נוסע ששב בטיסה לארץ גילה כי מזוודתו חסרה ולאחר שזו הושבה לו טען לאובדן פריטים מסוימים בתיק הרחצה שלו. בדיעבד התברר כי המזוודה ניטלה מהמסוע בשדה התעופה ע"י נוסעת תמימה שחשבה בטעות שזו מזוודתה. ביהמ"ש: "יהיה זה בלתי סביר להציב שומרים ופקחים שייבדקו כל נוסע ונוסע בכל טיסה בעמדו ליד המסוע"
התובע, עו"ד במקצועו, טס מבנגקוק לתל אביב עם חברת "אוזבקיסטן איירווייז". מאחר שדובר בטיסה עם עצירת ביניים באוזבקיסטאן, כבודת התובע נשלחה ישירות מבנגקוק לתל אביב, אולם כשהגיע ארצה לא מצא את הכבודה ובהתאם הוא מילא דו"ח בעניין זה. כעבור יומיים הובאה הכבודה לביתו של התובע באמצעות שליח, אך כשפתח אותה התברר לו כי תיק הרחצה שלו חסר.
בעקבות האמור, הגיש התובע תביעה קטנה נגד חברת התעופה. לטענתו, בתיק הרחצה בכבודה נכללו בין היתר מכונת גילוח ששוויה 160 דולר, מברשת שיניים חשמלית בשווי 72 דולר, וכן בושם שעלותו 171 דולר ולכן עתר לפיצוי בגין הפריטים האבודים. חברת התעופה מנגד, טענה כי הכבודה הגיעה עם הטיסה ארצה במועד, אך למרבה הצער נלקחה ע"י נוסעת אחרת ממסוע המזוודות, לאחר שחשבה בטעות כי זו מזוודתה.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
הרשם הבכיר אבנר יפרח דחה את התביעה. צוין, כי הכבודה הגיעה ארצה במטוס במועד וטופלה בשדה התעופה ככל המזוודות של שאר הנוסעים, אולם למרבה הצער בסופו של דבר היא נלקחה מהמסוע בנמל התעופה ע"י נוסעת תמימה אחרת, אשר השיבה מיד את הכבודה כאשר התבררה לה הטעות.
לדעת הרשם, אין ביכולתה של חברת התעופה למנוע נטילת כבודה בידי נוסעת תמים מהמסוע באולם בו ממתינים כל הנוסעים, ויהיה זה בלתי סביר להציב שומרים ופקחים שייבדקו כל נוסע ונוסע בכל טיסה בעמדו ליד המסוע יחד עם ציבור רחב של ממתינים, האם נטל את כבודתו שלו או שמא נטל מהמסוע את כבודתו של חברו בשגגה. לשיטתו, הטלת עלויות מסוג זה היא בלתי סבירה בנסיבות העניין, ומה גם שהתובע בעצמו יכול היה אולי למנוע זאת, אם היה מזהה את כבודתו בטרם נלקחה ע"י נוסעת אחרת.
מעבר לכך ציין הרשם כי בשלב בו הכבודה נמצאת על המסוע, הוא אינה בהשגחתו של המוביל. הנוסע יודע כי עליו להגיע לקחת את הכבודה, ולמעשה הכבודה ממתינה או יש לומר נעה במסוע, לאיסוף על ידי בעליה. בכך, נקבע, די על מנת לדחות את התביעה.
למעלה מן הצורך ציין הרשם כי התובע אף לא הוכיח את סכום התביעה, שהרי לא הוצגו חשבוניות ואסמכתאות באשר לסכום כל הפריטים שניטלו מתיק הרחצה בכבודה, ככל אשר ניטלו. התובע אף אישר בדיון כי רובם המכריע של הפריטים היו משומשים מלבד הבושם, ואף באשר לבושם זה לא צירף אסמכתא לעניין השווי. לאור כל האמור, התביעה נדחתה ללא צו להוצאות.
