במסגרת ערעור ב"גלגול שלישי" שהגיש מורשע בעבירות אלימות, איומים והחזקת סכין, דן בית המשפט העליון במספר סוגיות עקרוניות הנוגעות בעיקרן לסמכות עיכוב המבוצעת ע"י פקחים עירוניים. בין היתר נקבע, כי סמכות הפקחים נובעת מהסמכות הנתונה לכל "אדם פרטי" לעכב אדם אחר במקרה בו אדם שלישי קורא לעזרה
המערער הועמד לדין בבית משפט השלום בגין עבירות אלימות ואיומים. לפי הנטען בכתב האישום, בנובמבר 2012 עוכב המערער על-ידי פקחי עירייה בחוף הים בחיפה, לאחר שקיבלו מקצין הביטחון הממונה עליהם דיווח על פניה של אזרח למוקד העירוני ביחס לצעיר ממוצא אתיופי הלובש בגדים ארוכים ורוכב על אופניים אשר "יש משהו חשוד בהתנהגות שלו". במקור, אותו אזרח הביע חשש שמדובר במי ש"ינסה לשדוד או לפגוע" וש"מישהו מהמבוגרים יכולים להיפגע ממנו". עם זאת, המידע שמסר קצין הביטחון לפקחים נגע לכך שמסתובב בחוף הים עם אופניים בחור ממוצא אתיופי, הלובש מכנסיים בצבע אפור, שהוא "פדופיל" שניסה להטריד קטינות.
לאחר שסירב להזדהות בפניהם, הפקחים לקחו את המערער לחדר הנמצא בחוף, שם התברר כי הוא החזיק בכיסו סכין. בשלב מאוחר יותר הגיעו למקום שוטרים, ואלה ערכו חיפוש על גופו של המערער ומצאו שהוא מחזיק בטלפון סלולרי החשוד כגנוב. במהלך האירוע איים המערער על השוטרים, התנגד לכבילתו ולהובלתו לניידת והשתמש באלימות.
בית משפט השלום הרשיע את המערער בעבירות שיוחסו לו תוך שקבע כי לפקחים נתונה סמכות שבדין לביצוע עיכוב, ומשכך עיכובו של המבקש בוצע באופן חוקי. סמכות זו, נקבע, נובעת הן מחוק החזקת תעודת זהות והצגתה והן מחוק הסדרת מקומות רחצה. עוד נקבע כי המערער החזיק בסכין שנמצאה עליו שלא כדין, וכי התקיים חשד סביר שהצדיק ביצוע חיפוש, ולכן אין לפסול את הראיה החפצית שהושגה אגב החיפוש. כמו כן נקבע כי יש לבכר את גרסאות שני השוטרים, אשר היו מעורבים באירועים המתוארים על פני גרסת המערער, ולקבוע לפיהן כי הוא הפריע להם, איים עליהם ותקף אותם. בגין האמור, נידון המערער ל-3 חודשי עבודות שירות, מאסר על תנאי וצו מבחן.
המערער הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי, אך זה דחה אותו וקבע כי קביעותיו של בית משפט השלום היו מבוססות ואין מקום להתערב בהן. כן נקבע כי לפקחים נתונה סמכות לבצע עיכוב מכוח חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) וכי הוראות חוק החזקת תעודת זהות וחוק הסדרת מקומות רחצה נועדו להרחיב את סמכויותיהם מעבר לכך. על כך, הגיש המערער בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
המשנה לנשיאה חנן מלצר והשופטים פוגלמן וברק-ארז העניקו רשות ערעור במספר סוגיות שלשיטתם מעלות שאלות עקרוניות החורגות מעניינם של הצדדים באופן המאפשר מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" על פי ההלכה הפסוקה. ראשית, נידונה השאלה האם ניתן לבחון קיומו של חשד סביר הנדרש לביצוע עיכוב, על בסיס עדות מפי השמועה.
לדעת המשנה מלצר, משנקבע בפסיקה כי חשד סביר הנדרש לביצוע מעצר של אדם יכול להתבסס על טענות של צד שלישי, מקל וחומר שניתן להסתפק, לצורך ביסוס חשד הנדרש לביצוע עיכוב, בדיווח שנמסר לגורם המעכב מאדם שלישי, ואין הכרח כי החשד הנ"ל יתבסס דווקא על התרחשות שנקלטה בחושי מעכב הביצוע. כפועל יוצא, ניתן לדעתו לקבוע כי במקרים בהם א' מדווח ל-ב' על חשד סביר שהתעורר אצלו, ו-ב' מוסר את הדיווח הנ"ל ל-ג' – החשד אשר בא בפני ג' יכול למלא את דרישת החשד הסביר הנדרשת לביצוע עיכוב, על אף שהחשד הנ"ל הוא "חשד מועבר", המבוסס על עדות מפי השמועה. זאת, בתנאי שאפשר לבחון את סבירות היווצרות החשד הראשוני אצל א', כנדרש בחוק המעצרים. על כן, יתכנו כאמור מקרים בהם ניתן יהיה להסתפק ב"חשד מועבר" לצורך ביצוע עיכוב ולהעיד את הגורם הראשוני בלבד כדי לבסס חשד סביר אצל מבצע העיכוב.
