועד ובמחלקה שהזמין והגיע ליעדו כמתוכנן, ולכל היותר נפגעה במידת מה הנאתו מן הטיסה. אשר על כן, קבע השופט כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו, ואף הוסיף וקבע כי מאזן ההסתברות נוטה במובהק באופן פוזיטיבי לקבלת גרסתה של אל-על לאירועים. כפועל יוצא, חויב התובע בהוצאות לטובת אל-על בגין דחיית התביעה בסך של 1,000 שקל.