לצד האמור סבר מלצר כי המקרה הנוכחי לא נכנס לגדר מקרים אלה, שכן בנסיבות העניין נוצר פער בין הדיווח שמסר הגורם הראשוני לגורם השני (קצין הביטחון), הנוגע לחשש מפני פגיעה בקשישים, לבין הדיווח (שהתייחס ל"עבירת פדופיליה"), שמסר הגורם השני לגורם השלישי (הפקחים, מבצעי העיכוב), ולפיכך נפגמה אמינות שרשרת הדיווח כולה. בעניין זה הדגיש כי מאחר שגורם שביצע את העיכוב איננו שוטר אלא פקח עירייה, מדובר בעיכוב בידי אדם פרטי לפי החוק ולכן לא קיימת דרישה לקיום חשד סביר והתנאים הם מחמירים יותר.
הפרטה של סמכות שלטונית
בכל הנוגע לסמכות הפקחים לביצוע עיכוב, נקבע כי חוק המעצרים מקנה לאדם פרטי סמכות לעכב אדם אחר במקרה בו אדם שלישי קורא לעזרה ומצביע על אותו אדם כמי שחשוד שביצע בפניו עבירה. לדעת מלצר, הפקחים נכנסים לגדרי המונח "כל אדם" שבחוק, וכי אותו "אדם אחר" ש"קרא לעזרה" היה האזרח שדיווח באמצעות הטלפון למוקד העירוני והצביע על המערער. הובהר, כי אין הכרח שדרישת ה"הצבעה" שבסעיף תמולא באמצעות הצבעה פיזית לעבר חשוד, אלא די במסירת פרטים מזהים כדי שדרישה זו תתקיים.
עוד הבהיר מלצר, כי הסמכות לבצע עיכוב כפופה לאותם תנאים אליהם כפופה הסמכות לבצע מעצר, אלא שבמקרה הנוכחי נראה כי לא התקיימו כלל הדרישות המנויות בחוק: הפקחים לא הזדהו בפני המערער, לא הודיעו לו כי הוא מעוכב ולא הבהירו לו את הסיבה לעיכובו. כמו כן לא נראה כי מתקיימים בנסיבות אחד מהחריגים המנויים בחוק. לכן, סבר מלצר כי עיכוב המערער שבוצע על-ידי הפקחים היה לא חוקי. כפועל יוצא, נקבע כי מתקיימים התנאים לתחולת דוקטרינת הפסלות הפסיקתית באופן שהסכין תיפסל כראיה והמערער יזוכה מהעבירה של החזקת סכין שלא כדין.
לבסוף קבע מלצר כי לשיטתו אין צורך בקבלת הסכמה טרם שיבוצע חיפוש על אדם, אף במקרה בו מתקיים חשד סביר להימצאות דבר אסור בהחזקה על גופו. צוין, כי מבחן החשד הסביר הוא מבחן אובייקטיבי, בו יש לבחון את סבירות שיקול הדעת של השוטר המבצע את החיפוש. בבחינת סבירות החשד ייבחנו בין היתר נסיבות המקרה, המידע שהיה בידי השוטר בעת עריכת החיפוש וניסיונו ושיקול דעתו המקצועיים. במקרה זה, השוטרים שהגיעו לחדר הממוקם בחוף הים ביצעו את החיפוש במערער לאחר שהבחינו בבליטה חשודה במכנסיו, ולאחר שהמערער איים עליהם. משכך, החיפוש שערכו השוטרים מילא בנסיבות העניין את דרישות חוק השמירה על ביטחון הציבור ועל כן הוא נעשה באופן חוקי.
השופטת ברק-ארז הוסיפה כי עיון בהתפתחויות חקיקתיות מן השנים האחרונות ובתגובות להן מלמד כי השאלה אם יש להסמיך פקחים לפעול בתחום האכיפה היא שאלה מורכבת, שנתונה לא אחת לוויכוח. לדבריה, הקניית סמכויות אכיפה לפקחים הפועלים מטעם רשויות מקומיות היא במידה רבה סוג של "הפרטה של סמכות שלטונית", ובהתאם לכך יש הגורסים כי אין מקום להסמיך פקחים להפעיל סמכויות כופות, ויש הסבורים כי זהו כורח המציאות. כך או כך, במקרים שבהם לא הוקנו לפקחים סמכויות אכיפה מיוחדות ברי כי הם רשאים להפעיל סמכות עיכוב רק במסגרת הכללים והמגבלות החלים על עיכוב בידי אדם פרטי. במצבים אלה הם אינם רשאים לבצע חיפוש אצל המעוכב, ולכאורה אף אינם חייבים להזדהות בפניו מכוח ההסדר הקבוע בסעיף 24 לחוק המעצרים.
לצד זאת, כאשר פקח מפעיל סמכות עיכוב כחלק מביצוע תפקידו ראוי שיפעל ברוח ההסדר הקבוע בעניין זיהוי והודעה על עילת העיכוב – וזאת בתוקף החובות הכלליות החלות עליו כמי שפועל בשירות הציבור. לדעת ברק-ארז, אך ראוי ומתבקש כי עובד ציבור המפעיל סמכות המגבילה את חירותו של אדם, הגם שבאופן מצומצם, יסביר לאותו אדם מי הוא, ומדוע הוא עושה כן. לסיום ציינה השופטת כי דומה שהגיעה העת לשקול חקיקתו של הסדר קבע בנושא, במתכונת שתהיה אחידה לכלל הרשויות המקומיות, ותכלול הוראות ברורות בעניין זיהוים של פקחים.
לסיכום, המערער יזוכה חלקית מעבירת החזקת סכין ובהתאם יבוטל מרכיב העונש של שלושת חודשי עבודות השירות שהושת עליו. המערער יוצג ע"י עו"ד אלקנה לייסט ועו"ד יגאל (איגור) בלפור. המדינה יוצגה ע"י עו"ד אריה פטר.
